פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8716/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים: 1. מרים כהן
2. עזבון המנוח חנן חננאל כהן ז"ל
נגד
המשיבים: 1. רמי כהן
2. אביבה כהן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו בתיק ה"פ 381/96 מיום 4.11.99
שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ג' קלינג
תאריך הישיבה: י"ח בחשון התשס"ב (04.11.2001)
בשם המערערים: עו"ד אריה צ'רטוק
בשם המשיבים: עו"ד בלה וולנרמן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
המערערת ובעלה המנוח התגוררו בבית מגורים בתל-אביב. הבעלות הרשומה בבית היא בידי מינהל מקרקעי ישראל. בני הזוג שכרו הבית מהמינהל והתגוררו בקומה התחתונה שבו. החכירה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. בקומה העליונה התגורר בנם של בני הזוג, הוא המשיב שלפנינו. בעלה של המערערת המחה במתנה בחייו את זכויותיו שלו למשיב. לאחר פטירת הבעל המחתה המערערת במתנה את זכויותיה שלה בבית למשיב, וזאת כפוף לזכותה שלה לגור בבית במשך כל ימי חייה. כתב המחאת הזכויות נחתם על ידי המערערת ונמסר למשיב. לאחר מספר שנים הודיעה המערערת על ביטול ההמחאה למשיב. במקביל פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יצהיר על כך כי החזרה מהמתנה היא כדין.
בפני בית המשפט המחוזי (השופט קלינג) העלתה המערערת שתי טענות. האחת, כי המתנה נעשתה מתוך מרמה של המשיב; השניה, כי המשיב התנהג באופן מחפיר כלפיה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה שבפניו. נקבע כי לאור האמון בעדות המשיב, וחוסר האמון בעדות המערערת, אין בסיס לטענת המרמה. כן נקבע כי המתנה הושלמה ועל כן אין לחזור ממנה. על כל פנים, התנהגותו של המשיב כלפי המערערת לא היתה מחפירה, ועל כן אין בסיס לחזרה, אפילו העיסקה שבין הצדדים היתה התחייבות למתנה.
על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. נסיונותינו ליישב המחלוקת לא עלו יפה. אין מנוס מהכרעה לגוף העניין. לדעתנו דינו של ערעור זה להידחות. ממצאיו של בית המשפט בעניין היעדר מרמה מבוססים כראוי על חומר הראיות שהונח בפניו, ואין יסוד להתערבותנו. לעניין "התנהגות מחפירה" של מקבל המתנה (סעיף 5(ג) לחוק המתנה, התשכ"ח1968-), מקובלת עלינו עמדתו של בית המשפט המחוזי על שני חלקיה. אכן, "התנהגות מחפירה" של מקבל המתנה מאפשרת לנותן לחזור בו מהתחייבות ליתן מתנה ("מתנה אובליגטורית"). אין התנהגות שכזו מאפשרת לנותן המתנה לחזור בו ממתנה שהושלמה ("מתנה ריאלית") (ראו א' מ' ראבילו, "חוק המתנה, התשכ"ח1968-", פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי עורך, מהדורה שניה, תשנ"ז1996-), 358). על פי הנתונים שלפנינו, המתנה היתה "ריאלית", והיה בה כדי להעביר את הזכויות למשיב. בידיו היו הזכויות של המערערת ובעלה ולא רק התחייבות לקבלן. על כל פנים, גם אילו סברנו כי עניין לנו במתנה אובליגטורית, אין לייחס למשיב התנהגות מחפירה. עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי המשיב החזיק בדירתו כלב, ובקשותיה של המערערת לסלקו לא נענו. בכך בלבד אין משום התנהגות מחפירה של המשיב כלפי המערערת. בית המשפט ציין כי הכלב לא הובא כדי להקניט המערערת, או כי חלילה המשיב שיסה הכלב במערערת. כל טרונייתה שלה שהכלב לא סולק על פי בקשתה. בנסיבות אלה, אין מקום לחזרה ממתנה אובליגטורית. אין להסיק מכאן מסקנה כללית בעניין זה. כל עניין ונסיבותיו שלו. ממעט העובדות שנגולו לפנינו אין להסיק התנהגות מחפירה.
הערעור נדחה.
ה נ ש י א
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ב (5.6.2002).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 99087160.A05 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il