פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8666/96
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט מ' אילן
המערערים
(המשיבים בערעור שכנגד): אחים שחם בע"מ ואח'
נ ג ד
המשיב
(המערער בערעור -שכנגד): יוסף זילברמן
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 12.11.96 בת.א. 560/93
שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברנר
תאריך הישיבה: ד' בטבת התשנ"ט (23.12.98)
בשם המערערים: עו"ד נעמי לרנר, עו"ד כרמלי
בשם המשיב: עו"ד יעל פלג
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. זהו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא השופט ש' ברנר), אשר חייב את המערערים לפצות את המשיב בעקבות תאונת עבודה בסכום כולל של קרוב לשני מיליון ש"ח תוך הטלת 85% מן האחריות על המערערות ו15%- על המשיב.
התאונה ארעה כאשר המשיב עבד בשיפוץ גג בבסיס צבאי, מטעם מעבידו שהיה קבלן משנה של הקבלן הראשי, כאשר המזמין, מחזיק המקרקעין, הוא משרד הביטחון.
הערעור סב סביב שאלת האחריות ואופן חלוקתה וגובה הנזק, ואילו הערעור שכנגד עניינו האשם התורם וגובה הנזק.
יש לציין, כי לא עומדת בפנינו שאלת חלוקת האחריות בין המערערות לבין עצמן, שהסדירו את הנושא ביניהן.
2. עיינו בחומר הרב שהוגש לבית המשפט ובטענות הצדדים בכתב ושמענו השלמת טיעון בעל-פה והגענו למסקנה שדינם של הערעור והערעור שכנגד להדחות.
ככל שהדבר נוגע לשאלת חלוקת האחריות בין המערערות לבין המשיב, לא מצאנו בסיס להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, לא לכאן ולא לכאן.
מבחינת המערערות, רובצת עליהן אחריות לא רק מפאת רשלנות אלא גם מחמת היפר חובות שבחוק ומבחינת הנפגע המשיב, נכון היה - כפי שעשה בית משפט קמא - לקחת בחשבון את ניסיונו הרב בעבודה בה עסק ואת מודעותו לסיכון המיוחד שהיה קיים במקום ביום התאונה, באופן שהיה מקום לתת ביטוי לחוסר זהירותו על ידי הטלת חלק מן האחריות עליו.
חלוקת האחריות היא בשיקול דעתו של השופט היושב בדין, רואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה על דרך של הערכה. בעיקרון, כפי שאמר בית משפט זה לא אחת, ככל שהדבר נוגע לשלומו ולבטחונו של העובד, האחריות הרובצת על המעביד גדולה לאין ערוך מזו הרובצת על העובד. עם זאת, אין העובד נקי מן החובה לשמור על כללי זהירות, במיוחד כאשר הוא מיומן, מנוסה וער לסכנות.
בנסיבות המקרה שלפנינו נעשה על-ידי השופט קמא האיזון הנכון בין חובותיהם של כל המעורבים. לפיכך, יש לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד ככל שהדבר מתייחס לשאלת האחריות.
3. אשר לנזק, מעלות המערערות מספר טענות, ביניהן: השכר החודשי שנלקח כבסיס לחישוב הפסד השתכרות, גבוה מדי; היה צורך לקזז שכר שהמשיב מקבל ב"משקם" כנגד הפסד השתכרותו; היה מקום לחשב את תוחלת ההשתכרות עד גיל 60; היה ראוי לפסוק למשיב פיצוי נמוך במידה משמעותית מזה שנפסק לו עבור עזרת צד שלישי, הן משום שאינו זקוק לעזרה בהיקף שנקבע והן משום שעלות עזרה נמוכה בהרבה מזו שנקבעה. גם הפיצוי שנפסק עבור כאב, צער וסבל מופרז לטענת המערערת ויש לקצצו וכמו כן לא היה מקום לפסוק סכומים עבור טיפולים רפואיים והוצאות בעבר האמורים להיות מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיב, לעומת זאת, מלין על הסכום הנמוך מדי שנפסק לו עבור ניידות.
4. שקלנו שקול היטב את טענות המערערות בעניין גובה הפיצויים. בדקנו את חומר הראיות ואת החישובים שנערכו על-פיו, הגענו לכלל מסקנה כי גם אם תחת ראש נזק זה או אחר נפסק פיצוי על הצד הגבוה במידת מה, אין מקום להתערב בכך, מכמה טעמים:
א. המשיב נפגע בהיותו כבן 42, כשהוא איש מקצוע מעולה בתחום שהשתכרות יפה בצידו ובנוסף לכך, זכה הוא להטבות ממעבידו, בין היתר, רכב צמוד שלא נלקח בחשבון בחישוב הפיצויים.
ב. פגיעתו - פגיעת ראש - קשה ביותר וגם אם איננה מגעת כדי 100% נכות, היא נטלה ממנו את כושר ההשתכרות לחלוטין.
ג. עבודתו במסגרת מוגנת בשכר סמלי לא היתה צריכה להילקח בחשבון, הן משום ההוצאות הכרוכות בנסיעה לעבודה ובחזרה, והן משום העדר בטחון להתמדה בה; יותר משהיא מהווה מקור הכנסה, מהווה היא, שקום.
ד. לא היה בחומר הראיות בסיס להקדמת גיל הפרישה הצפויה.
ה. אשר לעזרת צד שלישי, הסכום שנפסק לעבר ולכל תוחלת החיים איננו גבוה כלל, לא ביחס להיקף העזרה ולא ביחס לעלותה.
ו. כך גם הערכת הפיצוי בגין סבל וכאב שעל אף היותו על הצד הגבוה - אין הוא חריג לסכום הנפסק בגין נכות כזו, בתאונה שאיננה תאונת דרכים.
ז. הפרטים האחרים אליהם התייחסו המערערות אינם מצריכים התייחסות.
5. גם הערעור שכנגד, איננו עומד על בסיס איתן.
הסכום שנפסק עבור ניידות אמנם איננו גבוה, אולם זוהי הערכה סבירה של צרכי הניידות של המשיב.
6. בסופו של דבר, גם אם תחת ראש נזק כלשהו נפסק סכום גבוה ממה שנראה לכאורה כסכום שראוי היה להיפסק, אין זה מסוג החריגה המצדיקה התערבות, מה עוד שהסכומים מתקזזים עם סכומים אחרים שנפסקו על הצד הנמוך יותר.
7. לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד ללא צו להוצאות.
ניתן היום ד' בטבת תשנ"ט (23.12.98).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96086660.J05