פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7675/18
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט א' שטיין
המערער:
נתן פיקהולץ
נ ג ד
המשיבים:
1. מזור ליאור עו"ד בתפקידו כמפרק קבוע של חברת ס.ע.מ.ר נכסים ואחזקות בע"מ (בפירוק)
2. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ב' טאובר) שניתנה ביום 30.07.2018 בפר"ק 16644-04-11
תאריך הישיבה:
ו' באב התש"ף
(27.7.2020)
בשם המערער:
עו"ד זיו באסין-בר
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד רועי נירון
פסק-דין
השופט א' שטיין:
ערעור זה נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה שניתנה ביום 30.7.2018 בגדרי פר"ק 16644-04-11 (השופטת ב' טאובר) (להלן: ההחלטה קמא). החלטה זו אימצה את עמדתו של עו"ד ליאור מזור המשמש מפרק קבוע של חברת ס.ע.מ.ר. נכסים ואחזקות בע"מ (בפירוק) (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה) לפיה הנכס המצוי ברחוב אח"י אילת 64 בקריית חיים (להלן: הנכס) אינו נמנה עוד על מצבת הנכסים של החברה.
ביום 4.6.2018 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש להורות למפרק לפעול על מנת להשיב את הנכס למצבת הנכסים ולחלופין להורות על חיובו האישי של המפרק בשווי הנכס ולזכות את מצבת הנכסים של החברה בהתאם. לטענתו, ביום 28.3.2010, כשנה עובר למתן צו הפירוק לחברה, נערך הסכם בין החברה, כבעלים של הנכס, לבין חברת יחד יזמות בע"מ (להלן: חברת יחד) למכירת הנכס לידי חברת יחד בתמורה לסך של 2,400,000 ₪. המערער טוען כי התמורה שהיה על חברת יחד לשלם מעולם לא הועברה; ומשכך הוא הדבר, מן הדין להכריז על בטלותו של ההסכם ולהעביר את הנכס בחזרה למצבת הנכסים של החברה בפירוק.
ביום 4.8.2018 הוגשה תגובה מטעם המפרק לבקשה למתן הוראות. בתגובתו זו טען המפרק כי העברת הנכס בוצעה כדת וכדין וניתנה עבורה תמורה. המפרק הדגיש כי בטרם קיבל את החלטתו זו הפעיל שיקול דעת מקצועי אשר התבסס על המסמכים שהוצגו לפניו, על התנהלות הצדדים בהליך, ועל ראיות אחרות. בין היתר, הוצג בפני המפרק מסמך מיום 10.4.2010, עליו חתומים המערער והחברה, וממנו עולה כי קיבלו מחברת יחד את מלוא התמורה במסגרת העסקה עליה מבוססת בקשת המערער בנוגע לנכס (להלן: מסמך התמורה).
המערער תוקף את עמדת המפרק בטענה כי החתימות שהופיעו על גבי מסמך התמורה זויפו, ועל כן, לעמדתו, התמורה לא שולמה לחברה. כמו כן טוען המערער, כי קיימת אי-התאמה בין מועדי התשלום שדווחו למיסוי מקרקעין, ובין המועדים שבהם התשלומים בוצעו בפועל לפי עמדת המפרק. המערער סבור כי אי-התאמה זו אומרת דרשני ומטילה חשד ממשי בנוגע לתקינותה של עסקת המכירה וביחס להחלטת המפרק.
בנהלו הליך של פירוק חברה, ממלא המפרק תפקיד מעין-שיפוטי (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 286 (מהדורה שלישית, 2010); ע"א 8431/06 ממשין חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ (4.1.2009), פסקה 3). לדברי המפרק דכאן, החלטתו התקבלה על פי אמות-המידה הידועות והמקובלות, כאשר היא נשענת על חקירה מעמיקה וממושכת של המערער ועל מסמכים שהומצאו לו. לדידו, המערער כלל לא ניסה להוכיח את הזיוף הנטען על ידיו ביחס למסמך התמורה, ואף לא נתן הסבר המניח את הדעת לגבי הסכום של 2,000,000 ש"ח שקיבל לידיו מידי חברת יחד וקבלתו אומתה על ידי עורך דין משה טמבור ז"ל באישור שהלה הוציא ביום 25.5.2009 (להלן: עניין ה-2,000,000 ₪).
בית משפט קמא לא מצא שום פגם בהחלטת המפרק וכאמור דחה את בקשת המערער.
כונס הנכסים הרשמי סומך את ידיו על שיקול דעתו של המפרק וכן על ההחלטה קמא, על כל נימוקיה.
לאחר שעיינו בחומר שהונח לפנינו, ושמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
ההכרעה בעניין שהעלה המערער – החזרת הנכס אשר נמכר על ידי חברה, שאחרי מכירתו נכנסה לפירוק, למצבת נכסיה – מסורה לשיקול דעתו המקצועי של המפרק. במקרה דנן, המפרק הפעיל את שיקול דעתו זה בהתאם לאמות המידה המקובלות בהתבססו על מסמכים; על כך שטענת הזיוף שהעלה המערער נטענה בהבל-פה ולא הוכחה; וכן על העדר הסבר מניח את הדעת בנוגע לעניין ה-2,000,000 ₪ (סכום כסף נכבד שהועבר לחברה ומן הסתם לא התאדה אל תוך חלל האוויר).
הלכה היא עמנו, כי תפקידו של בית משפט, בבואו להעביר את החלטותיו של מפרק חברה תחת שבט ביקורתו, מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקיד המפרק ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידיו לאור אמות-המידה המקובלות בהליכי פירוק. פיקוח שיפוטי זה מתאפיין בריסון ובהתערבות מצומצמת בהחלטות המפרק: התערבות כאמור שמורה למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מן המקובלות (ראו: רע"א 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' ישראל גפני, עו"ד, יחזקאל פלומין, רו"ח, מפרקים של ככר לוינסקי בע"מ - בפירוק, פ"ד מא(3) 449, 456 (1984); ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc. (13.12.2017), פסקה 33 והאסמכתאות שם). על רקע כל כללים אלו, קביעתו של בית משפט קמא כי אין בידו לשנות את החלטת המפרק הינה ללא דופי, וממילא איננה מגלה פגם כלשהו אשר קורא להתערבותנו כערכאת הערעור (ראו: רע"א 5864/18 ידיד נ' המנהל המיוחד - עו"ד יעקב אמסטר (7.1.2019), פסקה 12 והאסמכתאות שם).
לא נותר לנו אפוא אלא לקבוע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו בהחלטה קמא; כי ממצאים אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי; וכי אין לגלות בהחלטה קמא טעות שבחוק. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. לפנים משורת הדין ובהתחשב במצבו הכלכלי של המערער, הנני מציע כי נחייבו בתשלום הוצאות מופחתות בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.
ש ו פ ט
הנשיאה א' חיות:
אני מסכימה.
ה נ ש י א ה
השופט נ' סולברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.
ניתן היום, י"ב באב התש"ף (2.8.2020).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
18076750_F12.docx עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il