פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7397/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
המערערים:
1. פלוני
2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
פלונים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 046331-05-18 שניתן ביום 13.10.2020 על ידי כבוד השופטת ב' טאובר
בשם המערערים:
עו"ד גסאן אגברייה
בשם המשיבים:
עו"ד ראמי גרזוזי
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. המשיבים הם יורשיו של המנוח, יליד 22.11.1980, שנהרג בתאונת דרכים ביום 26.7.2015 והותיר אחריו אלמנה ובן שנולד כשלושה חודשים לאחר פטירתו.
בית משפט קמא דן בתביעת הפיצויים, והעמיד את נזקם של המשיבים כיורשים וכתלויים על הסך של 4,649,000 ₪, כלהלן: אובדן הכנסה בשנים האבודות – 3,827,500 ₪; הפסדי פנסיה – 478,500 ₪; כאב וסבל – 48,000 ₪; הוצאות קבורה ומצבה – 20,000 ₪; אובדן שירותי אב ובן זוג -275,000 ₪. מסכום זה ניכה בית המשפט את תגמולי המל"ל בסך של 2,552,487 ₪.
2. על פסק דינו של בית משפט קמא נסב הערעור שלפנינו, המתמקד בסכום שנפסק בגין אובדן שרותי אב והסכום שנפסק בגין אובדן הכנסה ופנסיה.
3. על פניו, אין מקום להתערב בסכום שנפסק בגין אובדן שרותי אב, מאחר שסכום זה נופל בתוך המשרעת של הסכומים שנפסקים בראש נזק זה (וראו ע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 7 (19.5.2013); ע"א 5155/20 איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח פלוני בפסקה 7 (3.5.2021)).
4. מרכז הכובד של הערעור נסב על בסיס השכר שנקבע על ידי בית המשפט לעתיד.
המנוח עבד בעת התאונה בחברת חשמל במעמד של עובד זמני על פי הסכם מיוחד למשך חמש שנים, החל מחודש נובמבר 2012, בתפקיד המוגדר כ"פועל אומן". המנוח החל את עבודתו בדרגה 14 וביום 1.3.2015 הועלתה דרגתו לדרגה 15. שכר הבסיס של המנוח עמד על שכר מינימום, ועיקר השתכרותו על פי תלוש השכר נבעה מעבודה במשמרות ובשעות נוספות, ושכרו הממוצע בששת החודשים האחרונים עובר לפטירתו עמד על 16,740 ₪ נטו. בית משפט קמא ציין כי אין חולק שהמנוח היה עובד מסור וחרוץ, אך לא עלה בידי המשיבים לבסס די הצורך את הטענה שאילולא פטירתו של המנוח הוא היה זוכה למעמד של עובד קבוע בחברה, על כל הכרוך בכך. יחד עם זאת, בית המשפט נתן משקל לדבריו של המנהל הארצי של מחלקת שכר וגמלאות בחברת החשמל, שציין בעדותו כי כאשר חברת החשמל משחררת עובדים עם סיום חוזה ההעסקה הזמני שלהם, עובדים אלה "נחטפים", ובלשונו: "בחוץ עומדות חברות שרק מחכות לחטוף אותם כי אנחנו הכשרנו אותם, הם לא צריכים להשקיע בהם".
בהינתן חריצותו של המנוח ונכונותו לעבודה קשה; נתוני השכר של המנוח ערב פטירתו; הביקוש לעובדים שהוכשרו על ידי חברת חשמל לעבודות טכניות; מגמת הרפורמה בחברת החשמל המאפשרת לחברות פרטיות לספק שירותים חיוניים לחברת חשמל, ותוך הבאה בחשבון את הסיכוי להשבחה מסויימת בשכרו של המנוח – בהינתן כל אלה, העמיד בית המשפט את בסיס השכר של המנוח עד למועד פסק הדין (למעלה מחמש שנים לאחר התאונה) על סכום השתכרותו בפועל בחברת החשמל, וממועד פסק הדין ועד גיל 67 על בסיס שכר של 19,000 ₪ נטו.
את שכרה של אלמנת המנוח, מורה במקצועה, העמיד בית המשפט על הסך של 5,600 ₪, ובהתאם לנתוני הקופה המשותפת ועל פי שיטת הידות חישב את אובדן ההשתכרות בצירוף פנסיה.
5. המערערת טענה כי העובדה שהמנוח עבד והשתכר לפרק זמן מסויים שכר גבוה, אינה מעידה שכך גם יהיה בעתיד. לכן נטען כי היה מקום להעמיד את בסיס השכר של המנוח לעתיד על השכר הממוצע במשק, כ-10,000 ₪. המנוח שירת בצבא קבע, עבד בעבר כנהג מונית, ולטענת המערערת, למעשה לא התברר באיזה תפקיד הועסק בחברת החשמל. בהקשר זה הפנתה המערערת לפסק דינו של בית משפט קמא שם נאמר כי לא הונחה תשתית ראייתית לגבי התפקיד שביצע המנוח בחברת החשמל זולת הגדרת תפקידו (פסקאות 16 ו-20 לפסק דינו של בית משפט קמא).
6. איני רואה להפחית את בסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא. אכן, נחלקו הצדדים לגבי מקצועו ועיסוקו המדויק של המנוח בחברת חשמל. המשיבים טענו כי המנוח עבד כמסגר-רתך בעבודות גובה בפרוייקט של חברת החשמל, אך כפי שציין בית משפט קמא, נראה כי לא הונחה תשתית ראייתית של ממש בעניין זה. עם זאת, דומה כי גם המערערת יצאה מתוך הנחה שהמנוח עבד כמסגר, כפי שעולה מחוות דעת ד"ר עפרוני שהוגשה מטעמה (ראו עמ' 36 לפרוטוקול).
מכל מקום, קשה להלום כי ככל שהמנוח היה מפסיק לעבוד בחברת החשמל הוא היה יורד בשכרו באופן כה דרסטי, כפי שנטען על ידי המערערת. אדרבה, לנוכח הניסיון המקצועי שצבר המנוח בתקופת עבודתו בחברת החשמל כ"פועל אומן", ומהנימוקים שפורטו בפסק הדין, אין מקום להתערב בהנחה של בית משפט קמא כי מן הסתם המנוח היה משביח את שכרו במהלך השנים.
7. אף איני רואה להתערב בסכום שנקבע כהפסד פנסיה, ובית משפט קמא עמד על כך מבלי שנעלמה מעינו טענת המערערת כי ההפרשות לפנסיה ולקופת הגמל נעשו על בסיס שכר מינימום (סעיף 37 לפסק דינו).
8. סוף דבר, שהערעור נדחה על כל רכיביו. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג באייר התשפ"א (5.5.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
20073970_E08.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il