פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7212/96
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
המערערות: 1. מסאלחה אמאל חאלד
2. חאג סוהיר עיסא
נגד
המשיבות: 1. אבו קרטומה מאג'דה
2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.8.96 בת"א 536/92 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד' ביין
בשם המערערות: עו"ד י' ענבר
בשם המשיבות: עו"ד ג' סויד-ג'ובראן
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. שתי המערערות נפגעו ביום 24.12.91 בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי פסק לכל אחת מהן פיצויים בגין תאונה זו. בפנינו ערעור של המערערות על מיעוט הפיצויים שנפסק לכל אחת מהן.
2. במהלך הדיון, הועלתה הצעה על פיה יתקבל ערעורה של המערערת הראשונה, מסאלחה אמאל חאלד, במובן זה שלסכום הפיצויים שנפסק לה על ידי בית המשפט המחוזי יתווסף סכום של 50,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מיום פסק הדין בבית המשפט המחוזי (28.8.96) ועד לסילוק התשלום, וכן בצירוף שכר טירחת עורך דין ומע"מ מחושב על סכום זה. באי כוח המערערת והמשיבות הודיעו בכתב על הסכמתם להצעה, וניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמה כאמור. נותר לדיון ערעורה של המערערת השניה.
3. המערערת השניה, חאג סוהיר עיסא, הינה ילידת 7.4.74. עקב התאונה נגרמה לה נכות בשיעור 32.5%, הכוללת נכות אורטופדית בשיעור 25%, שעיקרה נזק באגן וכן נכות בגין צלקות בשיעור 10%. נכות זו נקבעה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הואיל וגימלאות המוסד לביטוח לאומי, כפי שהוכחו בפני בית המשפט, עלו על סכום הנזק שנגרם למערערת השניה, חייב בית המשפט את המשיבות לפצות את המערערת השניה בסכום השווה ל25%- מהנזק שנגרם לה.
4. ערעור המערערת השניה מתמקד בגובה הפיצויים בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד.
את הפסד ההשתכרות בעבר קבע בית המשפט על פי הוכחות שבאו בפניו בדבר השתכרותה כתופרת, עבודה בה עסקה קודם התאונה. הסכום שנפסק בראש נזק זה - 29,050 ש"ח - הולם את הראיות שבאו בפני בית המשפט, ואין להתערב בו.
את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד קבע בית המשפט, בדרך אומדן גלובלי, בסכום של 180,000 ש"ח. סכום זה נקבע, בין היתר, בהתחשב בכך שהמערערת השניה מסוגלת לחזור לעבודתה כתופרת, אם גם היא עלולה לסבול בעבודה זו מאי נוחות ומכאבים מידי פעם; וכן בהתחשב בכושר השתכרותה לולא התאונה כפי שנקבע על ידי בית המשפט.
בית המשפט המחוזי יצא מהנחה, שהמערערת השניה תשתכר למחייתה עד גיל 60 שנים. יתכן שבעניין זה קופחה המערערת. בית המשפט לא נימק את קביעתו שהיא תשתכר רק עד גיל זה ולא עד גיל 65 שנים. ואולם, חישוב של הסכום שהיה מקום להוסיפו למערערת השניה, לו נקבע שהמערערת היתה משתכרת עד גיל 65 שנים, הינו קטן ביותר. מכיוון שכך, והואיל והפיצוי אשר נקבע בדרך אומדן הינו, במבט כולל, סביר, נראה לי שאין להתערב בסכום הפיצוי שנפסק למערערת גם בראש נזק זה. עם זאת, תלקח עובדה זו בחשבון בקביעת הוצאות המשפט, במובן זה שהמערערת לא תחוייב בהוצאות המשיבים.
5. התוצאה היא, שערעור המערערת הראשונה מתקבל, כאמור בפיסקה 2 לעיל. ערעור המערערת השניה נדחה, ללא צו ביחס להוצאות.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ב' בסיוון התשנ"ח (27.5.98).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96072120.E04