י.מ.ש. השקעות בע"מ נ. לנוקס השקעות בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7039/23 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף המערערים: 1. י.מ.ש. השקעות בע"מ 2. עיזבון עו"ד ד"ר יוסף שגב על-ידי יורשיו בועז שגב, אייל שגב ודנה שגב נגד המשיבים: 1. לנוקס השקעות בע"מ 2. איב ביג'יו 3. רוני ביג'יו 4. אסף דיאמונד 5. תורג'מן חברה לבנין בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.8.2023 בת"א 34794-02-17 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' גונטובניק תאריך ישיבה: י' תמוז תשפ"ו (25 יוני 2026) בשם המערערים: עו"ד בועז שגב בשם המשיבים 3-1: עו"ד גל מנשה בשם המשיב 4: עו"ד ארז קריטי בשם המשיבה 5: עו"ד אייל סילמן פסק-דין הערעור דנן נסב על סכסוך שעניינו בהתקשרות לרכישתה של דירת יוקרה בעיר תל אביב. בית המשפט המחוזי נתן בעניין זה פסק דין מפורט ומנומק כדבעי – הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי – ולאחר ששמענו את טענות המערערים במלואן לא מצאנו עילה להתערב בו. בתמצית שבתמצית, עו"ד יוסי שגב ז"ל (שעזבונו הוא המערער 2. להלן: עו"ד שגב ז"ל) רכש בשנת 2013, באמצעות חברה שבבעלותו (המערערת 1), דירת פנטהאוז בפינת הרחובות נחמני ואחד העם בתל-אביב-יפו תמורת כ-21.5 מיליון ש"ח (להלן: הפנטהאוז). הפנטהאוז נמסר לעו"ד שגב ז"ל ביום 21.3.2016, והתביעה הכספית בגין ליקויים שונים בפנטהאוז, שהועמדה לצורכי אגרה על סכום של 10 מיליון ש"ח, הוגשה פחות משנה לאחר מכן, ביום 16.2.2017. בית המשפט קמא, שמע את עדי הצדדים, וכתב פסק דין מפורט של למעלה מ-50 עמודים, בו הוא בוחן אחת לאחת את טענותיו של עו"ד שגב ז"ל. מקצת הטענות, ששווין הכולל לפני הפרשי הצמדה וריבית, עמד על 963,768 ש"ח (דהיינו כ-10% מסכום התביעה) – התקבל. עיקר הטענות – נדחה. לאור תוצאה זו מצא בית המשפט קמא לחייב את התובע בעיקר עלויות התביעה. הערעור שלפנינו חוזר על המרכזיות שבטענות התביעה שנדחו, ובמיוחד על כך שבית המשפט קמא לא מצא לנכון ליחס תוקף מחייב ל"תוכנית המחשה" שהוצגה בפני עו"ד שגב ז"ל בשעתו, וכתוצאה מכך לא פסק לו פיצוי בגין פערים בינה לבין הפנטהאוז כפי שנבנה (כגון העובדה שגובה הרצפה של הפנטהאוז אינו גבוה ממלון "נורמן" המצוי ממערב, וזאת בשונה מהעולה מ"תוכנית ההמחשה"). קראנו בעיון את טענות המערער, ואף הקשבנו לטיעוניו בעל פה. בלשון המעטה – לא השתכנענו כי יש להתערב בפסק דינו המנומק היטב של בית המשפט קמא. כך, למשל, הטענה כי כשמדובר ברכישת דירת יוקרה ייחודית, ובעסקה עם עורך דין צמרת, יש לייחס ל"תוכנית ההמחשה" שהוצגה לרוכש משמעות העולה על כל מסמכי החוזה אינה מתקבלת על הדעת, ואינה תואמת את התפיסה המקובלת ביחס לחוזים מסחריים (דהיינו חוזים בין שני צדדים שיש להניח כי הם מיוצגים היטב). זאת ועוד, גם אם "תוכנית ההמחשה" הטעתה את עו"ד שגב ז"ל בעניין זה או אחר, הסעד שרשאי היה לדרוש הוא ביטול העסקה (תוך השבה הדדית) או פיצויי הסתמכות (פיצויים שיעמידו אותו במצב בו היה אלמלא המצג) – לא פיצויי קיום שיעניקו לו את מה שמעולם לא הובטח לו במסמכי החוזה (וההלכה עליה מנסה הערעור להיבנות – ע"א 2274/21 מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ (1.1.2023) – אינה קובעת אחרת). אלא שעו"ד שגב ז"ל מעולם לא ביטל את החוזה (ואף לא הוכיח כי נגרמו לו נזקי הסתמכות), והאפשרות לעשות כן כעת, תלויה ברצון משותף של שני הצדדים, ואינה מסוג הסעדים שאנו יכולים להעניק בשלב הנוכחי. אנו מאמצים אפוא את פסק הדין בתוקף סמכותנו לעשות כן לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הערעור נדחה אפוא. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך של 40,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 5-4 בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד. ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ו (02 יולי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט