פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6966/96
וערעור שכנגד
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
המערערים: 1. דוד בן יוסף
2. קרנית, קרן לפיצוי תאונות דרכים בע"מ
נגד
המשיב: גורלוב סטניסלב
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.9.96 בת"א 146/93 שניתן על ידי כבוד השופטת וכסלר
בשם המערערים: עו"ד א' כרמלי ועו"ד ז' אריאלי
בשם המשיב: עו"ד ארז לבנון
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיב, יליד 25.5.46, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.1.92. בית המשפט המחוזי פסק לו פיצויים לפי חוק נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על סכום הפיצויים אשר נפסקו.
2. המשיב עלה ארצה חודשיים ימים לפני יום התאונה, ובעת התאונה טרם הסתדר בעבודה מכניסה בארץ וטרם למד את השפה העברית. בתאונה נפגע המשיב קשות. נותרה לו בעקבותיה נכות של 80% עקב שיתוק מלא לצמיתות של יד ימין. כן נגרמה לו נכות פסיכיאטרית בשיעור 30% אשר מתבטאת בדיכאון ובתסמונת פוסט-טראומטית.
3. שני עניינים אשר הועלו בערעור המערערים, והם בלבד, מצדיקים התייחסות לקביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. לטענות האחרות בערעור ובערעור שכנגד, אשר דינן להדחות, לא נתייחס.
4. העניין האחד נוגע לפיצויים שנפסקו למשיב בגין עזרת צד שלישי. כפי שקבע בית המשפט, בשל נכותו נזקק המשיב לעזרה כדי להתלבש, לאכול, לעשות אמבט וכן לצורך פעולות יומיומיות אחרות. בית המשפט אמד את עלות העזרה הנדרשת לו בסכום של 1,600 ש"ח לחודש, מחושב לפי שלוש שעות עזרה ליום. בהתאם לכך, חייב את המערערים לשלם למשיב בגין 55 חודשי העבר סכום של 88,000 ש"ח, ועבור העתיד את הסכום המתקבל מהכפלת 1,600 ש"ח במקדם ההיוון המתאים בהתחשב בתוחלת חייו של המשיב.
אכן, הסכום שנפסק הוא על הצד הגבוה, ומצדיק התערבות. מבלי להקל בחומרת נכותו של המשיב, הקביעה בדבר צורך בעזרת צד שלישי למשך שלוש שעות מידי יום הינה מוגזמת ומצדיקה התערבות.
בדרך אומדן, הייתי מפחית מהסכומים שנפסקו בגין עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד סכום של 100,000 ש"ח להיום.
5. עניין נוסף נוגע להפסד ההשתכרות וכושר ההשתכרות אותו קבע בית המשפט.
המשיב היה עיתונאי בעל שם בגרוזיה, ממנה עלה ארצה. על פי ראיות שבאו בפניו, קבע בית המשפט שהכנסתו של המשיב, לאחר תקופת התאקלמות ולימוד השפה, היתה עשויה להגיע עד כדי למעלה מפעם וחצי מהשכר הממוצע במשק. לפיכך, חושב הפסד ההשתכרות בעבר לתקופה שהחלה בתום שנה מיום התאונה, לפי כושר השתכרות של השכר הממוצע במשק; והפסד כושר השתכרות בעתיד, לפי למעלה מפעם וחצי של השכר הממוצע במשק. עוד קבע בית המשפט, כי כתוצאה מהתאונה נגרם למשיב הפסד כושר השתכרות מלא, וכי על רקע מוגבלותו הפיסית והנפשית, הסיכוי שישתלב בעבודה כלשהי הוא אפסי. בעניין זה הסתמך בית המשפט על דברים שאמרה הפסיכיאטרית ד"ר דורסט, ועל התרשמותו שלו מהמשיב.
המערערים תוקפים את הממצא, על פיו איבד המשיב כליל את כושר השתכרותו וכן את קביעת כושר השתכרותו של המשיב לולא התאונה בשיעור כאמור.
יש ממש בטענות אלה, ויתכן שהיה מקום להתערב בסכומים שנפסקו למשיב בפרט נזק זה, לולא נימוק אחד. מסתבר, שחישוב הפסדיו של המשיב נקבע על יסוד הנחה מוטעית בדבר שיעור השכר הממוצע במשק. בית המשפט יצא מהנחה שהשכר הממוצע במשק ביום פסק הדין היה 3,625 ש"ח, בעוד ובפועל היה השכר הממוצע כ4,850- ש"ח. נראה לי, על כן, שטעות זו, אשר היטיבה עם המערערים, מצדיקה שלא להתערב בסכומים שנפסקו למשיב בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות.
6. התוצאה היא, שהערעור מתקבל, כאמור בפיסקה 4 לעיל. יתר חלקי הערעור והערעור שכנגד נדחים.
בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ב' בשבט התשנ"ט (19.1.99).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96069660.E05