פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6417/00
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: מ. את. מ. כהן חברה לבניין ועבודות ציבוריות
בע"מ
נגד
המשיבה: עירית חיפה
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בחיפה בת.א. 5855/93 מיום 31.7.2000
שניתנה על ידי כבוד השופט א' שאנן
בשם המערערת: עו"ד אלי הדס
פסק-דין
לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שאנן), מיום 31.7.00, בבש"א 13633/00 (במסגרת ת.א. 5855/93), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינה של המערערת.
1. בפני בית משפט השלום בחיפה מתנהל הליך במסגרתו מתבררת תביעה כספית של המערערת נגד עיריית חיפה ונגד הועדה מקומית לתכנון ובניה. ביום 25.9.98, נתן בית משפט השלום פסק דין בו הוא דוחה על הסף את תביעת המערערת מחמת מניעות. פסק הדין ניתן על בסיס סיכומי טענות הצדדים שניתנו בכתב בלא שמיעת ראיות. המערערת ערערה על פסק דין זה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המערערת והורה על השבת התיק לבית משפט השלום "על מנת שתינתן אפשרות לשני הצדדים להביא כל טענותיהם וראיותיהם לבירור לגופו של עניין, כך שפסק הדין יינתן לאחר שיישמעו כל הטענות והראיות".
2. הדיון הושב אפוא לבית משפט השלום. בהחלטתו מיום 2.5.00 קבע בית משפט השלום בחיפה מועד לקיום קדם משפט בו הוא מבקש לברר אם יש מקום להידרש, שוב ולפני כל שאלה אחרת, לשאלת המניעות. ביום 4.7.00 הגישה המערערת בקשת פסלות לבית משפט השלום על פיה היא מבקשת לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינה. ביום 31.7.00 דחה בית המשפט את בקשת הערעור. בהחלטתו, מציין בית המשפט את העובדה כי אכן הביע את דעתו, במסגרת פסק הדין שנתן, ביחס לתום לבה של המערערת בחתימתה על הסכם פשרה תוך ציון שהדבר נעשה "תחת מחאה". עם זאת, הוא מציין כי הדיעה שהביע איננה סופית וכי אין חשש ממשי כי לא יוכל להמשיך ולשמוע את התיק תוך פתיחות ונכונות להשתכנע אחרת.
3. על החלטה זו הערעור שבפניי. בערעורה, טוענת המערערת כי קיים חשש ממשי כי ההליך המתנהל בפני השופט א' שאנן נגוע במשוא פנים. היא מבססת את טענתה על העובדה כי בית המשפט נתן פסק דין הדוחה את עניינה ולפיכך יהא מנוע מלדון מתיק באופן אובייקטיבי. גם התרשמותו הראשונית מן המערערת, כפי שבאה לידי ביטוי בהערות שהעיר לטענתה, מחייבת את המסקנה כי "המשחק מכור" וכי בית המשפט לא יוכל להמשיך ולטפל בתיק ללא משוא פנים.
4. לאחר עיון בטיעוני המערערת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). חששה של המערערת איננו מושתת על יסודות אובייקטיבים. העובדה כי השופט שאנן נתן פסק דין בעניינה איננה מצביעה, לכשעצמה, על כך שדעתו של השופט נעולה. כדי לבסס עילת פסלות יש להראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). כך גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (טרם פורסם)). בענייננו, לא הצליחה המערערת לבסס תשתית ראייתית המלמדת על חשש כזה. בית משפט השלום, התייחס להחלטתו המוקדמת, וציין כי אין בה כדי ל"נעול" את דעתו ולשלול ממנו את היכולת לנהל הליך הוגן ללא משוא פנים.
אי לכך הערעור נדחה.
ניתן היום, ד' בחשון התשס"א (2.11.2000).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00064170.A01/דז/