פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6376/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: נתיבי אויר אוסטריים
נגד
המשיבים: 1. ארתור גולדלוסט
2. לילי גימפל (וינגרטן)
3. דוד בן גל
4. אילנה רפאלי
5. גלית פוגל
6. אבנר בן גל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בת"א-יפו בת.א. 89717/98 מיום 7.9.99
שניתנה על ידי כבוד השופט א' גולדין
בשם המערערת: עו"ד אסף רזיאל
בשם המשיבים: עו"ד שלמה ובר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט א. גולדין) שדחה (ביום 7.9.99) את בקשת המערערת, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 89717/98.
1. המערערת היא דיירת בבניין המצוי בבעלות המשיבים, וזאת מכח הסכם שכירות מוגנת מיום 5.3.84. במהלך שנת 1998 נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. המערערת ביקשה להציע דיירת חלופית שתיכנס למושכר ואילו המשיבים טענו, כי המערערת עזבה את המושכר וכי לפיכך אין לה עוד זכויות בו. לפיכך הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט לשכירות ובה ביקשו, כי בית המשפט יורה למערערת לפנות ולסלק את ידה מן המושכר, וכן יורה לה לשלם דמי שימוש ראויים, ולחילופין דמי שכירות. המערערת מצדה הגישה לבית המשפט בקשה, כי יאשר את הדיירת החלופית שהוצעה על ידה. הדיון בשתי התביעות אוחד. בדיון שהתקיים ביום 14.2.99 הציע בית המשפט למבקשת להפקיד בקופת בית המשפט או בידי ב"כ התובעים את סך כל הכספים המגיעים ממנה (לפי תביעת המשיבים). המערערת נענתה לבקשה והפקידה בקופת בית המשפט סך של כ- 77,000 ש"ח. סמוך לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה לתשלום הכספים המופקדים. המערערת התנגדה לכך, בטענה, בין היתר, כי היענות לבקשה משמעה מתן הסעד הסופי המבוקש בתביעה העיקרית. וזאת בטרם התקיים כל דיון בהליך. בית המשפט נענה (ביום 18.5.99) באופן חלקי לבקשת המשיבים והורה על גביית חלק מן הסכום המופקד (28,275 ש"ח) , המהווה דמי שכירות.
2. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת (ביום 30.6.99) בקשת פסלות. בבקשתה טענה, כי משזיכה בית המשפט את המשיבים בסכום דמי השכירות שתבעו, חרף עמדתה הנחרצת של המערערת כי אין היא חבה דמי שכירות אלה למשיבים, ובטרם נשמעו ראיות בהליך, קמה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים של בית המשפט כלפיה - ולו באחת מן הפלוגתות המרכזיות העומדות במוקד ההליך. המשיבים התנגדו לבקשת הפסילה וטענו, כי המבקשת היא שהפקידה, מרצונה, כספים בקופת בית המשפט, כי בית המשפט שקל היטב את טיעוני הצדדים בטרם הורה על העברת סכום דמי השכירות למשיבים וכי תרופתה של המערערת היא בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה - ולא בהגשת בקשת פסלות.
3. ביום 7.9.99 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי החלטתו מיום 18.5.99 היתה החלטת ביניים שניתנה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ואשר אין בה משום קביעת עמדה או חריצת מסקנה לעצם הדיון בתיק. לעניין זה, הוסיף בית המשפט, כי המערערת רשאית היתה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הביניים וכי "הדרך פתוחה בפני הצדדים ( לרבות המבקשת) להביא עדיהם וטענותיהם לגוף העניין נשוא המחלוקת שבין הצדדים ואלה ישמעו בבית משפט זה ללא כל דעה קדומה.".
4. בערעור שבפני טוענת המערערת, כי קביעתו של בית המשפט בנוגע לתשלום דמי שכירות יורדת לשורש המחלוקת בין הצדדים ומגלמת בחובה קביעת ממצאים ועובדות בנושאים המצויים בלב המחלוקת. משום כך, ממשיכה המערערת וטוענת, קמה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים של בית המשפט בעניין נשוא המחלוקת, שכן בית המשפט לא יוכל להידרש לגוף הסכסוך בהתעלם מקביעותיו בהחלטה נשא בקשת הפסלות.
5. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. לטענתם, בית המשפט קיים עד כה שבע ישיבות בהליך והוא מכיר את העניינים השנויים במחלוקת במסגרתו, את הצדדים ואת טענותיהם. פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון תעכב את הדיון ותגרום לדחייה מיותרת. המשיבים מוסיפים, כי ההחלטה בדבר העברת הכספים מן הפקדון לידיהם ניתנה לאחר שמיעת הצדדים ולאחר שהמערערת הפקידה מרצונה כספים בקופת בית המשפט. עוד טוענים המשיבים, כי אפילו ניתן לראות בהחלטת בית המשפט משום חיווי דעה לגוף ההליך אין המדובר בדעה כה סופית וכה מוצקה השוללת את קיומו של סיכוי לשינוי דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בעצם ההליך.
6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. החלטת בית המשפט מיום 18.5.99 אינה אלא החלטת ביניים. מטבע הדברים, עשויות החלטות ביניים להיטיב עם צד אחד ולפגוע במשנהו. זאת ועוד: החלטות ביניים מתבססות, מעצם טיבן, על התרשמות בית המשפט מן הטיעונים שהובאו בפניו ויש בהן משום קביעת עמדה ,ולו עמדה לכאורית, הנוגעת למחלוקת שבין הצדדים. אולם החלטות אלו הן חלק אינטגרלי מן ההליך השיפוטי ואין בקיומן, כשלעצמו, בכדי ליצור עילת פסלות (וראו ע"א 1327/99 שרה שאבי נ' כלל חברה לביטוח, טרם פורסם, ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, טרם פורסם, ע"א 2719/98 וינברג דורון ושות' נ' קריינדל , טרם פורסם; 3655/97 לרנר נ' גארי , טרם פורסם). אין בעצם מתן החלטה, דוגמת ההחלטה נשוא בקשת הפסלות וערעור הפסלות, בכדי ליצור אותה אפשרות ממשית לקיומו של משוא פנים במחלוקת נשוא הההליך, היינו אפשרות ממשית לכך "שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור")." (בג"צ 2148/94 גלברט ושמלה נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573, 605). אפשר שהחלטה נשוא בקשת הפסלות נכונה ואפשר שהיא מוטעית - אולם נושא זה אינו עניין לערעור שבפני. מכל מקום, כפי שהצהיר בית משפט השלום, אין במתן החלטה זו כדי למנוע מבית המשפט לדון בגוף ההליך ולהגיע לכל הכרעה שימצא לנכון - בין אם היא עולה בקנה אחד עם החלטת הבינים ובין אם לאו. משכך הם פני הדברים, דין ערעור הפסלות להידחות.
הערעור נדחה איפוא.
ניתן היום, כ"ד בשבט התש"ס (31.1.2000).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99063760.A02/דז/