פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6324/01
וערעור שכנגד
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים: 1. אלי כהן
2. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ
נגד
המשיב: בר אילוז
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1073/96 שניתן ביום 3.7.01 על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
בשם המערערים: עו"ד ח' דורון
בשם המשיב: עו"ד ע' אוריון
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיב תבע את המערערים בבית המשפט המחוזי לתשלום נזקיו בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 5.7.95, בהיותו כבן שלוש שנים וחצי. אין מחלוקת, כי המערערים חייבים בפיצויו על נזקיו אלה.
בתאונה זו נפגע המשיב פגיעה מוחית ונותרה לו נכות נוירולוגית בשיעור 30% + 10%, ונכות פסיכיאטרית בשיעור 20% - ובסה"כ 49.6% לצמיתות.
למשיב נגרמו הפסד כושר השתכרות וכן הוצאות, והוא עתיד לשאת בהוצאות נוספות הכרוכות בטיפולים שעליו לקבל.
2. ערעור המערערים מתמקד בסכומי הפיצויים שנפסקו למערערים בגין טיפולים רפואיים ואחרים אשר המשיב עתיד לקבל. המשיב הגיש ערעור שכנגד המתייחס למספר פרטי נזק. נראה לי, שאין ממש בערעור שכנגד. לעומת זאת, יש ממש בחלק מטענות המערערים. לטענות אלה אתייחס להלן.
3. בגין טיפולים נפשיים פסק בית המשפט למשיב סכום של 65,829 ש"ח. בפסקו סכום זה, יצא בית המשפט מהנחה שהטיפול נדרש למשיב עד הגיעו לגיל 18 שנים, על אף שלא היתה כל עדות על פיה יידרש הטיפול לזמן כה ארוך או אף לתקופה הקרובה לכך. אחד מהמומחים שמסרו את חוות דעתם לבית המשפט, לא קבע עד איזה גיל יידרשו הטיפולים הנפשיים ובאיזו תדירות; והמומחה האחר ציין שהמשיב יזדקק ל"טיפול פסיכולוגי בעת הצורך", מבלי לפרט מה הסבירות והתדירות של צורך זה. בנסיבות אלה, לא הונחה תשתית לפסיקת פיצוי בגין הוצאות טיפול פסיכולוגי עד גיל 18 שנים. גם לא הובאו ראיות שתשכנענה שהמשיב אינו יכול לקבל טיפולים פסיכולוגיים במסגרת השירות הציבורי בו אלה ניתנים ללא תשלום. יש, על כן, להפחית מהפיצוי שנפסק למשיב בפרט נזק זה.
4. הפחתה נוספת מתבקשת בגין הוצאות על טיפול ריפוי בעיסוק אשר נפסקו למשיב. על פי תשובות המומחית הנוירולוגית, הדבר נדרש רק עד "גיל ההתבגרות", לעומת טיפולים פיזיוטרפיים שנקבעו עד גיל 18 שנים. ברור שהכוונה היתה לגיל נמוך מ18- שנים. שוב, נדרשת הפחתה מסויימת מהפיצויים.
5. הפריט בו נדרשת ההפחתה המשמעותית ביותר, הוא הפריט של הוצאות צפויות בגין שיעורי עזר. בית המשפט פסק בפריט זה סכום של 226,971 ש"ח. זאת, על יסוד ההנחה שמשך 48 שבועות בשנה, עד הגיע המשיב לגיל 18 שנים, הוא יזדקק לחמישה שיעורי עזר בשבוע בעלות של 93.6 ש"ח לשיעור (כולל מע"מ). הסכום שנפסק כולל פיצוי בסך 60,737 ש"ח בגין העבר ו166,294- ש"ח לעתיד, עד הגיע המשיב לגיל 18 שנים. בערכים של הכסף ביום פסק הדין מדובר בתשלום של 1,870 ש"ח לחודש.
התשתית העובדתית שהיתה בפני בית המשפט לעניין הפיצוי בפריט זה, היתה עדות של אחת, גב' בן-חמו. על פי עדותה, היא עבדה עם המשיב פעמיים בשבוע בשיעורי בית. לא היתה עדות בפני בית המשפט בדבר התקופה והאינטנסיביות בה יידרשו למשיב שיעורים פרטיים. בא כוח המשיב לא טען לצורך בשיעורי עזר בכמות ולתקופה אותה קבע בית המשפט. בסיכומים שהוגשו על ידו, לאחר שהוא פרט את הטיפולים הדרושים למשיב, כמו טיפול נפשי, פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק בסכום הכולל, לכל הטיפולים, בסך 169,341 ש"ח, הוא מוסיף: "בנוסף לטיפולים האמורים מקבל התובע שיעורי עזר ומן הראוי לפסוק לו על כך פיצוי גלובלי. בקשה צנועה זו, הולידה את החישוב הנזכר לעיל, ואת חיוב המערערים בסכום הקרוב לרבע מיליון ש"ח עבור שיעורי עזר (בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ מגיע הסכום ללמעלה מרבע מיליון ש"ח). חשוב לחזור ולהדגיש, שלא הובאה בפני בית המשפט המחוזי כל חוות דעת בדבר הצורך בשיעורי עזר - טיבם וכמותם - ועדותה של הגב' בן-חמו אין בה לתקן חסר זה. גב' בן-חמו היתה בעת עדותה סטודנטית אשר למדה חינוך מיוחד, וכשבאה התנגדות לעדותה, הצהירה באת כוח המשיב שעדותה היתה "להוכחת עובדות", משמע שאין היא מתיימרת כלל להעיד על צרכיו של המשיב.
בנסיבות אלה, ברור בעיני שלא היתה הצדקה לפסוק את הסכום הגבוה שנפסק עבור שיעורי עזר ולא היה יסוד מספיק בראיות לחישוב שנעשה על ידי בית המשפט. יש להפחית משמעותית מהסכום שנפסק למשיב בפריט זה.
6. לאחר שיקול מכלול הנסיבות, הנני סבור, בדרך אומדן, שהפחתת סכום של 200,000 ש"ח מסכום הפיצויים הכולל שנפסק למשיב יענה על ההצדקה בהפחתת הפיצויים בשלושה פרטי הנזק שנזכרו לעיל. בכל יתר טענות המערערים לא מצאתי ממש.
7. התוצאה היא, שהערעור שכנגד נדחה והערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שמהסכום שנפסק למשיב יופחת סכום של 200,000 ש"ח ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן יופחת בהתאם לכך שכר טרחת עורך דין שנפסק למשיב. בנוסף, ישלם המשיב למערערים שכר טרחת עורך דין בערעור זה בסך 10,000 ש"ח ומע"מ.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה נ ש י א
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, א' בסיון תשס"ב (12.5.2002).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01063240.E03 /עכב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il