פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6085/97
וערעור שכנגד
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
המערערת: הדר, חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. עזבון המנוח בנימין חדד ז"ל
2. רחל חדד
3. פנחס חדד (קטין)
4. רפאל חדד (קטין)
5. אלעזר חדד (קטין)
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.7.97 בת"א 38/95 שניתן על ידי כבוד השופט לרון
בשם המערערת: עו"ד משה עבדי
בשם המשיבים: עו"ד נעמי עמית
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיבים הם אשתו וילדיו של המנוח בנימין חדד ז"ל, אשר נפטר ביום 24.11.94 כתוצאה מתאונת דרכים. תביעתם בבית המשפט המחוזי היתה כתלויים במנוח.
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על סכום הפיצויים אשר נפסק למשיבים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת כושר השתכרותו של המנוח לולא התאונה. המערערת תוקפת גם את קביעת בית המשפט, על פיה לא היתה צפויה האלמנה, המשיבה השניה (להלן: האלמנה) להשתכר בעתיד. לטענת המערערת, היה על בית המשפט לקבוע שגם לולא התאונה, עתידה היתה האלמנה לצאת לעבוד ולהשתכר, ועל כן היה על בית המשפט לקבוע מה היה כושר השתכרות זה ולקבוע את הפיצויים המגיעים לתלויים בהתחשב בנתון זה.
2. בית המשפט המחוזי קבע את כושר השתכרותו של המנוח ערב התאונה בסכום של כ4,000- ש"ח. הכנסתו של המנוח היתה מהוראה, תשלום חודשי שקיבל בגין לימודיו בכולל בשעות אחר הצהריים, וכן הרוויח סכומים נוספים כמשגיח כשרות במאפית מצות לקראת חג הפסח, כשוחט ובכתיבת מזוזות. על פי קביעת בית המשפט, הרוויח המנוח ערב התאונה, מכל המקורות הנ"ל, סכום של 3,050 ש"ח. סכום זה מהווה כארבע חמישיות מהשכר הממוצע במשק אותה עת.
כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, השכר הממוצע במשק במועד פסק הדין עמד על 5,050 ש"ח, ואת הפסדי העבר של התלויים חשב בית המשפט על פי כושר השתכרות של 4,000 ש"ח לחודש, המהווה כארבע חמישיות של הסכום האמור.
על אף כל טענות באי כוח בעלי הדין להקטנה או להעלאה של גובה כושר השתכרותו של המנוח, הנני סבור שאין להתערב בקביעות העובדתיות ובמסקנתו של בית המשפט המחוזי בנושא זה.
3. לגבי הפסדי התלויים בעתיד, קבע בית המשפט שיש לצאת מהנחה ששכרו החודשי הממוצע של המנוח היה מגיע ל5,800- ש"ח. נוכח השתכרותו של המנוח כארבע חמישיות מהשכר הממוצע במשק ערב מותו, קביעה כי היה מגיע בעתיד לכושר השתכרות של 5,800 ש"ח, מהווה גידול בכושר ההשתכרות של כ45%-. המדובר בגידול ניכר. שקלנו, על כן, אם אין הצדקה להתערב באומדן זה של כושר ההשתכרות בעתיד. בסופו של דבר, החלטנו שאין להתערב בכך.
המנוח נפטר בגין צעיר - בן 25.5 שנים - דהיינו, בתחילת דרכו המקצועית. בית המשפט המחוזי מציין את פעילותו וחריצותו של המנוח, וכן את הערכתו שהמנוח היה מצליח להגדיל את הכנסתו מעבר לשכר הממוצע במשק. קביעה זו עולה בקנה אחד עם הראיות בדבר כשרונותיו וכישוריו של המנוח. בנסיבות אלה, על אף שיתכן ובית המשפט קבע בדרך אומדן גידול משמעותי בכושר ההשתכרות בעתיד של המנוח, אין המדובר באומדן אשר יצדיק התערבות של ערכאת ערעור.
4. כאמור, מבקשת המערערת שייקבע כי האלמנה היתה עובדת מחוץ למשק ביתה, אף לולא נפטר המנוח בתאונה. בית המשפט קבע שלא כן הדבר. בית המשפט לא התעלם מכך שלפני התאונה עבדה האלמנה כחודש וחצי כמורה מחליפה. אך הוא גם קיבל את עדותה, כי המנוח והיא החליטו שלא תצא לעבודה בעתיד עקב לידת הילד השלישי. וכפי שמוסיף בית המשפט, בהתחשב למגזר אליו השתייכו המנוח והאלמנה, היה מקום להניח שיוולדו להם ילדים נוספים. אין מקום שנתערב בממצא עובדתי זה, המבוסס על האמון שנתן בית המשפט המחוזי בעדות האלמנה.
5. נוכח האמור לעיל, ומאחר וגם דין הטענות הנוספות של בעלי הדין להדחות, אנו מחליטים לדחות את הערעור והערעור שכנגד. בנסיבות המקרה, כל צד ישא בהוצאותיו.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה לנשיא
ניתן היום, כג' בשבט התשנ"ט (9.2.99).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97060850.E02 /עכב