פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 5915/96
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט ע' ר' זועבי
המערערים: 1. גלית שיבם
2. יקיר שיבם (קטין)
3. קרין שיבם (קטינה)
נ ג ד
המשיבים: 1. יעקב שיבם
2. מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 5.6.96 בת"א 890/93 שניתן
על-ידי כבוד השופט ד"ר א"צ בן-זימרה
תאריך הישיבה: א' בתמוז תשנ"ט (15.6.99)
בשם המערערים: עו"ד יוסף זאגה
בשם המשיב 1: אין הופעה
בשם המשיבה 2: עו"ד מיקי חשין
פסק-דין
1. באפריל 1992 נרצח שמעון שיבם (להלן: המנוח) על-ידי אחיו, יעקב שיבם (להלן: האח). עזבון המנוח וכן התלויים בו - אישתו, בנו ובתו - תבעו את נזקיהם בבית-המשפט המחוזי בירושלים מן האח ומן המשיבה 2 (להלן: המדינה).
בבית-המשפט המחוזי נמנע האח מלהתגונן, ואילו בין המדינה לבין התלויים הושגה הסכמה, שלפיה המדינה תישא באחריות ל70%- מן הנזק שנגרם להם. הדיון בבית-המשפט המחוזי התמקד, איפוא, בקביעת גובה הנזק.
2. בפסק-דין שניתן בתאריך 5.6.96, פסק בית-המשפט המחוזי פיצויים בסך 120,000 ש"ח לטובת עיזבונו של המנוח, וזאת בגין כאבו וסבלו של המנוח. כן קבע בית-המשפט המחוזי את מערכת העובדות הדרושה לחישוב הפיצויים לתלויים, הורה לנכות מן הפיצויים שעל המדינה לשלם את התשלומים ששולמו לתלויים על-ידי המוסד לביטוח לאומי ומִבְטָחִים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים), ואף הטיל על אקטואר לחשב את סכום הפיצויים המגיע לתלויים, על-יסוד קביעותיו.
3. על פסק-דין זה הוגש ערעור על-ידי התלויים. טענתם היתה, כי הבסיס שקבע בית-המשפט המחוזי לחישוב גובה השתכרות המנוח ואישתו הוא שגוי; כי לא נקבע פיצוי בגין אובדן הפנסיה שהיה מקבל המנוח לאחר פרישתו לגמלאות; וכי התשלומים ממבטחים התקבלו על-יסוד חוזה ביטוח ועל-כן לא היה מקום לנכותם מסכום הפיצויים המגיע להם.
האח - אשר מרצה עונש מאסר - לא השיב לערעור ולבקשתו אף לא הובא לדיון.
במהלך הדיון שנערך בפנינו ביקשו הצדדים (המדינה והתלויים) שהות, על-מנת להגיע להסדר פשרה ואף ניתנה להם רשות להגיש טענות משלימות אם לא יגיעו לפשרה.
בהודעתה המשלימה הסכימה המדינה (על-פי המלצת בית-המשפט) להעמיד את בסיס שכר האלמנה על-סך 2,450 ש"ח, להוסיף לסכום הפיצויים 35,091 ש"ח בגין אובדן פנסיה, ולכלול בתקופת התלות של ילדי המנוח את שירותם הצבאי, כך שתקופת התלות של הבן תימשך עד להגיעו לגיל 21 שנים ותקופת תלותה של הבת תימשך עד להגיעה לגיל 20 שנים.
4. לאחר שהושגו הסכמות אלה, לא מצאנו מקום להתערבות נוספת בממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי, שנקבעו על-יסוד חומר הראיות שבא בפניו. ואכן, מן ההודעות המשלימות שהגישו הצדדים עולה, כי המחלוקת שנותרה ביניהם מתמקדת בשאלה, אם התשלומים ששילמה מבטחים לתלויים נובעים מחוזה ביטוח, שאז אין להביאם בחשבון בקביעת סכום הפיצויים המגיע לתלויים, או שמא מהווים תשלומים אלו פנסיה, אשר למשלם אותה הזכות לחזור למזיק, ועל-כן יש לנכותם מסכום הפיצויים.
בעניין זה תמכה המדינה את יתדותיה בע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה, פ"ד לח(4) 785 (להלן: ע"א ציון), בע' 792, וטענה כי הנטל להוכיח שהתשלומים ששילמה מבטחים נבעו מחוזה ביטוח היה מוטל על התלויים וכי הם לא עמדו בנטל זה. התלויים, מצידם, ביקשו כי נלך בדרך שהותוותה בע"א ציון, ונפסוק כי משלא תבעה מבטחים את החזרת הכספים מן המזיק במשך תקופה ממושכת, יש להניח כי מדובר בתשלומים הנובעים מחוזה ביטוח או כי, למיצער, מבטחים מחלה על זכותה לחזור למזיק.
5. אשר לשאלת נטל ההוכחה, הוגש מסמך נ3/ שממנו עולה כי מדובר לכאורה בתשלומי פנסיה. משכך, יש לכאורה לנכות את התשלומים ששולמו על-ידי מבטחים, שכן הלכה פסוקה היא שתשלומי פנסיה מנוכים מן הפיצויים. כנגד זה עולה מחומר הראיות כי מבטחים העבירה את התשלומים האמורים לתלויים מאז יום 20.4.92 ובכל אותן שנים שחלפו מאז, נמנעה היא מלתבוע את החזר התשלומים, ובתוך כך אף התיישן חלק מתביעתה. בנסיבות אלה, אף אם נניח כי תשלומים אלו היוו פנסיה, הרי שהימנעותה של מבטחים מלתבוע את החזרם מן האח והמדינה במשך שנים ארוכות, שבמהלכן כאמור אף התיישן חלק מתביעתה, מלמדת כי ויתרה היא על זכותה לחזור למזיק, או כי לפנינו המחאה מכללא של זכותה לניזוק. לחלופין יש בכך ראיה לכאורית כי אין המדובר בתשלומי פנסיה אלא בתשלומי ביטוח שאינם ברי ניכוי.
6. אשר-על-כן אנו מקבלים את הערעור ופוסקים כי הפיצויים המגיעים לתלויים יחושבו על-פי השינויים שלהם הסכימה המדינה, כי לא ינוכו מהם התשלומים ששילמה מבטחים, וכי יתר חלקי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם.
כן אנו פוסקים כי המדינה תשלם לתלויים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ה' אלול תשנ"ט (17.8.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
96059150.L08