ע"א 5145/02 — דבורה גרוס נ. פז גז חברה לשיווק בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5145/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5145/02 ע"א 5654/02 וערעורים שכנגד בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערערים בע"א 5145/02: 1. דבורה גרוס 2. טדי גרוס נ ג ד המשיבים בע"א 5145/02: 1. פז גז חברה לשיווק בע"מ 2. אורן ציוד חמום ירושלים (1980) בע"מ 3. יונקרס מקבוצת בוש 4. מכון התקנים הישראלי 5. בניאב חברה לעבודות בנין בע"מ 6. שאול זון 7. אבי בן רחמים 8. משה סבג ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1751/96 שניתן ביום 23.5.02 מפי כבוד סגן הנשיא השופט ע' קמא תאריך הישיבה: כ"ח באלול התשס"ג (25.09.03) בשם המערערים בע"א 5145/02: עו"ד אסף ברוך פוזנר בשם המשיבה 1 בע"א 5145/02 (המערערת בע"א 5654/02): עו"ד אורנה מאירוב בשם המשיבה 2 בע"א 5145/02 (המערערת שכנגד בע"א 5654/02): עו"ד אלישע אטיאס בשם המשיב 4 בע"א 5145/02 (המערער שכנגד בע"א 5654/02): עו"ד עידו שטאובר בשם המשיבה 5 בע"א 5145/02: עו"ד יהושע טוקטלי בשם המשיב 6 בע"א 5145/02: עו"ד יאיר גרייבסקי בשם המשיב 7 בע"א 5145/02: עו"ד יאיר גולן בשם המשיב 8 בע"א 5145/02: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: כללי בפנינו שני ערעורים ושני ערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' קמא), לפיו חויבה המשיבה 1 בע"א 5145/02 (להלן: פז-גז) לשלם למערערים בע"א 5145/02, בני הזוג גרוס, (להלן: המערערים) פיצויים בסך 750,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. המשיבה 2 (להלן: אורן בע"מ) והמשיבה 5 (להלן: בניאב בע"מ) חויבו אף הן, סולידארית, בשיעור של 5% מהסכום האמור, כל אחת. הרקע העובדתי 1. תמצית העובדות הצריכה לעניין היא זו: במוצאי שבת, 13.1.90, נכנסה המערערת 1 (להלן: האם) לחדר האמבטיה, יחד עם בתה, נסיה שחר ז"ל (להלן: נסיה), שהייתה אז כבת שלוש. בחדר פעל תנור לחימום מים ולהסקה המופעל בגז (להלן: התנור). תוך כדי הרחצה, שאפו השתיים גז רעיל מסוג פחמן חד חמצני, שנפלט מן התנור, וכתוצאה מכך איבדו את הכרתן. המערער 2 (להלן: האב), מצא אותן מחוסרות הכרה והזעיק את אנשי מגן דוד אדום. רופאי בית החולים אליו הובהלו האם והבת הצליחו להציל את חייה של האם, אך ניסיונותיהם להציל את חייה של נסיה נכשלו, והיא נפטרה כעבור יומיים, למרבה הצער. הבניין ברחוב שאולזון 44 בירושלים, בו מצויה דירת המערערים, נבנה על ידי בניאב בע"מ, וזו ערכה בדירה שינויים, לבקשת בני משפחת נוטמן, הרוכשים המקוריים. אחד השינויים שבוצעו בדירה על ידי בניאב בע"מ, כאמור, היה הגדלת חדר האמבטיה, כך שצורפה אליו מרפסת השירות הסמוכה לו, ובעקבות שינוי זה, הותקן התנור, שהיה מיועד להימצא במרפסת השירות, בתוך חדר האמבטיה. בשנת 1989 רכשו המערערים את הדירה מידי אחד, מרדכי מושל, אשר רכש אותה ממשפחת נוטמן. בעת רכישת הדירה על ידי המערערים, היה התנור מותקן בתוך חדר האמבטיה, וזה היה מיקומו גם בעת שהתרחשה התאונה הטראגית, המתוארת לעיל (להלן: התאונה). 2. פז-גז, אשר סיפקה את הגז לדירה באופן שוטף, הורשעה ביום 30.4.96 בעבירה של גרם מוות ברשלנות, בגין אירוע התאונה, ובית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) גזר עליה קנס בשיעור 30,000 ₪ וכן חייב אותה לשלם לעיזבונה של נסיה פיצוי בסך 30,000 ₪. בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי פז-גז התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקות בטיחות תקופתיות של המערכת, וכתוצאה מכך לא עמדה על העובדה שהתנור הותקן בתוך חדר האמבטיה ולא דרשה את העתקתו למרפסת חיצונית, כתנאי להמשך אספקת הגז למערכת. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אילו הועתק התנור למרפסת חיצונית, הייתה התאונה נמנעת (להלן: ההליך הפלילי). ההליכים בפני בית המשפט קמא ופסק הדין 3. בעקבות ההליך הפלילי, הגישו המערערים תביעה אזרחית לפיצויים נגד פז-גז, כמי שנושאת באחריות להתרחשות התאונה ולנזקים שנגרמו בגינה. פז-גז, מצידה, שלחה שורה של הודעות צד ג' לגורמים שונים שהיו מעורבים בדרך זו או אחרת בפרשה, ובהם: אורן בע"מ- יבואנית התנור, מכון התקנים הישראלי, בניאב בע"מ, קבלן שיפוצים שבנה תיבת עץ מסביב לתנור, ושני טכנאים שבדקו את התנור לפני קרות האירוע. בהודעות אלה ייחסה פז-גז לכל אחד מיחידי צד ג' אחריות לתאונה ולנזקים שאירעו בעקבותיה. כמו-כן, שלחה פז גז הודעת צד ג' למערערים, הוריה של נסיה, ובה טענה כי תרמו ברשלנותם לתוצאה הקשה. 4. בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו של בית משפט השלום בהליך הפלילי, בעניין רשלנותה של פז-גז, בהדגישו כי חובת הזהירות המוטלת על פז-גז כלפי לקוחותיה הינה חובה מוגברת נוכח הסיכון הטמון בשימוש במכשירים המופעלים באמצעות גז, ונוכח העובדה שבידי פז-גז הידע המקצועי והכלים הדרושים לבחון את בטיחותם של אותם מכשירים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יבואנית התנור, אורן בע"מ, וכן בניאב בע"מ, החברה הקבלנית שבנתה את הדירה, נושאות אף הן באחריות לתאונה בשיעור של 5% כל אחת. את רשלנותה של אורן בע"מ מצא בית המשפט בכך שסיפקה את התנורים מבלי לוודא כי ההתקנה נעשית בידי אנשי מקצוע מיומנים, ומבלי להצביע בבירור בפני ציבור הלקוחות על הסיכונים שבהתקנת התנור בתוך חדר האמבטיה. אשר לבניאב בע"מ, קבע בית המשפט כי זו התרשלה בכך ששינתה את מיקום התנור בלא להודיע על כך לפז-גז. יתר ההודעות לצד ג' ששלחה פז גז, וביניהן ההודעה למערערים, נדחו על ידי בית המשפט. באשר למערערים קבע בית המשפט כי הם נהגו כצרכנים סבירים בכל הנוגע להפעלת התנור ולאחזקתו, בכך שהתקשרו עם פז גז לאספקת הגז וכן בכך שפנו לבניאב בע"מ, כאשר התנור התקלקל, וסמכו על דברי הטכנאי שהזמינה בניאב בע"מ לתיקון התקלה, בעת שאמר להם כי "הכל תקין". אשר למכון התקנים קבע בית משפט קמא כי טענותיה של פז-גז אינן מקימות עילה נגד המכון, ואילו באשר להודעות שנשלחו אל קבלן השיפוצים ואל הטכנאים, קבע בית משפט קמא כי לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיהם ומחדליהם של אלה לבין הנזק שנגרם. 5. נוכח ממצאיו בדבר רשלנותה של פז-גז, חייב בית המשפט את פז גז לשלם לעיזבונה של נסיה פיצויים בסכום של 700,000 ₪, בשל הקיצור בתוחלת חייה, וכן פסק לאם פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין כאב וסבל. לעומת זאת, סבר בית המשפט כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל לנסיה, בציינו כי היא נפטרה לאחר שהייתה שרויה בחוסר הכרה במשך יומיים, וההלכה היא שבנסיבות אלה העיזבון אינו זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, שקיומם, במהלך אותם יומיים, לא הוכח. בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצוי בשל אובדן השתכרות של נסיה בשנים האבודות, בציינו כי ההלכה היא שאין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לניזוק או לעיזבונו. עוד דחה בית המשפט את תביעתו של האב לפיצוי בגין כאב וסבל, בציינו כי לא נגרם לאב נזק ישיר בשל האירוע, וכי קיומו של נזק נפשי לא הוכח. בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצויים עונשיים, וקבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את חיובה של פז-גז בפיצויים מסוג זה. לבסוף קבע בית המשפט כי מסכום הפיצוי שנפסק למערערים ינוכה הפיצוי בסך 30,000 ₪, שנפסק להם במסגרת ההליך הפלילי, וכן קבע כי אל סכום הפיצוי שנפסק תיתוסף ריבית כחוק מיום הכרעת הדין הפלילית (14.4.1996). טענות הצדדים 6. על פסק הדין ערערו המערערים וכן פז-גז. המערערים טוענים כי היה על בית המשפט לפסוק להם פיצוי גם עבור הכאב והסבל שנגרמו לנסיה ז"ל, במהלך הימים שבהם הייתה מחוסרת הכרה, וכן היה מקום, לדעתם, להטיל על פז-גז פיצויים עונשיים. המערערים מוסיפים ומלינים על כי בית המשפט פסק להם ריבית רק מיום הכרעת הדין הפלילית, ולא מיום אירוע הנזק, וכן הם מלינים על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותם בגין דחיית ההודעה לצד שלישי, שהגישה נגדם פז-גז. פז-גז, מצידה, מערערת על סכומי הפיצוי שבהם חויבה בגין אובדן תוחלת חיים ובגין כאב וסבל, וכן היא מלינה על כי שיעור האחריות שהוטל על אורן בע"מ ועל בניאב בע"מ, אינו משקף את עוצמת התרשלותם, ואת חלוקת האשם בין הצדדים. עוד מלינה פז-גז על דחיית יתר ההודעות לצד ג'. אורן בע"מ, שהגישה ערעור שכנגד, מלינה מצידה על חיובה באחריות לתאונה ולו בשיעור 5%, ואילו מכון התקנים מלין, בערעור שכנגד שהגיש, על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותו, בדחות בית המשפט את ההודעה לצד ג' נגדו. דיון 7. למעט בעניין אחד, שיפורט להלן, לא ראינו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט פירט באופן יסודי ומקיף את השתלשלות האירועים שהובילה לתאונה הטראגית, ודן בהרחבה בחלק שנטל כל אחד מבעלי הדין בהתרחשותה. קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לאחריותה של פז-גז, וכן באשר לאחריותן של אורן בע"מ ושל בניאב בע"מ, מקובלות עלינו, לרבות באשר לחלוקת האחריות ביניהן. בהקשר זה ראינו לציין כי שיקול מרכזי בהטלת עיקר האחריות על פז-גז הוא בכך שפז-גז הייתה בעלת היכולת לבקרה עקבית ורצופה על בטיחות התנור, וכן בכך שהמומחיות המקצועית בעניין מצויה בידיה. זהו גם הטעם לכך שבתקן ישראל 158 מוטלת על ספקית הגז החובה לערוך בדיקות של בטיחות התנור. דא-עקא, פז-גז לא ערכה את הבדיקות המוטלות עליה, במהלך כל השנים שבהן סיפקה את הגז לדירת המערערים. בכך כשלה ועל כן, ראוי הוא כי תחוב בעיקר האחריות לנזק, כפי שקבע, בצדק, בית משפט קמא. מסקנותיו של בית המשפט בנוגע לשיעור הפיצוי ולראשי הנזק שבגינם יפוצו המערערים, אף הן אינן מצדיקות התערבות, בהיותן מיוסדות על נסיבות המקרה ומבוססות היטב בדין. באשר לשיעור ההוצאות שפסק בית משפט קמא, כלל נקוט הוא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עמם (ראו: ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט(2) 233). 8. העניין האחד והיחיד שבו ראינו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, נוגע למועד אשר ממנו יחל חישוב הריבית על הפיצוי שנפסק לזכות המערערים. על פי קביעתו של בית משפט קמא, יש לחשב את הריבית מיום הכרעת הדין הפלילית, ועל פי טעמו, זוהי נקודת הזמן "שבה נקבעה אחריותה של [פז-גז]". בכך נתפס בית המשפט לכלל טעות, שכן העילה הנזיקית נולדה ביום שבו התרחשה התאונה ואירע הנזק, ואילו מועד הכרעת הדין הפלילית, אין לו כל נפקות לעניין גיבוש אחריותה של פז-גז לאירוע התאונה ותוצאותיה. על כן, סכום הריבית ראוי כי יחושב ממועד קרות התאונה, עת קמה, כאמור, חבותה של פז-גז לפצות את המערערים (ראו: ד' קציר פסיקת ריבית הצמדה ושיערוך (תשנ"ו) 118). 9. סוף דבר - ערעורם של המערערים מתקבל בחלקו, כל שהוא נוגע למועד חישוב הריבית, כך שזו תחושב מיום קרות התאונה, קרי: מיום 13.1.90. יתרת ערעורם של המערערים, וכן ערעורה של פז-גז והערעורים שכנגד, שהגישו אורן בע"מ ומכון התקנים, נדחים. פז-גז תשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך 35,000 ₪. ביתר הערעורים שנדחו, לא ראינו לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ח' חשוון, התשס"ד (03.11.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02051450_V18.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il