פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 5075/24
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט דוד מינץ
המערערות:
1. "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
2. דלק פי - גלילות שותפות מוגבלת
נגד
המשיבות:
1. קו מוצרי דלק בע"מ
2. מדינת ישראל
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 9.3.2024, בת"א 48843-05-15, שניתן על-ידי השופטת ת' אברהמי
תאריך הישיבה:
ל' סיוון התשפ"ו (15.6.2026)
בשם המערערות:
עו"ד צבי אגמון; עו"ד טל מישר;
עו"ד זאב גוטרייך; עו"ד איתי זיו-אב
בשם המשיבה 1:
בשם המשיבה 2:
עו"ד דרור גדרון
עו"ד מרווה בז'ה
פסק-דין
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, מיום 9.3.2024, בת"א 48843-05-15 (השופטת ת' אברהמי). בפסק הדין נדחתה תביעת המערערות לחייב את המשיבה 1, קו מוצרי דלק בע"מ (להלן: המשיבה), שהיא חברת בת של החברה הממשלתית תעשיות נפט ואנרגיה בע"מ, בתשלום דמי חכירה בגין שימוש שעשתה במתקני המסוף לאחסון וניפוק תזקיקי נפט באשדוד, המכונה מסוף פי גלילות – אשדוד, אשר אותו מפעילות המערערות (להלן: מסוף אשדוד או המסוף). בפסק הדין נדחתה גם תביעה שהגישו המערערות נגד המדינה, אך הן אינן מלינות על כך עוד בערעור דנן. הסכסוך שלפנינו נסוב אפוא באופן נקודתי על השימוש שעשתה המשיבה בחמישה מֵכלים שנמצאים במסוף, המכונים 'מֵכלי מעבר'.
רקע רלבנטי
בעבר, היה מסוף אשדוד בבעלות חברת פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ, חברה מעורבת שמחציתה בבעלות המדינה, ומחציתה בבעלות חברות הדלק הגדולות, ביניהן המערערת 1, דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ. בתחילת שנות האלפיים, פעלה המדינה להפרטת המסוף, וכחלק מתהליך ההפרטה, הוציא משרד התשתיות, ביום 5.4.2005, מסמך אינטרסים (מ/132) (להלן: מסמך האינטרסים). סעיף 2 למסמך האינטרסים חייב את רוכש המסוף להמשיך ולתפעל את התשתיות שבו למשך עשור, ולהחכיר את המֵכלים האמורים למשיבה לפי תנאים שיקבעו בעתיד. ביום 31.7.2007, הושלמה הפרטת המסוף והוא נרכש בידי המערערות.
השנים חלפו, ועל אף האמור בסעיף 2 למסמך האינטרסים, לא קבעה המדינה את תנאי החכירה של המֵכלים. חלף זאת, החל ממועד מכירת המסוף, חייבו המערערות את המשיבה בתשלום לפי תעריף "שירות אחסון", שהיה קבוע בצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תעריפי תשתית במשק הדלק), התשנ"ו-1995 (להלן: צו הפיקוח המקורי). אולם, בחלוף הזמן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לשיטת החיוב ההולמת. כך, המערערות חייבו את המשיבה בגין האחסון לפי מלוא הנפח של המֵכלים, בטענה ששימוש של המשיבה בחלק מן המֵכל מונע שימוש אחר בנפח שנותר בו. המשיבה, מצִדה, שילמה לפי נפח הדלקים שאיחסנה במֵכלים בפועל.
ביום 23.6.2011, הגישו המערערות תביעה נגד המשיבה, ובה דרשו כי זו תשלם דמי שימוש לפי מלוא נפח המֵכלים. במסגרת התביעה, הוגשה גם עמדת המאסדר, משרד התשתיות, שהבהיר כי לדידו החיוב צריך להיעשות לפי הנפח בו נעשה שימוש בפועל, בהתאם לתעריף הקבוע בצו הפיקוח המקורי. התביעה – נמחקה בהסכמה, תוך שמירה על טענות הצדדים, נוכח הודעת משרד התשתיות כי בכוונתו להוציא צו פיקוח חדש (40972-06-11; להלן: התביעה הראשונה). ביום 30.4.2014, פורסם צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תעריפי תשתית במשק הדלק), התשע"ד-2014 (להלן: צו הפיקוח החדש), הקובע כי התשלום עבור השימוש במֵכלים יחושב מעתה לפי מלוא נפח המיכל, ומאז כניסתו לתוקף משולמים דמי החכירה לפיו.
ביום 26.5.2015, הגישו המערערות את התביעה מושא הערעור, אליה צורפה גם המדינה כנתבעת, ובה חזרו על טענתן מן התביעה הראשונה, לגבי התשלום עבור השימוש במֵכלים בתקופה שקדמה להוצאת צו הפיקוח החדש. זו הפעם, תמכו המערערות את טענתן בהוראות הצו החדש, המעידות לדידן על אימוץ מאוחר של עמדתן על-ידי המדינה, ומעידות על אופן התשלום הראוי גם לתקופה שקדמה להוצאתו. נוסף על כך, נסמכו המערערות על מגוון ראיות, ובהן עסקאות שימוש במֵכלים, שקדמו להפרטת המסוף, בהן ננקטה שיטת תשלום 'גלובלית' שלא צמודה לשימוש שנעשה בפועל, ולשון מסמך האינטרסים, המורה על "החכרה" של המֵכלים. לצד זאת, טענו המערערות, כי המשיבה מבצעת במֵכלים שימושים אשר חורגים מאלו שנקבעו במסמך האינטרסים.
המשיבות, מצִדן, סמכו ידיהן על צו הפיקוח המקורי, וטענו כי המערערות ממילא לא יכלו לִגבות סכומים שעולים בשיעורם על התעריף הקבוע בו, המחושב לפי השימוש שנעשה בפועל. במישור הלשוני, הפנו המשיבות לתקן שירות 2 – "אחסון מוצרי דלק" משנת 2006 (להלן: תקן 2), אשר חל בתקופה הרלבנטית מכוח צו הפיקוח המקורי, ואשר קובע במפורש שהשימוש במֵכלים במסוף אשדוד מהווה "שירות אחסון". בכל הנוגע להתקשרויות שקדמו להפרטת המסוף, אשר מאוֹפיין ביקשו המערערות להקיש, הדגישו המשיבות כי מנגנון התשלום עבור השימוש במֵכלים לבש ופשט מחלצות רבות לאורך השנים, כאשר לעיתים עטה אדרת של הסכם שכירות, ולעתים תואר כתשלום בגין דמי אחסון. כמו כן, נטען כי המשיבה לא חרגה מהשימושים שהותרו לה במֵכלים, ושמסמך האינטרסים לא הגביל את השימושים מצידה מלכתחילה.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך שקבע כי צו הפיקוח המקורי חל על ההתקשרות בין הצדדים. זאת, בהתאם ללשונו של צו הפיקוח, ובהתחשב במכלול של ראיות ועדויות שהוצגו לו, ובהן: הוראות תקן 2; עמדת המאסדר אשר הוצגה במסגרת התביעה הראשונה; והמנגנון שנקבע בהתקשרויות וסכסוכים שקדמו להפרטה. בעניין זה הודגש כי אף שהצדדים השתמשו במונחים שונים לאורך השנים, בפועל התקיימה הבנה משותפת שלפיה מהות ההתקשרות היא מתן שירותי אחסון, ולא החכרה של המֵכלים. ביחס לטענה שלפיה חרגו המשיבות מן השימוש שהותר להן במיכלים, העיר בית המשפט המחוזי כי הטיעון מצד המערערות בנושא היה מצומצם ביותר, וממילא המערערות לא פירטו אודות היקף השימוש הנטען, כאשר חלק מן השימושים לגביהם הלינו כלל לא הוכחו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, מצאנו כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אין מקום להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; אלו – תומכים במסקנה המשפטית שבפסק הדין, ולא מצאנו בו טעות שבחוק.
המערערות מיקדו חיציהן בטעויות שנפלו, לשיטתן, בהכרעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר נשענו בין השאר על עדויות ששמע וראיות שקיבל. כאמור, אין אנו סבורים כי נפלו בפסק הדין תקלות במישור העובדתי, וממילא ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בכגון דא (ראו, מִני רבים: ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר, פסקה 23 (1.8.2023); ע"א 8642/23 יוסף ודניאל טופז בע"מ נ' ק.ל. כרמל על הים השקעות בע"מ, פסקה 23 (20.12.2023)). במהלך הדיון בערעור נשמעו מפי המערערות גם טענות חדשות, אך משעה שאלו לא עמדו לפני בית המשפט המחוזי, לא ניתן לקבלן או אף לדון בהן לגופן (ראו מִני רבים: רע"א 7034/19 פלוני נ' פקיד שומה ירושלים, פסקה 14 (31.12.2019); ע"א 7414/08 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' Sun Pharmaceutical Industries Ltd, פסקה 100 והאסמכתאות שם (7.9.2010)).
הערעור נדחה אפוא בזאת. המערערות יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 20,000 ₪, ובהוצאות המשיבה 2 בסך של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ו (24 יוני 2026).
נעם סולברג
משנה לנשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
דוד מינץ
שופט