ע"א 5075/02 — אברהם ברדוגו ,עו"ד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 5075/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5075/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עו"ד אברהם ברדוגו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1155/00 שניתן ביום 9.5.02 על ידי כבוד השופט עבד אל רחמן זועבי בשם המערער: עו"ד דוד דרעי בשם המשיבה: עו"ד תהל ברנדס ועו"ד לימור פלד פסק-דין המשנה לנשיא ת' אור: 1. המערער, עורך דין במקצועו, שימש כסניגור בהליך פלילי אשר התקיים בבית המשפט המחוזי בנצרת. במהלך דיון שנערך במסגרת הליך זה ביום 9.5.02, החליט השופט זועבי לחייב את המערער בהוצאות אישיות לקופת המדינה בסך של 45,000 ש"ח. סכום זה מורכב משניים: הרכיב הראשון הינו הוצאות אישיות בסך של 20,000 ש"ח אשר הוטלו עליו בגין אי התיצבותו של המערער לשתי ישיבות בבית המשפט, בטענה שסבל מבעיות רפואיות, בלא שהמציא אישור רפואי המצדיק את אי ההתייצבות ובלא שדאג לעורך דין מחליף. הרכיב השני הינו חיוב המערער בהוצאות אישיות בסך של 25,000 ש"ח, עקב התנהגותו של המערער במהלך הדיון שנערך בבית המשפט ביום 9.5.02 קודם להחלטה. כפי שמציין בית המשפט בהחלטתו, המערער צעק על השופט, זלזל בו ואף עזב את אולם בית המשפט במהלך הדיון, ללא נטילת רשות ועל אף פניית השופט אליו לבל יעשה כן. 2. על ההחלטה על שני רכיביה נסוב הערעור שבפנינו. בערעורו טען המערער כנגד סמכות בית המשפט לחייבו בהוצאות אישיות בנסיבות האירוע. בנוסף טען המערער כי על ההליך להתברר במסגרת ערעור פלילי ולא במסגרת ערעור אזרחי. כן טען, לחילופין, כנגד ההצדקה לחייבו בתשלום הוצאות, ולחילופי חילופין כנגד גובה הסכום בו חוייב. בערעור שלפנינו זנח המערער את טענותיו בדבר סמכות בית המשפט לחייבו בהוצאות אישיות, ובדין נהג כך (ראו לעניין זה ע"א 357/64 רקביץ ווילמובסקי נ' פקיד השומה, פ"ד יח(4) 729; בש"א 329/89 הופר נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מג(4), 756; ע"א 4845/95 עו"ד שמחה ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366; כן ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר שלמה לוין, 539-538; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית, תשנ"ט-1999), 536-535). כן חזר בו מן הטענה כי ערעורו צריך להשמע כערעור פלילי ולא כערעור אזרחי, וגם בכך הלך בעקבות הדין (בג"ץ 2685/92 שמחה ניר נ' כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פ"ד מז(2) 203; ע"א 4845/95 עו"ד שמחה ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639; והשוו גם עם בש"פ 658/88 מחמוד סארי חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670). בטיעונו בפנינו צמצם את הערעור לעניין גובה סכום ההוצאות שהוטל עליו. 3. המערער טוען, כי חיובו בהוצאות אישיות בסך 20,000 ש"ח בגין אי הופעתו לשתי ישיבות בבית המשפט אינו מוצדק. המדובר בישיבות שנועדו להתקיים ביום 5.5.02 וביום 6.5.02. בשני המקרים המערער מסר לבית המשפט ביום הדיון כי לא יגיע עקב מחלה - התקפת אסטמה. לטענתו, במהלך הדיון שנערך ביום 9.5.02, לפני שהוא חוייב בתשלום הוצאות אישיות בגין אי התייצבותו בשני התאריכים הנ"ל, לא ניתנה לו הזדמנות לטעון ולהסביר לבית המשפט את סיבת אי הופעתו (לעניין זכות הטיעון של עורך דין במקרים מעין אלה, ראו, למשל, ע"א 6185/00). ואולם, בהחלטתו מיום 9.5.02 כותב השופט זועבי, כי בתחילת הדיון הזהיר את המערער שאם לא יציג לבית המשפט מסמכים רפואיים, המצדיקים את היעדרותו, ואם לא יסביר מדוע לא שלח עורך דין אחר ממשרדו שיתייצב בבית המשפט עקב מחלתו, יאלץ בית המשפט לפסוק כנגדו הוצאות אישיות. חילופי הדברים בין השופט לבין המערער, בנושא מתן הסבר ואישורים לאי התיצבותו בשני התאריכים הנ"ל, אינם מופיעים בפרוטוקול. יתכן מאוד שהעובדה שהוצאות אישיות לא נפסקו בתחילת הדיון של יום 9.5.02, וכן העובדה שלא הוכתב בעניין זה דבר לפרוטוקול, היו מקור לאי הבנה בין השופט לבין המערער. קשה גם להניח שבית המשפט עמד על קבלת הסבר והמערער לא נתן כל הסבר ולא אמר דבר. והנה, הפרוטוקול אינו משקף כל אמירה בנושא זה מצד המערער. בנסיבות אלה, ראוי לתת למערער להנות מן הספק ולקבוע כי הוא לא הבין כנראה שעד השלב בו הופסק הדיון, נדרש ממנו לספק הסברים לאי התיצבותו לשני הדיונים האמורים. 4. טענתו הנוספת של המערער מתייחסת לחיובו בהוצאות אישיות בסך של 25,000 ש"ח בשל התנהגותו במהלך הדיון של יום 9.5.02, שקדם למתן להחלטה. עיון בפרוטוקול הדיון של אותו יום מלמד על כך שהחלטות מסוימות של בית המשפט בנושא קבילות ראיות לא נראו לעורך דין ברדוגו, וכך גם אופן רישום הפרוטוקול. תחת לקבל את מרות הכרעת בית המשפט, תוך שמירה על זכותו לתקוף אותן החלטות במסגרת ערעור שיגיש, הגיב עורך דין ברדוגו בהתנהגות אשר בודאי אינה ראויה. התנהגות המערער מתוארת על ידי כבוד השופט זועבי, בין היתר, כך: "עורך דין ברדוגו צעק, רתח והתנהג בצורה חמורה מאוד, מבישה מאוד, ושכח את עצמו שהוא עורך דין ושכח את כל הכללים וגם את האתיקה המקצועית..." (עמוד 349 לפרוטוקול). ובהמשך: "ובמקום להתנהג בצורה יאה ויבקש מבית המשפט שבכל זאת יש לו נימוקים נוספים, והוא לא אמר זאת, התנהג כפי שהתנהג, והתחיל לצעוק והתחיל להגדיר בית המשפט במילים גסות ... לא ראיתי בחיי בית משפט כזה" (שם, בעמודים 350-349). המערער לא הסתפק בכך, ואף עזב בהפגנתיות את הדיון ללא שקיבל לכך רשות מבית המשפט, תוך שהוא משאיר את מרשו ללא הגנה משפטית ועל אף שהשופט הפציר בו להישאר והודע לו כי אם יעזוב יאלץ לחייבו בחיוב הוצאות אישי (ראו בעמוד 347 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, גם לא עומדת לו הטענה שלא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין הטלת ההוצאות עליו. בא כוחו של המערער ציין בפנינו, כי המערער הביע חרטה על התבטאויותיו ועל התנהגותו הבלתי ראויה. הוא ציין, כי מדובר בדברים שנאמרו "בעידנא דריתחא". אכן, חרטה זו וההתנצלות מצידו של המערער היו במקומם. אולם, על אף חרטה זו שמביע המערער, ועל אף ההלכה שבית המשפט יטיל הוצאות אישיות על עורך דין רק במקרים חריגים (ראו, למשל, ע"א 6185/00 הנ"ל), המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים חריגים. התנהגותו ודבריו של המערער הפגינו יחס מזלזל ומעליב כלפי השופט שישב לדין. היתה זו התנהגות מצד עורך דין במהלך טיעונו בפני בית משפט, שבשום פנים אין להשלים עמה. התנהגות המערער היתה כה חריגה, עד כי בא כוח התביעה ראה לבקש שיוטלו על המערער הוצאות אישיות; ותגובתו של הנאשם, אשר נותר באולם ללא סניגור, היתה באומרו: "אני המום, אין לי מה להגיד". כתוצאה מהתנהגות המערער גם נאלץ בית המשפט להפסיק את הדיון וחקירת העדים נדחתה למועד אחר. בכך נגרמו איבוד זמן דיונים והוצאות מיותרות לעדים, לנאשם, לבא כוח התביעה ולבית המשפט. יש להוסיף לכך, שהישיבה שהתקיימה ביום 9.5.02 היתה אמורה להיות הישיבה האחרונה שבה יקיים כבוד השופט זועבי דיונים באולם בית המשפט - והדבר היה ידוע למערער - והשופט זועבי נכון היה לשבת בדין עד שעות הערב של אותו יום כדי להשלים את שמיעת העדים. המקרה שבפנינו הוא חריג בעובדותיו החמורות. הוא גם גרם להוצאות מיותרות. על רקע זה, ובהתחשב בכלל הנסיבות, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי כשהחליט להטיל על המערער הוצאות אישיות עם זאת, לאור הסברי עורך דין דרעי על נסיבותיו האישיות של המערער, ובהתחשב בחרטה שהביע המערער, ניתן להקל עמו בסכום ההוצאות שהוטל עליו. במקום הסכום של 25,000 ש"ח, ישלם המערער סכום של 15,000 ש"ח. 5. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל, במובן זה שיבוטלו ההוצאות האישיות שהוטל המערער בעניין אי התייצבותו לשתי ישיבות בבית המשפט במועדים 5.5.02 ו-6.5.02, וכן יופחתו ההוצאות האישיות שנפסקו לו בגין התנהגותו בדיון שנערך ביום 9.5.02 מ-25,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא השופט ת' אור. ניתן היום, כ' בטבת תשס"ד (14.1.2004). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02050750_E18.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il