פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 4870/96

מימי כהן נ. סלים שבו

המערערות טענו כי המשיבים ביצעו עבודות בנייה ללא היתר בתחנת דלק מתחרה, דבר המהווה הפרת חובה חקוקה המקנה להן עילת תביעה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 11/09/1997 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 4870/96 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות בנייה, צווי הריסה ואכיפה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור המערערות טענו כי המשיבים ביצעו עבודות בנייה ללא היתר בתחנת דלק מתחרה, דבר המהווה הפרת חובה חקוקה המקנה להן עילת תביעה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 4870/96 — מימי כהן נ. סלים שבו

המערערות טענו כי המשיבים ביצעו עבודות בנייה ללא היתר בתחנת דלק מתחרה, דבר המהווה הפרת חובה חקוקה המקנה להן עילת תביעה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערות, בעלות תחנת דלק, הגישו תביעה נגד מתחריהן בטענה כי אלו ביצעו עבודות בנייה (התקנת משאבות ומיכל דלק) ללא היתר בנייה כדין. המערערות טענו כי הפרת החוק מצד המשיבים מעניקה להן עילת תביעה בגין תחרות בלתי הוגנת, שכן המשיבים חסכו בעלויות בנייה ובכך השיגו יתרון כלכלי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ובית המשפט העליון אישר את ההחלטה. העליון קבע כי לא הוכחה תשתית עובדתית לטענות המערערות, וכי גם אילו הוכחו, אין בנסיבות העניין עילת תביעה של 'הפרת חובה חקוקה' המקנה למתחרים זכות למנוע את פעילות המשיבים.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע כי גם אם המשיבים בנו ללא היתר, אין זה אומר שמתחרים עסקיים יכולים לתבוע אותם על כך בגין 'הפרת חובה חקוקה', שכן החוק לא נועד להגן על אינטרסים כלכליים של מתחרים במקרה זה.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל, ד' ביניש
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מספטמבר 1997

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מימי כהן
  • סונול ישראל בע"מ

נתבעים

  • סלים שבו
  • מצליח שבו
  • יעקב שבו

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המשיבים הקימו משאבות דלק וטמנו מיכל תת-קרקעי ללא היתר בנייה כדין.
  • הפרת החובה החקוקה יוצרת תחרות בלתי הוגנת ופוגעת ברווחיהן העסקיים של המערערות.
  • החיסכון בהוצאות הבנייה מאפשר למשיבים להוריד מחירים באופן לא הוגן.
טיעוני ההגנה
  • הכחשת קיום עילת תביעה למערערות בגין פעולות הבנייה הנטענות.
  • טענות נגדיות בדבר בנייה ללא היתר מצד המערערות עצמן.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העבודות שבוצעו בתחנת הדלק של המשיבים דרשו היתר בנייה.
  • האם הוכחה תשתית עובדתית לטענה בדבר תחרות בלתי הוגנת עקב חיסכון בעלויות.

תגיות נושא

  • תכנון ובנייה
  • הפרת חובה חקוקה
  • תחרות בלתי הוגנת
  • תחנות דלק

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 544/95
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4870/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערערות: 1. מימי כהן 2. "סונול ישראל" בע"מ נגד המשיבים: 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.5.96 בת"א 544/95 שניתן על ידי כבוד השופט רובינשטיין תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז (10.09.97) בשם המערערות: עו"ד עמנואל סולומונוב בשם המשיבים: עו"ד שמעון גנסין פסק-דין הטענה המרכזית בערעור זה היא כי מאחר והיתה הפרת חובה חקוקה, קמה למערערות - שעסקן נפגע על-ידי המשיבים המתחרים - עילה המצדיקה מתן צו מניעה. בית משפט קמא פירט את סעיפי החוק הקובעים מתי קמה חובה לקבל היתר בניה. בהמשך קובע הוא כי לכאורה הפרו המשיבים חובה זו. אין בפסק הדין קביעה עובדתית מפורשת איזו עבודה חייבה היתר, אלא שקביעה כזו לא היתה דרושה לבית המשפט משום שלדעתו, גם אם לא ניתן היתר כדין לפעולת בנייה כלשהי בתחנת הדלק של המשיבים, אין הדבר מעמיד עילת תביעה למערערות. מפי ב"כ המערערות עולה כי לטענתן, הקימו המשיבים שתי משאבות דלק וכן טמנו הם בקרקע מיכל תת-קרקעי ואלה מצריכים היתר בניה שלא נתבקש וממילא לא ניתן. המערערות אינן מעלות עוד את הטענה כי מיכל הדלק מהווה סיכון ללקוחותיהן, שכן המיכל הוטמן בקרקע, וטענתן היא כי על ידי הפרת החובה החקוקה מתחרים המשיבים עמן בתחרות בלתי הוגנת ופוגעים ברווחיהן העסקיים. בטיעון בעל-פה העלה ב"כ המערערות את הטענה שההוצאות שנחסכו על ידי המשיבים מאפשרות להם להוריד מחירים ולהפיק רווחים בלתי הוגנים. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בערכאה ראשונה ולא נמצאת לה כל תשתית עובדתית, שגם אילו נמצאה, ספק אם היה בכך כדי להעמיד למערערות עילת תביעה, שכן, מקובלות עלינו קביעותיו של השופט קמא על הנמקתו בקובעו כי בנסיבות המקרה הנוכחי לא נתקיימו יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. אין בהחלטתנו זו כדי להביע דעה בשאלת רשיון העסק שניתן על-ידי העיריה למשיבים, בנושא דרך הגישה לתחנה שנסללה, ככל הנראה, על ידי העיריה ובטענות המועלות על ידי המשיבים נגד המערערות בדבר בניה ללא היתר על ידי המערערות דווקא. דיון בכל אלה אינו דרוש להחלטתנו וחלק מהשאלות עולה, ככל הנראה, בעתירה שהוגשה לבית משפט זה כבג"ץ, על ידי המערערות, כנגד העיריה, באותו עניין. החלטתנו זו מייתרת את הדיון בבקשת המשיבים להתיר המצאת ראיות בערעור. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ובהתחשב בנסיבות אין אנו מוצאים לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700.J04