ע"א 4241/18 — יהודה לוי נ. כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין בתיק ע"א 4241/18 בבית המשפט העליון ע"א 4241/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: יהודה לוי נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד אלון וולך 3. בנק דיסקונט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.05.2018 בפש"ר 805/07 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון בשם המערער: בעצמו פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 21.5.2018 בפש"ר 805-07 שבה נדחתה בקשת המערער כי המותב יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו. 1. במסגרת ההליך מושא הערעור דנן בוטל ביום 18.1.2018 צו ההפטר שניתן למערער והליך חדלות הפירעון בעניינו הוחזר על כנו. בהליך בבית משפט קמא התקיימה התדיינות ענפה בין הצדדים שעניינה אופן מימוש זכויות המערער בנכס מקרקעין המצוי בפרדס חנה (להלן: הנכס). ביום 10.4.2018 התקיים דיון בבקשות שונות שהוגשו בהליך, ובהן גם בקשות הנוגעות למימוש הזכויות בנכס. המערער, שב על עמדתו לפיה מימוש הזכויות צריך שייעשה במסגרת הליך הוצאה לפועל, ולא במסגרת ההליך מושא הערעור דנן. במהלך הדיון התיר בית המשפט למערער להמשיך לנהל ערעור שהגיש על פסק הדין של המותב בהליך אחר, בעניין זהות בעלי הזכויות בנכס (פסק הדין: ת"א (מחוזי חי') 43180-10-14 שרעבי נ' לוי (30.1.2017) (להלן: תביעת שרעבי); לערעור ראו: ע"א 3443/17 לוי נ' לוי). 2. בהמשך לאמור, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, שנדחתה בהחלטה מיום 21.5.2018. באשר לטענות המערער לפיהן בית המשפט מנוע מלדון בהליך לנוכח פסק הדין שניתן על ידו בתביעת שרעבי נקבע כי טענות אלו לא הועלו בהזדמנות הראשונה שהייתה למערער – בסמוך למתן פסק הדין בתביעת שרעבי, ודי בכך כדי לדחותן. הוטעם כי מאז מתן פסק הדין בתביעת שרעבי הגיש המערער שורת בקשות ותגובות בין בעצמו ובין באמצעות באי כוחו, ולא נטען בהן דבר בעניין משוא פנים של המותב. בית המשפט הוסיף, כי טענות מסוג זה אף לא הועלו לאחר ההחלטה בעניין ביטול צו ההפטר וחידוש הליכי חדלות הפירעון. לגוף הדברים קבע בית המשפט כי אין בטענות המערער בהקשר זה ממש. נפסק כי בתביעת שרעבי נדונה שאלת זהות בעלי הזכויות בנכס, ואין בקביעות אלו כדי להשפיע על יכולתו של בית המשפט לדון בהחלטות הנוגעות להליך חדלות הפירעון ולמימוש נכסים של המערער. מכאן נפנה בית המשפט לדון בטענות המערער לפיהן בתום הדיון מיום 10.4.2018 התבטא בית המשפט באופן המעיד כי דעתו "ננעלה" בנוגע לשאלת נחיצות מימוש זכויות המערער בנכס. נפסק כי ההחלטה על מימוש זכויות המערער בנכס ניתנה עוד ביום 17.8.2014, על ידי מותב אחר, וכי החלטות המותב בנושא הזכויות בנכס עסקו בזהות הגורמים אשר יטפלו במימוש הזכויות, ובאופן מימושן, והכל בהתאם להנחה שאין מחלוקת בדבר נחיצות מימוש הזכויות בנכס. על כן, נפסק כי טענות המערער כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת באשר לנחיצות הליך מימוש זכויותיו בנכס אין בהן ממש, שכן מדובר בקביעות שנקבעו זה מכבר. על יסוד האמור ציין בית המשפט קמא כי לא עלה בידי המערער להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי המותב פועל לקידום ההליך בו הוא מטפל מאז שנת 2015. בית המשפט אף הוסיף כי קבלת בקשת הפסלות בעת הזו היא "צעד מרחיק לכת אשר יפגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ויאריך את הטיפול בהם". זאת בפרט משמדובר בתיק שמתנהל שנים ארוכות ולמותב בקיאות רבה בפרטיו. לבסוף, צוין כי הבקשה הוגשה על ידי המערער עצמו, ואין זה ברור אם היא הוגשה בהסכמת באי כוחו. על יסוד האמור נדחתה הבקשה ובית המשפט קבע הוראות שונות לעניין מימוש זכויות המערער בנכס. 3. מכאן הערעור שבפניי. לדברי המערער, שאינו מיוצג, בתום הדיון ביום 10.4.2018 אמר בית המשפט – שלא לפרוטוקול – "אין מה לעשות ככה זה", באופן המעיד כי דעתו בעניין מימוש זכויותיו בנכס ננעלה. בערעור צוין כי בית המשפט אינו אובייקטיבי ו"מניפולטיבי" לגבי ניהול ההליך. המערער טוען כי לאורך ניהול ההליך מנע ממנו בית המשפט להשמיע את טענותיו. עוד הוא מלין על שורה של החלטות דיוניות המעידות לגישתו על כך שבית המשפט גיבש דעה נחרצת בעניינו. לדברי המערער, הגם שנועץ בעבר בעורכי דין, דבר האפשרות להגיש בקשה לפסילת המותב נודע לו רק בעת האחרונה, ועל כן אין לזקוף לחובתו את השיהוי שנקט בהעלאת הטענה. עוד טוען המערער כי בין גורמים מסוימים בלשכת הסיוע המשפטי הפועלת בבית המשפט המחוזי בחיפה ובין המותב ישנם קשרי ידידות עמוקים "בלשון המעטה", ועל כן הסיוע המשפטי לא הסכים לקבל על עצמו את ייצוגו בהליך הפסלות. בצד הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע הוראות בית משפט קמא בעניין מימוש זכויותיו בנכס ולעיכוב ההליכים בהליך מושא הערעור. 4. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2018 מלמד כי אין בהתנהלות המותב כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, שאף לא ביקש לתקן את הפרוטוקול (ע"א 3103/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (27.5.2018)). המערער הוסיף והביע חשש כי קיים קשר אישי לכאורה בין המותב ובין גורם בלשכת הסיוע המשפטי. ברם, חשש זה הועלה בעלמא ומבלי שהוצג כל בסיס התומך בו (שם). למעשה, עיון בערעור שהגיש המערער מעלה כי מרבית טענותיו מופנות כלפי החלטות דיוניות שונות שניתנו לאורך ההליך. כידוע, הגשת בקשת פסלות וערעור עליה אינם האכסניה המתאימה לתקיפת החלטות מעין אלו (ע"א 1043/17 המשולש לקרמיקה ולשיש (1998) בע"מ נ' אלאטעונה, פסקה 5 (6.4.2017)). לכך יש להוסיף כי טענות המערער הועלו בשיהוי ניכר – עניין שיש בו כשלעצמו כדי להביא לדחייתן (ע"פ 3102/18 אלסנע נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (25.4.2018)). טענת המערער בהקשר זה לפיה אין לזקוף לחובתו את השיהוי בהגשת הבקשה משלא היה מיוצג, דינה להידחות. למעלה מן הדרוש יצויין כי כעולה מההחלטה מושא הערעור למצער החל מיום 15.2.2018 היה המערער מיוצג באמצעות לשכת הסיוע המשפטי. הערעור נדחה וכן נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע ולעיכוב ההליכים בבית משפט קמא. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ח (‏10.6.2018). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18042410_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il