ע"א 4218/04 — משה אביטן נ. בנק המזרחי המאוחד

פסק-דין בתיק ע"א 4218/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4218/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: משה אביטן נ ג ד המשיב: בנק המזרחי המאוחד ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 11.12.03 בתיק בר"ע 1817/03 (כבוד השופט דן ארבל) תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשס"ה (23.6.05) בשם המערער: עו"ד יובל אזני בשם המשיב: עו"ד אלי סעדון פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בפנינו גלגול שיפוטי שלישי (אף כי בגדרי ערעור בזכות) של מחלוקת שנפלה בין בעלי הדין בשאלה אם התיישנה תביעת המערער, שהוגשה ב- 29.1.02, נגד המשיב. סלע המחלוקת שביניהם הוא בשאלה מאימתי צמחה עילת התביעה. בתמצית, המדובר באיש עסקים שניהל אצל המשיב חשבונות, וממועד מסוים ב-1994 חל שינוי ביחסו של המשיב לעסקיו של המערער, בוטלה – באוקטובר 1994 – מסגרת אשראי בחלקה, לא הוארך תוקף הלוואה וכיוצא באלה; לימים, ביולי 1997, הוצא צו כינוס נכסים כלפי המערער בגדרי פשיטת רגל. מאימתי החל מרוץ ההתיישנות? ב. בית משפט השלום קיבל חלקית את טענת ההתיישנות ודחה חלק אחר; בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור, סבר כי נזקי המערער החלו ב-1994 והיו משמעותיים דיים, לא נזקי "מה בכך", ולכן התיישנה התביעה כולה. ג. בתמצית, בערעור נטען, בגדרי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), כי במועד ראשיתם של מעשי המשיב לא נתגלה נזק, שכן המערער לא יכול היה לחזות ב-1994 כי ב-1997 יפשוט רגל. עוד נטען, בגדרי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, כי למערער נודע על מעשיו של מנהל סניף המשיב בו ניהל את חשבונותיו רק ממארס 1995, שעה שקיבל לטענתו את דפי החשבון, ולמצער ממועד זה יש לספור את התקופה, וגם אז ניצלת התביעה מהתיישנות. עוד נטען לעילה נמשכת. ולבסוף, המערער הוסיף וטען כי בגדרי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין נתון המקרה להתיישנות בת 10 שנים מיום התגלות הנזק. המשיב טען לעומתו, כי התגלות הנזק היתה גם היתה ב-1994, בין אוגוסט לדצמבר, והיא עילת התביעה ולא מועד כינוס הנכסים. באותה תקופה בוטלה מסגרת אשראי, לא חודשה הלוואה ונשברו תכניות חסכון; לא היה המדובר בנזק מועט, אשר בשכמותו אין רואים את מירוץ ההתיישנות כמתחיל, אלא בנזק קונקרטי וממשי, שהשמיע עצירת חלק ניכר מן הפעילות העסקית של המערער, ואמנם לימים התרחב לכלל פשיטת רגל. ג. שמענו את טענות הצדדים ועייננו בכתבי בית הדין. נמצא לנו, כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, שסבר כי נזקי המערער החלו ב-1994 וקיבלו משמעות מאז אוקטובר 1994, עם הסירוב לחדש הלוואה ועם צעדים נוספים שנקט הבנק, כמו סגירת מסגרת האשראי ו"שבירת" תכניות חסכון. פשיטא הוא, שהמערער לא יכול היה לדעת באוקטובר 1994 כי ב-1997 יידרדר, למרבה הצער, לכלל פשיטת רגל; אך פשיטא באותה מידה הוא, שמסה של אירועים שהם הם העילה הנטענת לצרות שנתרגשו על המערער, היתה בידיעתו בשליש האחרון של 1994. ד. הצדדים נדרשו לדברי השופט (כתארו אז) ברק בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה, פ"ד לח(4) 554, 559, ועניינם איזון האינטרסים המתבטא בדין, "לפיו אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו"; אמנם "לא די בהתגלות נזק כלשהו… התגלות הנזק תחל את ההתיישנות אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו", מה שאין כן אם המדובר ב"נזק של 'מה בכך', אשר 'אדם בר דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך' …" באשר לנזקים שעניינם מכירת דירתו של התובע בהפסד, אבדן הכנסות ועגמת נפש, שלגביהם לא קיבל סגן הנשיא המלומד בבית משפט השלום את טענת ההתיישנות: בית המשפט המחוזי נדרש לכתב התביעה של המערער עצמו, ובו מצא התייחסויות למעשים נטענים של המשיב, אותם צעדים שהוזכרו לעיל וצעדים נוספים, עד כדי רצונו של המערער להעביר ממנו את פעילותו העיסקית. בנסיבות אלה קשה להראות בנזק שהתגלה ב-1994 נזק של מה בכך. אכן, מבינים אנו לתסכולו של המערער שבשל פער של חודשים ספורים ננעלה לפניו דלת התביעה. אך מה נעשה וזה טיבם של דיני ההתיישנות, ולא נמצא לנו כי יש מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא. לא נדרשנו לשאלה, החורגת מגדרי הערעור, מה היה דינם של כספים שהיה המערער מצליח לקבל מן המשיב, אילו כך אירע, האם היו זורמים אליו, או מתעוררת היתה השאלה אם אין מקומם בקופת פשיטת הרגל ממנה קיבל המערער בשעתו הפטר. ה. ולבסוף, באשר לטענה כאילו בגדרי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ההתיישנות החלה היא בת עשר שנים, פסק הדין הרלבנטי הוא ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב, פ"ד נד(2) 535 (השופט ריבלין), ובו נקבע (עמ' 541) כי עשר השנים אינן מוסיפות על שבע השנים ה"רגילות" אלא הן בחינת מחסום נוסף, שאם נתגלה הנזק כתום יותר משבע שנים, יתישן מכל מקום בתום עשור מיום שאירע. דבר זה אינו נוגע לענייננו. ו. לא נוכל איפוא להעתר לערעור. המערער ישא בשכר טרחתו של בא כוח המשיב בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בסיון תשס"ה (23.6.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04042180_T14.docלח מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il