פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 396/00
בפני: השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' לוי
המערער: אביגדור בן-דע
נ ג ד
המשיבה: אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי חיפה מיום 1.12.99 בתיק
377/99 שניתן על ידי כבוד השופט
ש' ברלינר
תאריך הישיבה: כ"ז בחשוון תשס"ב (13.11.01)
בשם המערער: עו"ד הפלר מאיר
בשם המשיבה: עו"ד ארנה קדר, עו"ד דורון טאובמן
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. ביום 28.7.99 תיקנה הנהלת אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ (להלן: אגד) את סעיף 123 לתקנון העבודה של אגד (להלן: התיקון). לפי נוסח התיקון "חבר אשר עובד בעבודת הנהיגה... וכן חבר אשר עובד עם קהל... או בכל מקצוע אחר שייקבע ע"י המזכירות, ילבש[ו] בזמן עבודתם מדים אחידים, בהתאם לדגם/ים שיקבע(ו) מעת לעת על ידי מזכירות האגודה.".
2. בין המערער, חבר אגד מאז שנת 1971, העובד כנהג אוטובוס, לבין אגד, התגלעה מחלוקת לעניין ההוראה ללבוש מדים אחידים שקבועה בתיקון. בעקבות זאת הגיש המערער לבית המשפט המחוזי, תביעה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר לפסק דין המצהיר כי התיקון בטל. טעמיו העיקריים של המערער היו ועודם כי התיקון פוגע בחירותו האישית, בפרטיותו, בחופש הביטוי שלו ובכבודו. כן פוגע הוא בחופש העיסוק, בבסיס הסכמתו להצטרף לאגד ובאינטרס ההסתמכות שלו. מכאן שהתיקון נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת חוק יסוד: חופש העיסוק ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבהם וכן לוקה הוא בחוסר סבירות קיצונית.
3. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברלינר) דחה את התובענה וקבע כי אף שאין כל הוראת חוק המחייבות את נהגי אגד בלבישת מדים בעת עבודתם - כפי שהדבר קיים בגופים מסוימים הפועלים על פי הדין כגון צה"ל ומשטרת ישראל – זכאית אגד לדרוש מנהגיה ללבוש תלבושת אחידה ואין הוראה זו בלתי סבירה באשר היא נעשתה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. לפיכך קבע, כי אין דינו של התיקון להתבטל. על כך הגיש המערער את הערעור שלפנינו.
4. בערעורו, חזר המערער והעלה את הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא. לא הועלתה טענה לפיה הליך קבלת התיקון כשלעצמו נעשה שלא כדין ולא בדרך המותווית לכך, אלא שנטען כי לא ניתן לעשות תיקון כזה בתקנון ויש לעשותו בחוק וכי בכל מקרה התיקון לוקה בחוסר סבירות קיצוני ונוגד חוקי יסוד ולפיכך יש לבטלו.
השאלה העומדת להכרעה היא האם התיקון פוגע בזכויות יסוד של המערער ובאינטרס ההסתמכות שלו והאם הוא בלתי סביר עד כדי להצדיק ביטולו. תשובתי לשאלות אלה היא בשלילה. אסביר עמדתי.
5. אף שבית משפט קמא לא קבע באופן מפורש כי התיקון פוגע בזכויות יסוד שבחוקי היסוד הרלבנטיים, בחן בית המשפט את התיקון לאור פסקת ההגבלה שבחוקים אלה, לאמור: האם תכליתו ראויה היא והאם עומד הוא במבחן המידתיות. על אלה השיב בית המשפט בחיוב.
השאלה אם חוקי היסוד חלים על גופים פרטיים ועל גופים מסוגה של אגד, היא שאלה נכבדה שאיננה מצריכה הכרעה בענייננו. היחסים שבין אגד לחבריה נקבעים בתקנון האגודה המקנה להנהלת אגד סמכויות לשנות את התקנונים השונים ולקבוע מעת לעת הוראות בדבר סדר ומשמעת בעבודה ובדבר חובות החברים בשעת העבודה. בענייננו מדובר בתלבושת אחידה המסופקת על-ידי אגד ומורכבת מבגדים רגילים - מכנסיים, חולצה, נעלים וכיוצא באלה - שהמיוחד בהם הוא אחידותם לכל הנהגים. המניע לתיקון הוא שיפור התדמית והשירות של אגד לקראת פתיחתו של שוק התחבורה הציבורית לתחרות. כן מיועד התיקון להביא לאפיון וייחוד שירותיה של אגד אל מול מתחריה.
המערער אינו חולק על מניעיה של אגד, אך טוען הוא, כי ניתן להשיג את התכלית שהביאה להוראה שבתיקון באמצעים פחותים, כפי שהיה קודם לתיקון שלפיו חייב התקנון את החבר להופיע לעבודה בלבוש הולם, בבגדים נקיים ואף קבע את סוג הבגדים.
6. נוטה אני לדעה, ואינני קובעת מסמרות בעניין זה, שחיוב עובדים ללבוש תלבושת אחידה בעת עבודתם אינו מהווה פגיעה בזכויות יסוד על אף שהוא מונע מהעובד להופיע לעבודה בכל תלבושת שיחפוץ. מכל מקום, גם אם יש בכך משום פגיעה, הרי שהיא קלה ביותר ועומדת בתנאי פסקת ההגבלה. הימצאות במקום עבודה מסודר, תלויה מעצם טיבה במגבלות שונות התוחמות את סדר יומו של העובד ומכתיבות את התנהגותו. יש בכך מגבלה, אלא שספק בעיני אם יש בכך פגיעה בזכויות יסוד. לא כל מגבלה המוטלת על אדם הנמצא בתוך מסגרת מאורגנת ומסודרת, מהווה פגיעה בזכות יסוד שלו. לא ניתן לקיים מקום עבודה מסודר ויעיל המשדר תדמית רצינית ומכובדת ללא הנחיות והוראות אותן על העובד לקיים. תלבושת אחידה היא אחת מאלה.
7. הטענה לפיה יש צורך בהוראת חוק על מנת לקבוע את ההוראה שנקבעה בתיקון, אינה מקובלת עלי. התקנון הכיל מלכתחילה הסדר בדבר ההופעה החיצונית הנדרשת מחברי אגד וקיימת דרך מותווית בתקנון כיצד לשנות את ההסדר הקודם. זאת ועוד, ההסדר החדש אינו שונה במהותו מהקודם, פרט לכך שהתלבושת היא אחידה. זאת ועוד תלבושת אחידה במקום עבודה איננה מצויה במדרג הדרישות שיש בהן פגיעה בזכותו של עובד עד כדי שנדרשת הוראה חוקית על מנת לקובעה. מדובר בבגדים רגילים הדומים בעיקרם לבגדים שלבשו הנהגים קודם לתיקון, כשההבדל הוא באחידותם. אין בהוראה כזו אלמנטים מבזים, משפילים או מפלים באורח בלתי צודק בין חברי האגודה, גם אם לקבוצות מסוימות, שאינן באות במגע עם קהל, לא נקבעה תלבושת אחידה. השוני הוא ענייני ורלבנטי. במצב דברים זה, נראה כי ההסתמכות על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק מהווה שימוש שאינו במקומו בחוקים חשובים אלה. קשה לי לראות כיצד הנהגת תלבושת אחידה לנהגים במקום עבודתם פוגעת בכבוד האדם, בחירותו ובחופש העיסוק שלו. לא כל מגבלה המוטלת על אדם, אף שהיא מגבילה אותו במידה כזו או אחרת, היא פגיעה בכבודו, בחירותו ובעיסוקו. יפים לכך, באנלוגיה, דבריו של השופט זמיר בבג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי ואח' נ' הכנסת ואח', פ"ד נ(3) 485, 496, בהקשר לטענות בעניין בטלות חוקים אל מול חוקי היסוד באומרו:
"עורכי דין באים בפני בית המשפט חדשים לבקרים שרוממות חוקי היסוד בגרונם וטוענים כי חוק זה או אחר סותר חוק יסוד... ואם אין שום יסוד לומר על חוק יסוד מסוים כי הוא פוגע למשל בחופש העיסוק ובזכות הקניין, לפחות אומרים עליו שהוא פוגע בכבוד האדם, כל עותר והכבוד שלו."
נראה לי כי דברים אלה יפים גם לטענות בקשר לתיקון הנידון בענייננו.
8. לבישת מדים על-ידי עובדים במקום עבודה אינה תופעה נדירה ואף שכיחה היא למדי בענפים שונים ואף בענף התחבורה. אין המערער יכול להיוושע גם מהטענה בדבר הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו. משהפך המערער לחבר אגד, קיבל על עצמו את תקנון האגודה, ובכלל זה את הסעיפים העוסקים בשינוי התקנון. אמנם, ניתן להעלות על הדעת שינויים בתקנון לגביהם ניתן לטעון כי יש לבטלם בשל הפגיעה שהם מסבים לבסיס ההסכמה בין החברים ולאינטרס ההסתמכות של מי מהם. אך לא כך הוא התיקון שלפנינו, אשר אינו כולל "עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית". (ע"א 524/88 פרי העמק, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4) 529, 548). המערער מבסס את טענותיו בדבר שינוי בסיס ההסכמה על תחושתו הסובייקטיבית שאינה נוחה מלבישת המדים, אך תחושה זו, חזקה וכנה ככל שתהיה, אינה יכולה לייתר את הצורך בבדיקה אובייקטיבית של השינוי. שהרי אם נאמר אחרת, יצא כי לא ניתן לשנות את התקנון כלל אלא בהסכמת כל חברי האגודה, ללא קשר למהות השינוי או תחולתו, וללא קשר לדרך שנקבעה בתקנון לשינויו. בדיקה אובייקטיבית מובילה, כאמור, למסקנה כי התיקון אינו בלתי סביר ואינו פוגם בבסיס ההסכמה שבין אגד ובין חבריה, בהם המערער.
לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה. המערער ישלם למשיבה הוראות בסך 7,500 ש"ח.
ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ב (28.11.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
________________
העתק מתאים למקור 05.00003960J/זח
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח
שמריהו כהן-מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444