פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3918/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
המערערים: 1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. בר-משה שהין
נגד
המשיבים: 1. בנק הפועלים בע"מ
2. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
3. אביב בתיה
4. בר-משה סיני
5. בנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב יפו מיום 15.5.1997 בתיק ה.פ.
526/96 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט
תאריך הישיבה: ט' באייר תשס"א (2.5.2001)
בשם המערערים: עו"ד אליעזר דיאמנט
בשם המשיב 1: עו"ד אבי נימצוביץ
בשם המשיב 2: עו"ד אמיר סטמרי
בשם המשיבה 3: עו"ד משה וידאל
בשם המשיב 5: עו"ד עודד לב
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
1. בני זוג, שלהם שלושה ילדים קטינים, ביקשו להתגרש. הם התייצבו ביום 28.12.92 בפני בית הדין הרבני בתל-אביב-יפו, לשם אישור הסכם גירושין. בהסכם נקבע בין היתר כי הצדדים יתגרשו בגט פיטורין, כי הילדים יהיו במשמורתה ובהחזקתה של האשה וכי חלקו של הבעל בדירת המגורים יועבר על שם שלושת ילדיהם הקטינים של בני הזוג. בית הדין הרבני אישר את הסכם הגירושין וביום 2.5.94 התגרשו בני הזוג.
2. על הדירה, שהיא מושא ערעור זה, רובצת משכנתא לטובת בנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ. הדירה היא בת 2.5 חדרים, בבעלות עיריית תל-אביב ובחכירת בני הזוג. לפי תצהיר האשה, הבעל עזב את הדירה והאשה ושלושת הילדים מתגוררים בדירה. האשה ממשיכה לשלם את המשכנתא הרובצת על הדירה
3. זכויות החכירה של בני הזוג בדירה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 3.8.93, דהיינו כשבעה חודשים לאחר הסכם הגירושין. זמן קצר לאחר רישום הזכויות על-שם שני בני הזוג, דהיינו ביום 18.8.93 וביום 21.10.93 נרשמו צווי עיקול על זכות החכירה של הבעל בדירה בשל חובות קודמים של הבעל. ביום 20.6.94 ניתן צו ניהול על-ידי כונס נכסים שנרשם ביום 4.9.94.
4. בשנת 1996 פנו בני הזוג הגרושים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה כי יורה על העברת חלקו של הבעל בדירה לקטינים ויכריז על העדר נפקות לעיקולים. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה בנימוק הבא:
מההסכם בין בני הזוג אין התייחסות לנושא המשכנתא, ואין טוען שנעשתה פנייה אל [בנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ] לקבלת הסכמתו להעברת זכויות [הבעל] בדירה לילדיו. זכויות בני הזוג בדירה נרשמו בשמם בלשכת רישום המקרקעין ב3.8.93-, כ7- חודשים לאחר ההסכם להעברת זכויות הבעל בדירה לילדיו, ולא הוצע הסבר מתקבל על הדעת להימנעות ממימוש ההסכם. בנסיבות אלו מסקנתי היא שהכף נוטה לכוון המסקנה שההסכם מ28.12.92- הינו הסכם למראית עין שנועד להבריח את נכסיו של הבעל מנושיו.
5. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. אומר מיד כי אין לקבל את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שהחוזה נערך למראית עין. מן הנסיבות עולה כי בני הזוג התכוונו כוונה אמיתית כי הבעל יעביר את חלקו בזכויות בדירה לילדים הקטינים. כך הוסכם ביניהם בהסכם הגירושין וכך הם מבקשים לבצע היום. לכן, אין מדובר בחוזה למראית עין. שאלה אחרת היא מה סדר העדיפויות בין זכות הקטינים מכוח התחייבותו של הבעל להעביר להם את חלקו לבין הנושים של הבעל, שרשמו עיקולים לאחר רישום זכויות החכירה של הבעל במרשם המקרקעין. שאלה זו היא מורכבת והיא תלויה במתן תמורה ובקיומו של תום לב אצל הרוכשים. השווה ע"א 189/95 מזל אהרונוב נ' בנק אוצר החייל, פ"ד נג(4) 199. שאלות אלה קשורות בקביעת מימצאים, שלא נדונו על-ידי בית המשפט קמא.
אי לכך, יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר אליו את הדיון על מנת לקבוע את זכויות הצדדים מתוך הנחה שהחוזה איננו חוזה למראית עין. המשיבים ישלמו למערערים הוצאות משפט ושכר-טירחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' באייר תשס"א (2.5.2001).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 97039180.Q05 /שב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444