פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3475/01
וערעור שכנגד
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
המערערת: פנינה אריאלי
נגד
המשיבים: 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. מנשה מירזייב
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 905/95 שניתן ביום 28.2.01 על ידי כבוד השופטת י' הכט
בשם המערערת: עו"ד עמוס גבעון
בשם המשיבים: עו"ד עוזי לוי
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המערערת (המשיבה שכנגד), ילידת 1982, נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.9.1989. המערערת תבעה פיצויים מהמשיבים (המערערים שכנגד) בבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים לא כפרו בחובתם לפצות את המערערת על נזקיה, והדיון התמקד בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לנכויותיה של המערערת, ובשאלת גובה הנזק שנגרם למערערת עקב תאונת הדרכים (להלן: התאונה).
2. בית המשפט המחוזי מינה שלושה מומחים רפואיים לבדיקת המערערת. המומחה בתחום הכירורגיה קבע למערערת נכות צמיתה של 7.5%, ובית המשפט קיבל את קביעתו. המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע שלמערערת 20% נכות בגין פיגור שכלי גבולי, שאינו קשור לתאונת הדרכים. מומחה זה ציין, כי לא נגרמו למערערת נזקים בתחום מומחיותו עקב תאונת הדרכים. הוא המליץ למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת המערערת. בעקבות המלצה זו בית המשפט מינה את ד"ר אביגיל גולומב לבדיקת המערערת כמומחית בתחום הפסיכיאטריה. ד"ר גולומב קבעה, כי למערערת 100% נכות פסיכיאטרית, מתוכה ייחסה המומחית לתאונה "לפחות 50% מהקשיים שלה (של המערערת - ת"א) ומהליקויים התפקודיים שלה" (עמ' 7 בחוות הדעת של המומחית). ד"ר גולומב אף ציינה, כי ניתן לשפר את מצבה של המערערת בתוכנית טיפולית עד לתפקוד ברמת נכות של 50%-30%.
3. בית המשפט המחוזי לא קיבל את חוות דעתה של המומחית, וציין כי בחקירת המומחית התברר, כי לא נמסרו לה פרטים מלאים אודות מצבה הנפשי של אם המערערת, בה תלויה המערערת בצורה משמעותית. כן מציין בית המשפט את העובדה, שאבי המערערת לא רואיין על ידי המומחית, וכי נעלמה מעיני המומחית העובדה שאחד מאחיי המערערת למד בכיתה לחינוך מיוחד. בית המשפט מוסיף, כי המערערת עצמה סירבה להתייצב לחקירה בבית המשפט. לבסוף, מסכם בית המשפט את התייחסותו לחוות דעתה של המומחית במילים אלו:
"הרושם שלי הוא, שהמומחית מפריזה במסקנתה לייחס מחצית הנכות לתאונה. לאחר שבודדה את הנכות הנוירולוגית, שאיננה בתחום מומחיותה, ולאחר שהסכימה כי מדובר בפגם מולד ואישרה שלרקע בו גדלה התובעת יש משקל לא מבוטל בהחמרת מצבה, מתבקשת המסקנה שהתאונה, אם בכלל, תרמה אך מעט להחמרה במצבה של התובעת, ולא שינתה הרבה ממצבה הנפשי אלמלא התאונה. בשל הספק, וכדי שלא לקפח את התובעת נראה לי כנכון לייחס לכל היותר 20% מנכותה הנפשית לתאונה".
לאור מסקנתו זו, קבע בית המשפט את נזקיה של המערערת, ובין היתר קבע לה הפסד השתכרות בסכום גלובלי של 180,000 ש"ח.
4. בערעור ובערעור-שכנגד מעלים הצדדים טענות שונות ביחס לפסק הדין, ובייחוד ממקדים את טענותיהם בחוות הדעת של המומחים השונים ובדרך התייחסותו של בית המשפט לחוות דעת אלה. עיון בפסק הדין המנומק של בית המשפט המחוזי, וכן בכתבי הטענות של הצדדים ובנספחיהם מעלה, שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, אוסיף דברים אחדים באשר לטענתה של המערערת בדבר הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לה. טענתה היא, שמשלא קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחית בתחום הפסיכיאטריה, היה עליו למנות מטעמו מומחה אחר בתחום הפסיכיאטריה.
5. בית המשפט הוא הממנה את המומחים הרפואיים השונים במסגרת תביעה המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים עצמם אינם רשאים להביא בפניו ראיות של מומחים מטעמם בעניינים רפואיים. מצב זה מחייב את בית המשפט להבטיח שחוות דעת רפואית מתאימה תהיה בפניו כדי שיוכל להכריע בגורל התביעה אשר בפניו, הכרעה הכרוכה בקביעת מצבו הרפואי של הנפגע בתאונה. לדוגמה, לא יתכן מצב שמומחה אשר מונה על ידי בית המשפט אינו נמצא מהימן או כראוי להסתמך עליו והתוצאה תהיה שאין בפני בית המשפט ראיות רפואיות על פיהן יוכל להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע. במקרה כזה, חובה עליו למנות מומחה אחר תחת המומחה שמונה קודם לכן, אשר עליו אין הוא מוכן לסמוך. שאם לא יעשה כן, יצא התובע וידיו על ראשו רק משום שהשופט טעה בבחירתו את המומחה הרפואי. לו זה היה המצב בענייננו, הדין היה עם המערערת. אך ייתכנו מקרים שונים מהדוגמה שלעיל, בהם חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט בצירוף ראיות נוספות יאפשרו לבית המשפט להגיע אל המסקנה הנדרשת בעניינים הרפואיים בהם עליו להכריע, אפילו לא יהיה מוכן בית המשפט לסמוך על חוות דעתו של המומחה הרפואי כלשונה. יש להבחין, אם כן, בין מצב של העדר חוות דעת רפואית עליה ניתן לסמוך, ועל כן בית המשפט אינו יכול להגיע לממצאים רפואיים הדרושים לו כדי להכריע בסכסוך שבפניו, לבין מצב בו בית המשפט אמנם אינו סומך בפסק דינו על קביעות המומחה הרפואי כלשונן, אך יש בפניו חומר ראיות המאפשר לו, לדעתו, לפסוק בסכסוך. בהקשר למצב אחרון זה נזכיר, שככלל אין בית המשפט קשור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, כמו זו של מומחים בתחומים אחרים, והוא רשאי לקבלה בחלקה או בשינויים כמתחייב מהנסיבות, על פי התרשומות ושיקול דעתו של בית המשפט.
עניינה של המערערת נופל במסגרת האופציה השניה עליה הצבענו לעיל. אף כי בית המשפט לא קיבל את חוות דעתה של ד"ר גולומב כפי שהיא, היה בחוות דעתה, בהתרשמותו של בית המשפט מעדותה ובראיות אחרות שבאו בפניו, לאפשר לו להכריע במחלוקת בענייני רפואה אשר בין בעלי הדין. אשר על כן, דין טענת המערערת כי היה מקום למנות מומחה רפואי אחר או נוסף בתחום הפסיכיאטריה - להידחות.
5. התוצאה היא, שהערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט א' מצא:
אני מסכים. ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, יא' בחשון תשס"ג (17.10.2002).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01034750.E07 /עכב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il