פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3470/96
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
המערערת: יעקב פריצקר ושות', חברה לבניין חיפה בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ
2. חמודי חמודי
משיב פורמלי: רם ברייר
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.12.95 בתיק 497/95 שניתן על ידי כבוד השופטים י' מרגלית, י' יעקבי-שווילי וי' גריל
בשם המערערת: עו"ד מ' פרייליך
בשם המשיבה 1: עו"ד א' בן-ארי
פסק דין
שופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. זוהי בקשת רשות ערעור עליה ניתנה רשות לערער במספר שאלות שהועלו בה.
2. בא כוח המערער ריכז את טענותיו בסוגיה אחת בלבד, והיא: עשיית עושר ולא במשפט. לטענתו, יצרה המערערת מצג כלפי המשיב 1, שהיא, ולא המשיב 2, תשלם למשיבה 1 את המגיע לה עבור אספקת הבטון שהמשיבה סיפקה למשיב 2.
דין הערעור להדחות.
2. מדובר במזמין עבודות בניה (המערערת) שהעסיק קבלן עצמאי (המשיב). הקבלן התקשר עם ספק (המשיבה 1) ממנו רכש בטון לצורך בניה. לימים, נכנס הקבלן לקשיים כלכליים והצטבר חוב שלו כלפי הספק. כמו כן, הקבלן קיבל עד אותה עת מהמזמין כספים על חשבון ביצוע העבודה, כך שהוא נמצא בחובה גם כלפי המזמין.
המזמין, שהיה מעוניין בהמשך העבודה, נחלץ לעזרת הקבלן. הוא ערב לאשראי שהבנק פתח לקבלן ונטל על עצמו לפקח על החשבון ועל הוצאת כספים ממנו, על מנת שלא תהיה חריגה ממנו שתשליך על חיובו שלו כלפי הבנק מכוח ערבותו.
3. בית משפט קמא קבע, כי המזמין התעשר שלא כדין על חשבון הספק, ולפיכך חייב אותו לשלם לספק עבור הבטון שסיפק לקבלן.
בא כוח הספק טען בפנינו, כי המזמין הציג מצג במעשה או בשתיקה, לפיו ישלם הוא לספק עבור הסחורה שסופקה לקבלן. לטענתו, חודשה אספקת הבטון לקבלן על סמך אותו מצג, והמזמין הפיק טובת הנאה משאיבת הבטון, שאפשרה המשך עבודת הקבלן, עבורו. מכאן, שנתקיימו - לטענתו - התנאים להעמדת עילה של עשיית עושר ולא במשפט נגד המזמין.
אין הטענה מקובלת עלינו.
4. נראה, כי לא נתקיימו התנאים להעמדת עילה בעשיית עושר ולא במשפט. ראשית, שתי מערכות היחסים - האחת בין המזמין והקבלן, והשניה בין הקבלן והספק - הן שתי מערכות עובדתיות ומשפטיות נפרדות. בנסיבות המקרה, אין לקשור את הקבלן עם הספק וליצור ביניהם מערכת יחסים המעמידה לספק עילה בעשיית עושר ולא במשפט נגד המזמין, מתוך הנחה כי הספק זיכה במישרין את המזמין. שנית, לא היתה התעשרות של המזמין, אשר תקנה לספק עילת תביעה נגדו. המזמין שילם או היה חייב לשלם לקבלן עבור עבודות הבניה, על פי החוזה עם הקבלן. העבודה שבוצעה עבורו על ידי הקבלן, כולל החומרים, בוצעה בתמורה למה שהיה על המזמין לשלם לקבלן ולכן אין לראותו כזוכה בטובת הנאה מן הספק, שגרמה לו להתעשרות על חשבונו. אין לחייב את המזמין לשלם שנית לספק, עבור חומר שהלה סיפק לקבלן. חומר זה סופק לקבלן על יסוד מערכת היחסים שבין הספק לקבלן. וכאמור, אין יסוד לקבוע כי הספק ספקו למזמין שהתחייב לשלם עבורו לקבלן לפי מערכת היחסים שביניהם. יצויין, כי המזמין לא הציג עצמו כמי שמקבל על עצמו לפרוע את המגיע עבור החומר שיסופק לקבלן. כל מה שנעשה על ידי המזמין - על פי קביעת הערכאה הראשונה - הוא שסייע לקבלן לקבל אשראי מהבנק וכן נתן ערבות לאשראי זה ופקח על חשבון האשראי על מנת שהכספים יוצאו ממנו ללא חריגות.
5. אשר על כן, מחליטים אנו לקבל את הערעור, מבטלים את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ודוחים את תביעת המשיבה 1 כנגד המערערת.
המשיבה 1 תשלם למערערת הוצאות בשלוש הערכאות בסכום של 25,000 ש"ח.
ניתן היום, ח' באייר התשנ"ח (4.5.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96034700.J02