פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3409/94
בפני: כבוד הדופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט מ' אילן
המערער: גאנם עזאיזה
נ ג ד
המשיבה: פרי העמק בע"מ
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 3.5.89 בת.א.
634/89 שניתן על-ידי כבוד השופט
סגן הנשיא א' אסא
תאריך הישיבה: ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97)
בשם המערער: עו"ד צדיק נסאר
בשם המשיבה: עו"ד בלכמן
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. המערער, עצמאי בעל משאית, הוביל במשאיתו פרי למפעלה של המשיבה. הפרי נפרק מן המשאית לתוך בור כשהמשאית עומדת על משטח מיוחד המצוי לפני הבור, המשטח מתרומם והפרי נפרק מהמשאית לבור מפתחה האחורי, לכוון הבור. משם מועלה הפרי במעלית הנעה על שרשרת מתוך הבור כלפי מעלה והפרי מגיע לתעלה מיוחדת המיועד לקלטו. מעל לבור, לצד שרשרת המעלית, מותקן גישרון מעבר מצד אחד של הבור למשנהו. המערער עלה על הגישרון, החליק וזרוע יד ימינו נתפסה ונלחצה בין ציר המעלית וארגזי הפרי. כתוצאה מכך נמעכה ידו בין התיבות העולות במעלית. הוא אושפז, עבר ניתוחים ונותרה לו נכות צמיתה.
בית המשפט המחוזי בדונו בשאלת האחריות לתאונה חילק אותה בין המערער והמשיבה בהטילו על המשיבה 75% ועל המערער 25%, ממנה.
2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי העמיד את נכות המערער על 60% ובהפעילו את תקנה 15 העמיד את הנכות על 90%, באשר פגיעתו כמוה כקטיעת האמה. על פי חוות הדעת של המומחים הרפואיים, העמיד בית המשפט את נכותו הרפואית על 75%, ועל אחוז זה הועמדה הפגיעה של הנפגע בכושר עבודתו. נזקיו הכוללים של הנפגע הועמדו לפי ראשי נזק שונים שפורטו, על 1,015,000 ש"ח ומסכום זה הורה בית המשפט לנכות את גמלאות המל"ל, משוערכים ומהוונים, שלפי הנטען בסיכומי המשיבה, הסתכמו נכון ליום פסק הדין ב707,424- ש"ח. על פסק-הדין הוגש ערעור הסב הן על קביעת רשלנות תורמת מצד המערער והן על גובה הנזק.
דין הערעור על שני חלקיו, להידחות.
3. בית המשפט קבע כקביעה עובדתית כי המערער פנה לעבר הגישרון ועלה עליו ללא כל סיבה או צורך וכי קיומו של הגישרון אינו הזמנה לעלות עליו וכי כל המתקן עמד לשמושה של המשיבה בלבד וכי המערער פעל על פי החלטה מוטעית לעלות על הגישרון וכי לא היה זה מתפקידו של המערער להימצא עליו וכי עליתו לא היתה לצורך עבודתו ופעילותו במקום. כל אלה הן קביעות עובדתיות שאין לנו - כערכאת ערעור - סיבה להתערב בהן. על פי עובדות אלה, שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה ששמעה את העדים ובדקה ושקלה את חומר הראיות, אכן רבצה אחריות מסוימת על המערער אותה העריך השופט ב25%-. אין מקום להתערבותנו גם בהערכה זו. המערער לא היה עובד במפעל המשיבה, הוא היה קבלן עצמאי שהביא את הפרי למקום במשאיתו. הפרי נפרק מעצמו מן המשאית אל תוך הבור דרך פתחו. תפקידו של המערער היה להביא את המשאית עם הפרי למקום, להמתין לסוף הפריקה ולעזוב את המקום. על פי העובדות שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, מקובל עלינו כי היה מקום להטיל על המערער חלק מן האחריות והאחוז שיוחס לו אינו סוטה מן החלק שראוי היה להטיל עליו במידה המצדיקה התערבותנו. לפיכך, דין הערעור ככל שהוא מתייחס לחלוקת האחריות, להידחות.
4. אשר לגובה הנזק, מופנות טענות המערער כמעט כנגד כל ראשי הנזק. אלא שגם כאן לא מצאנו מקום להתערב.
למרות הפגיעה הקשה מאוד ואחוזי הנכות הגבוהים, מהווה זו פגיעה חלקית שפגעה ביד ימינו ובית המשפט קבע כי המערער לא יצא - מבחינת כושרו - ממעגל העבודה. הוא המשיך להחזיק במשאית במשך כשנה לאחר התאונה כשאחיו נוהג בה כנהג שכיר ולאחר מכן נמכרה המשאית לאחיו.
השופט קמא לא שוכנע שהמערער לא יכול היה להמשיך ולהחזיק במשאית כשהוא מעסיק עליה נהג שכיר ולהשתכר, אם כי פחות מהשתכרותו הקודמת. התאונה ארעה ב1989-. הצהרת המס לשנת 88 הראתה הכנסה נמוכה ביותר. אמנם המערער הגיש לאחר התאונה דווחים חדשים לשלטונות המס לגבי התקופה שקדמה לתאונה ואף הגיע איתם להסדר. אלא שבית המשפט לא מצא להתייחס לדיווחים אלה וב"כ המשיבה מבקש מבית המשפט להתייחס בחשד לדו"חות המוגשים לאחר תאונה לגבי שנים שקדמו לה. מדו"ח שהוגש לתקופה שלאחר התאונה עולה, כי המערער נהנה מהכנסה מסוימת אם כי לא גבוהה מהובלות שבוצעו במשאיתו.
5. לאור חומר הראיות שהיה בפניו, העמיד בית המשפט את הכנסתו החדשית של המערער נטו לצורך חישוב הפסדיו על 3,000 ש"ח לחודש. לפי סכום זה חישב את הפסדיו של המערער בעבר ובעתיד "בהתחשב כאמור בנכותו ובחלקו בגרימת התאונה" מכאן, שהסכום שנקבע הוא לאחר הורדת 25% בגין רשלנות תורמת כך שהסכום הנ"ל הוא 75% מההכנסה המשמשת כבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות והסכום נטו (לאחר ניכוי מס) אותו ראה בית המשפט נגד עיניו כהפסד הכנסה הוא 4,000 ש"ח לחודש (ולא 3,000 ש"ח שהם 3/4 מהסכום). אין אנו מוצאים עילה להתערב בסכום זה. הוא הדין בפיצוי שנפסק עבור עזרת צד ג' מעבר לסכום המשתלם על ידי המל"ל, אותו הורה השופט שלא לנכות מן הפיצויים.
6. אשר לגמלאות המל"ל אלה אמורים היו להיות מנוכים נכון ליום פסק-הדין בסכום של 707,424 ש"ח וכך הורה בית המשפט. המשיבה טוענת כי ב5.5.94- הגיש המערער למל"ל שומה סופית והגמלאות גדלו בצורה משמעותית. ההפרש לא נוכה מהפיצויים והמשיבה נתבעת לשלם למל"ל סכום גדול בהרבה מזה שנוכה בפועל. לשם הוכחת טענות אלה הוגשה על-ידי המשיבה בקשה להביא ראיות נוספות בפנינו. מדובר בתעודת עובד ציבור של פקיד המל"ל המאשרת כי הגמלאות מסתכמות נכון ליום 4.2.99 ב2,281,034- ש"ח. הושגה פשרה לפיו תשלם המשיבה למל"ל 1,500,000 ש"ח. לפיכך, מבקשת המשיבה לנכות מהפיצויים את מלוא הסכום המעודכן. דין בקשה זו להידחות. ראשית, אין לקבל ראיה על הגדלת סכום הניכוי, שנעשתה לאחר פסק-הדין, כפי שאין לקבל ראיה על הפסדים גדולים יותר שנגרמו לנפגע לאחר פסק-הדין אם נגרמו כאלה. שנית, זוהי ראיה מאוחרת המתבססת על שומות שהוגשו למל"ל על הכנסה גבוהה יותר, כאשר עולה מפסק-הדין שבית המשפט לא התייחס לשומות אלה ולא קבע לפיהן את הפסד הכנסת המערער. לפיכך, על-ידי קבלת ראיה להגדלת סכום הניכוי מבלי להגדיל את סכום הפיצוי בגין הפסד ההכנסה, נוצרת אסימטריה בלתי ראויה בין השנים. אשר על כן, אין מקום לקבל את הראיה החדשה ואין להגדיל את סכום הניכוי בגינה.
7. המערער הגיש אף הוא בקשה להגשת ראיה חדשה בפנינו (בש"א 939/96), בה הוא מבקש לצרף הזמנת משרד התעבורה לברור כושר נהיגתו. בקשה להגשת מסמך זה הוגשה בבית המשפט המחוזי ולא ניתנה החלטה בקשר אליה. לבקשה לא צורף מסמך המאשר את מגבלותיו של המערער וכבר מטעם זה אין מקום לקבלה. נראה כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל את הבקשה. שכן, בית המשפט קבע כי לא היתה בפניו ראיה על כך שהתובע זקוק לרכב אוטומטי עם הגה כוח ואין בידינו לקבוע כי המערער זקוק לרכב פרטי בכלל ועם אביזרים מיוחדים בפרט. לפיכך נדחית בקשה זו.
8. לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים לדחות את הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופט י' טירקל
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט מ' אילן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.
ניתן היום, י"ג בניסן תשנ"ט (30.3.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
94034090.J04