פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"א 3119/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה נ' פישר) בתמ"ש 73836-10-18 מיום 7.5.2020
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה נ' פישר) מיום 7.5.2020 בתמ"ש 73836-10-18, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים משך שנים ארוכות הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. ביום 31.10.2018 הגיש המערער תביעת משמורת בגדרה עתר להעברת המשמורת על בנם הקטין של בני הזוג (להלן: הקטין) לידיו. ברקע לדברים, מצב פסיכיאטרי מורכב של הקטין ומחלוקת בין הצדדים בדבר הטיפול הראוי בו. ביום 15.1.2019, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, הורה בית המשפט לענייני משפחה על השהיית הסדרי השהות בין המערער לבין הקטין וכן על הגבלת סמכות המערער כאפוטרופוס לקטין בכל הנוגע להחלטות בקשר לטיפולו הרפואי ולחינוכו לתקופה בת שנה. בקשת רשות לערער שהגיש המערער על החלטה זו התקבלה בחלקה ובוטלה השהיית הסדרי השהות בין המערער לבין הקטין. עוד הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר משותף למחלקה לשירותים חברתיים במקום מגורי הצדדים ולבית החולים בו אושפז הקטין. לאחר הגשת התסקיר ונוכח המלצותיו, החליט בית המשפט לענייני משפחה ביום 7.4.2019 להותיר את ההגבלה על אפוטרופסות המערער על כנה ולשוב ולהידרש לעניין שבין הצדדים ביום 15.1.2020 (בחלוף שנה מהחלטתו שתוארה לעיל). בקשת רשות לערער שהגיש המערער על החלטה אחרונה זו, נדחתה אך בית המשפט המחוזי הורה כי יוגש תסקיר משלים בעניינו של הקטין לפני מועד הדיון שנקבע בתיק.
תסקיר משלים הוגש ביום 24.12.2019 ולאחריו התקיים, ביום 12.2.2020, דיון במעמד הצדדים (להלן: הדיון מיום 12.2.2020). בסופו של הדיון נתן בית המשפט תוקף של החלטה להמלצות התסקיר המשלים, שלפיו זמני השהות יוותרו כפי שהם והמשיבה תישאר לעת הזו האפוטרופא הבלעדית בענייני חינוך ובריאות הקטין. בד בבד, נעתר בית המשפט לבקשת המערער לקבוע דיון הוכחות בתיק, חרף התנגדות המשיבה. ביום 13.2.2020 הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, אך הבקשה נדחתה ביום 1.3.2020 בשים לב להתנגדות המשיבה לתיקונים שהתבקשו.
ביום 15.3.2020 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלהמשיך לדון בהליך בין הצדדים. במסגרת הבקשה, טען המערער כי החלטות המותב והתנהלותו בתיק דנן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. בכלל זאת, תוארו התבטאויות המותב בדיון מיום 12.2.2020 והחלטתו שלא לקבל את בקשת המערער לתיקון פרוטוקול הדיון. דברים אלה, מלמדים לשיטת המערער על הטיית המשפט לטובת המשיבה. כן צוין כי בית המשפט מתעלם מחוות דעת שהוגשו על ידי המערער בהליך ואשר מלמדות על החמרה במצבו הנפשי של הקטין. עוד נטען כי המותב נחשף לראיות שליליות על המערער במסגרת חוות דעת שנכתבה על ידי הרופאה המטפלת בקטין ואשר הוגשה על ידי המשיבה. בהקשר זה, לדבריו, המותב מבכר את עמדת הרופאה המטפלת בקטין שהיא, לשיטת המערער, מומחית מטעם המשיבה.
בית המשפט דחה, כאמור, את בקשת הפסלות בקובעו כי במקרה דנן לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בכל הנוגע לטענות המערער ביחס לתוצאות דיונים והחלטות שניתנו בהליך, נקבע שאין בהן כדי לבסס טענת פסלות וכי אין בתחושתו הסובייקטיבית של המערער כדי להקים עילה לפסילת המותב. עוד צוין כי עיתוי הגשת הבקשה מעלה תהיות, שכן היא הוגשה לאחר שהתקבלה בקשת המערער והתיק נקבע לדיון הוכחות, חרף התנגדות המשיבה. לבסוף, ציין בית המשפט כי אין לו ספק בדבר יכולתו להמשיך לדון בעניינם של הצדדים ללא משוא פנים.
מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. לשיטתו, החלטות בית המשפט בהליך דנן העלו כבר בעבר חשש ממשי למשוא פנים. החלטות אלו, בצירוף התנהלות הדיון מיום 12.2.2020 והחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול, מצטברות כדי חשש ממשי למשוא פנים. לדברי המערער, במהלך הדיון שנערך ביום 12.2.2020 נאמרו על ידי המותב אמירות שלא פורטו בפרוטוקול ואשר מקימות לשיטתו עילה לפסילתו.
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 5800/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (21.11.2019)). לא מצאתי כי יש בטענות המערער כדי להקים חשש כאמור. עיקר טענות המערער מופנות להחלטות דיוניות שקיבל המותב ולאופן בו ניהל את ההליך. כלל הוא כי טענות מעין אלו לא מקימות עילת פסלות וכי רק לעיתים נדירות ייקבע שיש בפעילות השיפוטית – כשלעצמה – כדי להקים עילת פסלות (ע"א 3235/19 עזבון סעאבנה נ' רשות הפיתוח, פסקה 4 (18.6.2019); כך גם לעניין "הצטברותן" של הטענות, ראו והשוו: ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (28.10.1992); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). ממילא, עיון בהחלטות אליהן מפנה המערער מעלה שאין בהן אינדיקציה כי דעתו של המותב "נעולה" או כי הוא אינו מכריע באופן אובייקטיבי בסכסוך בין הצדדים. בכל הנוגע לטענת המערער המתייחסת לאמירות שנאמרו לכאורה על ידי המותב בדיון מיום 12.2.2020, הרי שאמירות אלו לא מופיעות בפרוטוקול הדיון והמערער אף לא עתר להוספתן במסגרת הבקשה שהגיש לתיקונו (השוו: ע"א 95/20 ממן נ' חברת דיוורלי סיאני הנדסה (1990) בע"מ, פסקה 4 (22.1.2020)).
הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ב' בתמוז התש"ף (24.6.2020).
ש ו פ ט
_________________________
20031190_M04.docx דפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il