ע"א 3027/05 — אליהו שבת נ. שושנה מורו

החלטה בתיק ע"א 3027/05 בבית המשפט העליון ע"א 3027/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אליהו שבת נ ג ד המשיבים: 1. שושנה מורו 2. רחל חוה צוקר ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2475/00 מיום 17.3.2005 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' משל (שהם) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד גיל דרום פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' משל (שהם)) מיום 17.3.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 2475/00. 1. בין בעלי הדין מתנהל סכסוך משפטי ממושך שעניינו זכויות בנכס מקרקעין. המערער הגיש (ביום 7.2.2005) בקשה לפסילת בית המשפט. ראשית, נטען כי בית המשפט מנהל את ההליך לרעת המערער. בהקשר זה, נטען כי בית המשפט דחה באופן עקבי את בקשות הביניים שהגיש המערער ללא סיבה מוצדקת, ובכלל זה, מנע מהמערער לחקור בחקירה חוזרת עד מטעמו (בישיבה מיום 13.1.2005). שנית, נטען שבאחד הדיונים פנה בית המשפט לבא כוח המשיבות במילים "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר". עוד נטען, שבמהלך חקירתו של המערער (ביום 15.6.2003) אמר בית המשפט "כל העדים ילכו למכונת אמת". כן נטען, שבמהלך חקירתו של המערער (ביום 15.6.2003) עת אישר בא כוחו את דבריו, פנה בית המשפט לבא כוח המערער במילים: "לך אנו מאמינים". שלישית, נטען שבמסגרת חקירתו הנגדית של המערער (מיום 15.6.2003) נחשף בית המשפט לעברו הפלילי, מה שתרם לגיבוש דיעה קדומה כלפיו. 2. המשיבות התנגדו לבקשת הפסילה. נטען, כי יש לדחות את הבקשה בשל הזמן הרב שעבר ממועד התרחשותם של האירועים נשוא בקשת הפסלות. גם לגופן של הטענות סברו המשיבות כי מדובר בטענות דיוניות שאין מקומן בבקשת פסלות. באשר לאמירות הנטענות, המשיבות גורסות שאמירות אלו, ככל שנאמרו, אין בהן כדי להצביע על משוא פנים מצד בית המשפט. באשר לחשיפת עברו הפלילי של המערער, נטען כי זהו הליך שגרתי במסגרת תקיפת מהימנותו של עד שאינו מצביע על גיבוש דעה מוקדמת. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות (ביום 17.3.2005). נקבע כי הבקשה אינה מגלה כל עילת פסלות. באשר לטענות המערער בדבר אי קבלת בקשותיו, קבע בית המשפט כי מקומן של טענות אלו בהליך ערעור ולא בבקשת פסלות. באשר לאמירות בית המשפט, נקבע כי אלו "נאמרו, לפי הנטען, לפני למעלה משנה ומחצה וממילא אינן יכולות להוות עילה לפסלות שופט, נוכח חובתו של בעל הדין לטעון טענת פסלות 'מיד לאחר שנודעה...'". לגוף טענות אלו, נאמר כי בית המשפט אינו יכול לזכור אמירות שנאמרו מחוץ לפרוטוקול זמן כה רב לאחר שנאמרו, אם נאמרו. כן נקבע "שהאמירות שייחס [המערער] לבית-משפט זה, אינן מסגנונו...". 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי בו חוזר המערער על עיקר טענותיו מבקשת הפסלות. באשר לשיהוי, נטען כי בקשת הפסלות עקב אירועי הדיון ב- 13.1.2005 – נטענה בדיון הקרוב ביותר. עוד טוען המערער, כי שיהוי בהעלאת טענת הפסלות אמנם משליך על משקל הטענה, אך לא מונע העלאתה. לבסוף טוען המערער כי יש לתת משקל לעיקרון של "מראית פני הצדק" ולפסול את בית המשפט מכוחו. מנגד, חוזרות המשיבות על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף טוענות המשיבות כי המערער מעלה בערעור טענות שלא הועלו בבקשת הפסילה ויש לדחותן גם מטעם זה. 5. מעיון בחומר המונח בפניי עולה כי דין הערעור להידחות. נחה דעתי כי לא קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט. דעתו של בית המשפט פתוחה לשכנוע בפני המערער (השוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 758). חלק ניכר מטענות המערער מתייחסות לאירועים שקרו מזה זמן רב. טענת פסלות, כידוע, יש להעלות מיד עם היוודעה (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). גם לגופן של הטענות לא מצאתי בהן ממש. המערער מלין על החלטותיה של השופטת בבקשות הדיוניות שהגיש. דא עקא, טענות אלו יש להעלות במסגרת הליכי הערעור הרגילים. החלטות דיוניות שניתנו בהליך – אפילו מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין – אינן מהוות עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)). באשר לאמירות הנטענות – לא מצאתי שהן מקימות עילה לפסילת בית המשפט. אין בהן משום הבעת עמדה נחרצת וסופית באשר למהימנות העדים או הכרעה בגוף המחלוקת. גם חשיפת בית המשפט לעברו הפלילי של המערער, אגב חקירתו על ידי המשיבות, אין בה כדי להביא לפסלות השופט (השוו: ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, חזקה על שופט מקצועי, שיכריע בתביעה בהתעלם מעובדות לא רלוואטיות להן הוא נחשף (השוו: ע"א 3279/05 אלמליח נ' אגודת הספורט מכבי קרית-גת (לא פורסם)). אמנם, חשיפה למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, עשויה לפסול את בית המשפט. אך לא כזה הוא המקרה שבפנינו. לבסוף, יש לדחות את טענתו של המערער בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי מראית פני הצדק, כשלעצמה, אינה מקימה, בדרך כלל, עילת פסלות (ראו והשוו: ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם); ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מזרחי ואח' (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בתשלום הוצאות המשיבות בסכום של 2,000 ש"ח ובשכר טרחת עורך דינן בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ניתן היום‏, ‏ל' סיוון, תשס"ה (7.7.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05030270_A04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il