פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2529/00
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: עו"ד ד"ר עדי כרמי
נגד
המשיבים: 1. משה פרל
2. מרים דניאלצ'יק
3. חיים פרל
4. דוד פרל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
השלום בירושלים, בת.א. 3025/99; 25479/98;
24326/98 מיום 28.3.00 שניתנה על ידי כבוד
השופטת מיכל אגמון
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבים מס' 3-4: עו"ד יצחק הומינר
פסק דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מיכל אגמון), בת.א. 3025/99, ת.א. 25479/98, ת.א. 24326/98, מיום 28/03/00, שלא לפסול עצמה מליישב בדין.
1. לבית משפט השלום בירושלים, הוגשו שלוש תובענות שעניינן סכסוך בין ארבעה אחים על חלוקת כספי ירושה וכספים שהופקדו בידי המערער כנאמן. ת.א. 3025/99 נקבע בפני השופטת מיכל אגמון. התובעים בשני התיקים האחרים בקשו איחוד שלושת התיקים. השופטת החליטה לאחד את הדיון בשלושת התיקים. ביום 28/03/98 נערך קדם המשפט בתיק זה. המערער טען, כי הסמכות העניינית היא לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית משפט השלום. המערער ביקש מהשופטת לדון בעניין הסמכות טרם מתן ההחלטה באיחוד התיקים. אולם השופטת החליטה לאחד את התיקים ולאחר מכן החליטה, כי יש סמכות לבית משפט השלום לדון בתיקים אלו. המערער טען, כי יש לדון בפתח הדברים בסוגיית צו העיזבון של האם. כך, שכן בנוסף לארבעת האחים שבארץ, מצויים גם שלושה אחים נוספים בחו"ל. בית המשפט קבע, כי העובדה שאין עדיין צו עיזבון לגבי האם איננה רלבנטית לתביעה שכנגד המערער וכי הזכויות הן רק של ארבעת האחים מהארץ.
2. תוך כדי קדם המשפט שהתקיים ביום 28/03/98, ביקש המערער מהשופטת, כי תפסול עצמה מליישב בדין. נימוקיו בבקשה היו, כי קביעתה של השופטת בשלב קדם המשפט, כי אין כל קשר בין העיזבון של האם לבין התיק הנוכחי וכי הזכויות בירושה הן רק של ארבעת האחים מהארץ. לטענתו הדבר מעיד על כך שלשופטת דעה קדומה בתיק. זאת משום שמשקבעה השופטת דברים אלו שהם עיקר המחלוקת בתיק זה, אין עוד טעם להמשיך במשפט. השופטת דחתה בקשה זו. בהחלטתה טענה, כי אין לה כל דעה קדומה בתיק נשוא הערעור ועל כן אין חשש ממשי למשוא פנים. השופטת כתבה, כי הכרעה בשאלה משפטית בשלב קדם המשפט, אין בה משום גיבוש דעה קדומה של התיק.
3. בפני ערעור על החלטה זו. המערער חוזר בערעורו על הנימוק העיקרי לבקשת הפסילה אותו העלה כבר בבקשתו בפני השופטת. טענה נוספת אותה מעלה המערער היא, כי החלטותיה של השופטת בדבר איחוד התיקים ובדבר סמכות בית המשפט, שגויות הן. עוד טוען המערער, כי השופטת הפריעה לו לחקור עדים בנושאים אחדים אותם העלה בחקירה הנגדית ואף החליטה למחוק שאלותיו בנושאים אלו מהפרוטוקול. דבר זה, טוען המערער, מחבל בסיכויי ערעור אפשרי. לבסוף טוען המערער, כי השופטת התירה למשיבים שינוי חזית, בעוד סירבה להתיר שינוי חזית בהתאם למערער. לאור כל אלו טוען המערער, כי יש לפסול את השופטת בשל חשש מדעה קדומה או משוא פנים. המשיב מתנגד לבקשה זו בטענה, כי קביעותיה של השופטת, מוצדקות הן ומשום שלא מתעורר כל חשש למשוא פנים, או דעה קדומה.
4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי, כי דין הערעור להדחות. אשר לטענות המערער בנוגע להחלטות השופטת שעניינן סמכות בית המשפט, איחוד התיקים, אי מתן אפשרות שינוי חזית ואי מתן אפשרות למערער לחקור בנושאים אחדים - מבלי להביע כל עמדה לגופן או באשר לנכונותן של הטענות אותן טוען המערער - הרי שאלו הן החלטות דיוניות. אין הן מהוות כשלעצמן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 77/93 אליהו עובדיה נגד מדינת ישראל, (טרם פורסם), ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נגד מנסור אדיב, (טרם פורסם), ע"א 4487/99 מחמד כאמל אלקורד נגד ועד עדת הספרדים, (טרם פורסם)). אכן, השגתו העיקרית של המערער היא סביב החלטתו של בית המשפט לצמצם הדיון לסכסוך שבין האחים ולא לדון בסוגיית העיזבון. החלטה זו היא החלטה דיונית שנתקבלה במסגרת קדם המשפט. אין בה, בנסיבות העניין, חשש ממשי למשוא פנים.
על כן, דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ש"ח.
ניתן היום, ח' בניסן התש"ס (13.4.2000).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00025290.A01/דז/