פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1816/91
בפני: כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ד' דורנר
כבוד השופטת י' טירקל
המערערת: דלתא הנדסה בע"מ
נ ג ד
המשיבה: שכון עובדים
ערעור על פסק-דין בית-המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום 19.3.91
בתיק ה.פ. 72/90 שניתן על-ידי
כבוד השופט פלפל
בשם המערערת: עו"ד חנוך קינן; עו"ד ניר גלעד
בשם המשיבה: עו"ד אדם טל
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1. בתאריך 19.9.1989 נכרת חוזה בין המערערת למשיבה, על-פיו השכירה המשיבה למערערת חנות שבבעלותה בבאר-שבע, למשך שנה, תמורת דמי שכירות בסכום השווה ל2,400- דולר. הוסכם כי דמי השכירות ישולמו בשני תשלומים, כל אחד בסך 1,200 דולר. הראשון, עם חתימת החוזה, והשני, בתאריך 1.4.1990. בחוזה נקבע כי למערערת שמורה אופציה לקנות מן המשיבה את החנות בתום תקופת השכירות, בתאריך 30.9.1990, תמורת סכום השווה ל30,000- דולר, אשר ישולם לא יאוחר מיומיים לפני תום השכירות. כן נקבע, כי יהיה על המערערת להודיע למשיבה על כוונתה למימוש האופציה 30 יום לפני מועד תום השכירות.
2. המערערת שילמה את התשלום הראשון, כמוסכם, ביום חתימת החוזה, ואילו את התשלום השני שילמה בתאריך 15.5.1990, היינו, חודש וחצי לאחר המועד המוסכם. המשיבה קיבלה את התשלום מבלי למחות.
שלושה חודשים לאחר קבלת התשלום, בתאריך 16.8.1990 - ככל הנראה בתגובה למכתבה של המערערת מיום 15.8.90 בדבר רצונה לממש את האופציה - הודיעה המשיבה למערערת כי היא מבטלת את החוזה בשל האיחור בתשלום. היא דרשה ממנה לפנות את החנות ולשלם לה סכום השווה ל4,000- דולר, שנקבע בחוזה כפיצוי מוסכם במקרה של הפרה.
3. לנוכח הודעת הביטול, הגישה המערערת, בתאריך 27.8.1990, לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, תובענה נגד המשיבה בדרך המרצת-פתיחה. בגדר תובענתה תבעה המערערת להצהיר כי החוזה הוא תקף ולאכוף אותו. למחרת הגשת התובענה, בתאריך 28.8.1990, חזרה והודיעה המערערת למשיבה במכתב כי בכוונתה לממש את האופציה ולשלם לה במועד את התמורה המוסכמת. לצורך זה דרשה המערערת מן המשיבה להעביר לה את נוסח הסכם הרכישה. המשיבה לא ענתה למכתב זה. בתוך כך חלף מועד תשלום התמורה. או אז, הודיעה המשיבה למערערת בשנית כי היא מבטלת את החוזה בשל אי-התשלום במועד של התמורה המוסכמת עבור מימוש האופציה.
4. בית-המשפט המחוזי סבר כי החוזה ניתן לחלוקה, וכי הוא כולל בחובו חוזה שכירות וחוזה אופציה. על בסיס סברה זו הגיע לכלל דעה, כי הודעת הביטול, ככל שהיא נגעה לחוזה האופציה, לא הייתה כדין. עם זאת, סבר בית-המשפט המחוזי, כי לאחר מתן הודעת הביטול המערערת הפרה את חוזה האופציה הפרה יסודית המזכה את המשיבה בביטולו, בכך שלא שילמה במועד את המחיר שהוסכם עליו, ואף לא הפקידה סכום זה בקופת בית-המשפט עם הגשת התובענה. התביעה נדחתה איפוא.
על פסק-דין זה הוגש ערעור.
5. לדעתי, דין הערעור להתקבל.
בין הצדדים נכרת חוזה אחד ויחיד. חוזה זה בוטל על-ידי המשיבה בתאריך 16.8.1990, על כל תניותיו, לרבות התניה בדבר זכות האופציה. על-כן, שגה בית-המשפט המחוזי בהתייחסו לזכות האופציה כהסכם נפרד, שהופר על-ידי המערערת בכך שלא שילמה את שהוטל עליה לשלם על-פיו.
כאמור, בית-המשפט המחוזי מצא כי הודעת הביטול הייתה שלא כדין. כידוע, רואים הודעת ביטול לא מבוססת של חוזה כהפרה, או, למיצער, כהפרה צפויה. ראו, למשל, ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, בע' 669.
6. הפרה צפויה מקנה לנפגע את הזכות לעכב ביצוע חיוביו, גם אם אין הם במקורם חיובים שלובים, ובלבד שיוכיח כי הוא, מצידו, נכון לקיים חיובו בכל עת, והצד השני הוא שמעכב את קיום החוזה. שכן, הנטל לקיים חיוב עצמאי מבוסס על הנחה כי הצד השני יקיים את חיוביו במועד שנקבע בחוזה. הודעת ביטול מלמדת כי הצד שמסר אותה לא יקיים את החוזה וכי הנפגע יוכל לקבל את התמורה, אם בכלל, רק על-ידי פניה לבית-משפט. בנסיבות אלה יש לאפשר לנתבע לעכב את ביצוע חיוביו ולהתנותו בביצוע על-ידי הצד השני, או, למיצער, בנכונותו לקיים את החוזה. עמד על כך השופט בך:
... צד הנפגע מהפרה צפויה רשאי שלא לקיים את חיובו שלו, אם כי חובה עליו להראות נכונות לקיימו. זכות זו לעכב את ביצוע החיוב תעמוד לנפגע מהפרה צפויה, כאשר קיימת תלות בין חיובו והחיוב שהפרתו צפויה. על תלות זו בין החיובים למדים לא רק על-פי המועדים הקבועים בחוזה לביצוע החיובים, אלא גם מה"נסיבות המיוחדות האופפות את החוזה העומד לדיון" ומ"כללי ההיגיון והשכל הישר". כך, גם אם חיוב הצד הנפגע אינו שלוב במישרין בחיוב הצד השני שהפרתו צפויה, והוא לכאורה עצמאי, ניתן לראותו כ"מותנה בקיומם המתמשך של נכונות ורצון" הצד השני לפעול על-פי החוזה ולקיים את חיובו, אשר מהווה תמורה עבור חיובו של הצד הנפגע.
[ע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' מ' קרון ואח', פ"ד מח(3) 7, בע' 13]
ראו גם דניאל פרידמן, "ביצוע חוזה נוכח חשש בדבר קבלת התמורה הנגדית", עיוני משפט י (תשמ"ד-תשמ"ה) 165, בע' 170.
7. במקרה שלפנינו, הודעת הביטול נשלחה לאחר שהמערערת הודיעה על רצונה לממש את האופציה. ולא עוד, אלא שהמערערת, שאין חולק כי שילמה את מלוא דמי השכירות למשך שנה, נדרשה לפנות מייד את החנות ואף לשלם פיצויים. בהודעת ביטול זו גילתה איפוא המשיבה את דעתה כי לא תמכור למערערת את החנות. המערערת, מצידה, תבעה בהמרצת-הפתיחה, שהגישה לפני מועד תשלום המחיר, סעד הצהרתי בדבר תקפות החוזה ואכיפתו, ואף הודיעה למשיבה כי מבקשת היא לקיים את החוזה ולשלם את מחיר החנות, ודרשה לשלוח לה את נוסח הסכם הרכישה. במעשים אלה הוכיחה המערערת כי נכונה היא לקיים את חיוביה. ואילו המשיבה, שנמנעה מלהגיב לדרישה ולא חזרה בה מהודעת הביטול, לרבות דרישתה מן המערערת לפנות את החנות, הראתה בהתנהגותה כי היא אחראית לאי-קיום החוזה.
במצב-דברים זה, אינני סבורה כי הימנעותה של המערערת מתשלום המחיר עבור החנות מהווה הפרה של החוזה.
8. על-כל-פנים, הפרת החוזה על-ידי מבקש אכיפה, לרבות הנפגע מהפרה צפויה, אינה שוללת ממנו מניה וביה את סעד האכיפה. ההפרה היא שיקול שיש לשוקלו באיזון בין האינטרסים של הצדדים הנעשה לצורך מתן סעד האכיפה. בית-המשפט עשוי להגיע למסקנה, כי למרות ההפרה זכאי המפר לסעד זה, לעיתים בתנאים המבטלים את הפגיעה שנגרמה לצד השני כתוצאה מהפרתו. ראו ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר, פ"ד לו(2) 365, בע' 377; ע"א 256/89 פרץ נ' כובס, פ"ד מו(3) 566 בע' 567.
9. בענייננו, גם אם אצא מתוך הנחה כי המערערת הפרה את החוזה, עדיין האיזון הצודק בין האינטרסים של הצדדים מחייב את אכיפתו של החוזה, אם כי בתנאים מסוימים.
כאמור, המשיבה היא זו שהפרה את החוזה, כאשר ביטלה אותו שלא כדין. אי-תשלום המחיר, גם אם אניח שיש בו הפרה, אינו אלא תוצאה של הפרת החוזה על-ידי המשיבה. הפרת החוזה על-ידי המשיבה לא נבעה מאילוצים אובייקטיביים, אלא נעשתה בכוונה ככל הנראה בשל אינטרסים כלכליים (עליית מחיר החנות בתקופת האופציה). זאת, תוך הסתמכות על הפרה ישנה של החוזה הנוגעת ליחסי השכירות ואשר המשיבה השלימה עימה זה מכבר. דרך זו אינה מתיישבת עם חובת תום-הלב המוטלת על צדדים לחוזה. בנסיבות אלה, אכיפת החוזה צודקת.
עם זאת, נוכח התקופה הממושכת שחלפה מאז הגשת התובענה, שלא לוותה בהפקדת המחיר, ראוי להתנות את האכיפה בעדכון מסויים, אם כי חלקי, של המחיר. זאת, כאמור, בהתחשב בהתנהגות המערערת.
אשר-על-כן, אני מציעה לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, להצהיר על תקפותו של החוזה ולצוות על אכיפתו. האכיפה תותנה בתשלום המחיר המוסכם בצירוף 70% מן ההפרש בין מחיר החנות בתאריך 30.9.1990 למחירה היום, כפי שייקבע על-ידי שמאי מוסכם, או שמאי שימונה על-ידי רשם בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, אם הצדדים לא יגיעו להסכם בעניין זה.
כן אני מציעה לחייב את המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופט י' טירקל:
1. אני מסכים לפסק דינה של חברתי הנכבדה, השופטת ד' דורנר. כדי להסיר ספק אוסיף הערה לענין הפרדתו של חוזה לחלקים.
הפרדתו של חוזה לחלקים, כאשר עילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, הוסדרה בסעיף 19 (להלן - "סעיף 19") לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן - "חוק החוזים"):
"19. ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו".
כפי שנתפרש סעיף 19 בדברי מלומדים, "חוזה הניתן להפרדה, שבו עוסק סעיף 19, הוא חוזה הכולל מספר הבטחות כשלכל אחת תמורה נפרדת, כך שכל הבטחה (כשלצידה התמורה שהובטחה בגינה) עומדת בנפרד" (ד' פרידמן ונ' כהן חוזים כרך ב' (1992) עמ' 1118-1117). ובלשון אחרת, "נוהגים להגדיר חוזה הניתן להפרדה לחלקים כחוזה שניתן לייחס התחייבויות הדדיות שבו זו לזו ולנתק צמדי התחייבויות כאלה, המתייחסות אהדדי, מצמדים אחרים, כך שכל חלק מופרד יוכל לעמוד בפני עצמו" (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה תשנ"ה) עמ' 259). מדובר, כביכול, בחיבור של מספר חוזים במסגרת חוזית אחת (ראו ד' פרידמן ונ' כהן, שם, בעמ' 1118), כאשר אין בין "החוזים" קשר הכרחי, שבלעדיו אין לכל אחד מהם קיום עצמאי (ראו ע"א 6181/93 עו"ד עמנואל סלמונוב ואח' נ' משה שרבני ואח' (טרם פורסם), עמ' 14-13).
התניה בדבר זכות האופציה, הכלולה בסעיף 1, פסקאות ב.ג., לחוזה הנדון, היא מעין "שתל זר", מעין חוזה נפרד העומד בפני עצמו, שאין קשר אורגני בינו לבין יתר חלקיו של החוזה וגם התמורה שנקבעה בו נפרדת ועומדת לעצמה. לפיכך ניתן החוזה להפרדה, בין החלק שענינו השכירות לבין החלק שענינו הרכישה.
2. אולם, אין בהפרדה זאת כדי להושיע את המשיבה. כפי שהראתה חברתי הנכבדה לא הפרה המערערת את החוזה; ואפילו הפרה אותו, הרי נסיבותיה של הפרשה הנידונה מצדיקות את נתינתו של סעד האכיפה.
לפיכך צרפתי דעתי לדעתה.
ש ו פ ט
המשנה-לנשיא ש' לוין:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיעו חבריי הנכבדים.
המשנה-לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, כב' בסיון תשנ"ח (16.6.98).
המשנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
91018160.L01