פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1168/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: שלמה דרעי, עו"ד
נגד
המשיב: בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בתל-אביב-יפו מיום 24.1.2001 בת.א.
28481/95 שניתנה על ידי כבוד השופט צבי כספי
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט צ' כספי) מיום 24.1.01, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 28481/95.
1. המשיב הגיש תביעה כספית נגד המערער בגין הפרת התחייבותו של המערער להמציא למשיב התחייבות של עמידר לרישום משכנתא ראשונה על דירה שבמכירתה טיפל. בית משפט השלום, בפסק דינו מיום 20.6.99, קיבל את תביעת המשיב, בקובעו כי בשל מחדלו של המערער איבד המשיב את הבטוחה שהיתה צריכה להיות בידו בגין כספי הלוואה שניתנו לרוכש הדירה. בית המשפט דחה את טענת המערער כי לא ידע כי מדובר בגרירת משכנתא ולא בחוב הלוואה מקורי, בקובעו כי טענות המערער בעניין זה "היו בלתי מדויקות שלא לאמר שקריות". המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, בו טען, בין היתר, כי בית המשפט השלום איפשר למשיב להגיש ראיה חדשה בשלב הסיכומים, מבלי שניתנה למבקש אפשרות לחקור את עדי המשיב לגבי הראיה החדשה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ה' גרסטל) נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה פסק דינו של בית משפט השלום יתבטל, והתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שהמערער יוכל לחקור את המצהיר מטעם המשיב ותינתן לו אפשרות להביא ראיות מטעמו. כן נקבע כי לאחר השלמת הראיות ייתן בית משפט השלום פסק דין חדש.
2. עם החזרת התיק לבית משפט השלום הגיש המערער את בקשת הפסלות נשוא הערעור שבפני. בבקשה זו טען כי עוד במהלך קדמי המשפט שנערכו בתיק ולפני שמיעת הראיות הביע בית המשפט את דעתו "שעל המערער יהיה לשלם למשיב". כמו כן, בית המשפט איפשר למשיב להגיש ראיות בשלב הגשת הסיכומים בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ואף בפסק דינו הביע את עמדתו בקשר לאמינותו של המערער. בנסיבות אלו, טען המערער, כי אין לו אמון כי בית המשפט ישנה את עמדתו גם לאחר דיון נוסף בראיות החדשות שיוגשו לבית המשפט. לפיכך, ביקש מבית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק ולו גם למען הרגשתו הסובייקטיבית של המערער.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 24.1.01, דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי אינו זוכר מה נאמר על ידו בשלב קדם משפט, שנערך לפני שלוש וחצי שנים, וקבע כי גם אם נאמרו על ידיו דברים כלשהם בקדם המשפט, לא היה בהם כדי להשפיע על החלטתו, וכי המערער לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה. כן קבע בית המשפט כי דעה שרכש בית המשפט על המערער במהלך הדיון אינה דעה קדומה, אלא היא חלק מתפקידו של בית המשפט בהערכת מהימנות העדים.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי חיובו של המערער בהוצאות גבוהות בהחלטת הפסלות מצביעה אף היא על מורת רוחו של בית המשפט כנגד המערער.
5. לאחר עיון בטיעוני המערער הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). חששו של המערער אינו מושתת על יסודות אובייקטיבים. העובדה כי בית המשפט נתן פסק דין בעניינו איננה מצביעה, לכשעצמה, על כך שדעתו של השופט נעולה. כדי לבסס עילת פסלות יש להראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). כך גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (טרם פורסם)). במקרה זה, העובדה כי בית המשפט דחה את טענות ההגנה של המערער, בהיותן בלתי מהימנות עליו, אינה מהווה כשלעצמה עילת פסלות. דברי בית המשפט נאמרו במסגרת תפקידו בקביעת הממצאים העובדתיים בפסק דין, נוכח חומר הראיות שהיה בפניו, ואין בהם כדי להראות כי בית המשפט גיבש את דעתו באשר למהימנות המערער באופן שאינו ניתן לשינוי.
6. באשר לעילת הפסלות לה טוען המערער בשל הדברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט בהליך קדם במשפט, הרי שזו אירעה כשלוש וחצי שנים לפני שהוגשה בקשת הפסלות, ודי בשיהוי הרב בהעלאת הטענה, על מנת לדחותה. כמו כן, העובדה כי בית המשפט איפשר למשיב להגיש ראיה חדשה בשלב הסיכומים מבלי שניתנה למערער אפשרות לחקור את עדי המשיב, הינה החלטה דיונית שהדרך הראויה לתקוף אותה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין. ואכן, המערער העלה טענה זו בערעור שהגיש על פסק הדין והדבר בא על תיקונו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור. אף בחיוב המערער בהוצאות בקשת הפסילה לא מצאתי משום עילת פסלות בפני עצמה. ככל בקשה אחרת במשפט, יש וההחלטה בה גוררת אחריה חיוב בהוצאות. טענה נגד שיעור ההוצאות עצמן, שלא כעילת פסלות, אין עניינה במסגרת ערעור פסלות (ראו: ע"א 6581/94 מיכאל זאק נ' ספר אלקטרוני ממוחשב ס.א.מ. בע"מ, פ"ד מח(5) 838).
מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור.
ניתן היום, ו' בתמוז התשס"א (27.6.2001).
ה נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 01011680.A02 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444