פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 10027/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: 1. פלונית
2. פלוני
3. פלונית
4. פלוני
5. פלונית
6. פלונית
נגד
המשיבים: 1. פלונית
2. פלוני
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בבאר שבע, מיום 13.12.2001, בת.א.
1217/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' דברת
בשם המערערים: עו"ד מרטין אנגל
בשם המשיבים: עו"ד ד"ר א' קלגסבלד; עו"ד אמיר שרגא
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) מיום 13.12.01, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1217/00.
1. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים, בה ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו מכרו המערערים את מניותיהם במשיבה 1 למשיב 2.
2. בדיון מיום 13.12.01 ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. המערערים טענו כי מהנסיבות הבאות עולה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. ראשית, בית המשפט דחה את בקשת המערערים לפצל את תשלום האגרה ולהתיר להם לשלם בשלב ראשון את סכום האגרה הנדרש עבור ביטול פסק הדין, ולדחות את תשלום האגרה בגין הסעד הממוני אותו תבעו למועד מאוחר יותר, וזאת למרות שבית המשפט החליט לדון בתיק בשני שלבים. שנית, בתום הדיון בישיבת קדם המשפט מיום 4.9.01 שאל בית המשפט את ב"כ המערערים מדוע הם סבורים כי יוכלו לשכנע את בית המשפט לבטל את הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. שלישית, בית המשפט דחה את בקשת המערערים לצרף כנתבע נוסף את המומחה שמונה בעבר להעריך את שווי המשיבה 1 ואשר לטענת המערערים התרשל בביצוע התפקיד שהוטל עליו, תוך שהוא מחייב את המערערים בתשלום הוצאות לטובת המשיבים. רביעית, בישיבת קדם המשפט מיום 4.9.01, קבע בית המשפט כי על המערערים להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמם עד ליום 20.11.01, בעוד שבית המשפט היטיב עם המשיבים באופן בלתי מוסבר ואיפשר להם להגיש את תצהירי עדותם הראשית תוך 40 יום. חמישית, בישיבת ההוכחות הראשונה מיום 6.12.01, נחקרה המערערת 1 בחקירה נגדית משך 8 שעות כמעט ללא הפסקה. כמו כן, במהלך חקירתה לא שמר בית המשפט על אובייקטיביות ואיפשר לב"כ המשיבים לחקור את המערערת 1 - אלמנה וחולת נפש - חקירה דורסנית, ומאידך, לא אפשר לב"כ המערערים להתערב ולהסביר את ההטעיה שבאופן הצגת השאלות. יתר על כן, בית המשפט אף נטל חלק ישיר בחקירתה של המערערת 1 והציג לה מיוזמתו שאלות. כך גם חקר בית המשפט את המומחה הרפואי שהובא לעדות מטעם המערערים. שישית, בתום ישיבת ההוכחות אמר בית המשפט כי חלק מתצהירי עדי התובעים ארוכים מדי, וכי על המערערים "לנקותם" מעדויות שמועה, שאם לא יחויבו בהוצאות. בו בזמן, לא העיר בית המשפט למשיב 2 על אורך תצהירו שהינו ארוך פי 2 מתצהירי המערערים. שביעית, לאחר שהסתיימה הקלטת ישיבת ההוכחות, אמר בית המשפט לב"כ המשיבים כי הוא שמח כי האחרון ביקש להקליט את הדיונים בתיק. המשיבים התנגדו לבקשת הפסילה. ראשית, טענו המשיבים, כי חלק גדול מהטענות שהועלו בבקשת הפסלות מתייחסות לאירועים ולהחלטות שאירעו לפני זמן רב. לגופם של דברים, טענו המשיבים כי חלק מן הטענות נוגע להחלטות שיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט, אשר הדרך להשיג עליהן היא בהליך של בקשת רשות ערעור. באשר לאופן ניהול החקירה הנגדית של המערערת 1, הכחיש ב"כ המשיבים את ההאשמות המיוחסות לו על ידי המערערים כאילו ניהל את החקירה באופן דורסני וטען כי זו נוהלה בדרך מתונה ביותר. כן נטען, כי התערבות בית המשפט בחקירה היתה לטובת המערערת 1 על מנת להבהיר לה את השאלות שנשאלה.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 13.12.01, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי חלק מהחלטותיו, אותן תוקפים המערערים, ניתנו עוד בחודשים נובמבר 2000 וינואר 2001, והיה על המערערים להעלות את טענותיהם כבר באותה עת. מכל מקום, קבע בית המשפט כי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא על ידי הגשת ערעור ולא באמצעות בקשת פסילה. השופטת הוסיפה וציינה, כי החלטתה לדחות את בקשת המערערים לפצל את תשלום האגרה ניתנה במסגרת תפקידה כרשמת, עוד בטרם ידעה שהתיק יישמע בפניה. באשר לשאלה שהפנה בית המשפט למערערים בישיבת קדם המשפט מדוע הם סבורים כי הסכם הפשרה יבוטל, קבע בית המשפט כי שאלה זו הוצגה למערערים משום שישיבת קדם המשפט נועדה לבירור השאלות השנויות במחלוקת ולבדיקה מה עומד בפני בית המשפט. באשר לטענות בעניין חקירת המערערת 1, קבע בית המשפט כי אכן המערערת 1 נחקרה משך שעות ארוכות, ולפיכך שאל אותה מיוזמתו האם ברצונה להפסיק את החקירה ולהמשיכה במועד אחר, אך המערערת היא זו שבחרה להמשיך את החקירה. בית המשפט הוסיף כי אכן התערב בחקירתה של המערערת 1, אבל זאת משום שסבר כי היא לא הבינה את השאלות שהוצגו לה ועל מנת להבהיר את הדברים. כמו כן, ציין בית המשפט שחקירתה הנגדית של המערערת 1 היתה תכליתית ועניינית ובוודאי שלא חקירה דורסנית. באשר להערת בית המשפט לגבי תצהירי המערערים, קבע בית המשפט כי לפני הדיון קרא את התצהירים ומאחר שנוכח כי חלקם הגדול כולל עדויות שמיעה, המליץ לב"כ המערערים לצמצם את התצהירים. בית המשפט ציין כי לא העיר דבר למשיב 2, משום שטרם הגיע מועד שמיעת עדותו. עוד קבע בית המשפט כי הערתו בנוגע להקלטת הדיון נאמרה על רקע העובדה שהיה זה בלתי אפשרי לרשום את מלוא עדותה של המערערת 1 בפרוטוקול.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומדגישים שמנסיבות המקרה עולה כי בית המשפט כבר חרץ את דינם של המערערים. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. המשיבים חוזרים על טענותיהם בהתנגדות לבקשת הפסילה ומדגישים כי רוב עילות הפסילה הנטענות היו ידועות למערערים זמן רב לפני הגשת בקשת הפסילה, ולפיכך אין המערערים יכולים להישמע בטענות אלה.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, העלאת חלק מטענות המערערים נגועה בשיהוי ניכר, בהיות הטענות מבוססות על החלטות או אירועים שאירעו לפני כשנה. הלכה היא כי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). לפיכך, היה על המערערים להעלות את טענותיהם בסמוך למועד מתן ההחלטות או אמירת הדברים על ידי בית המשפט. שנית, אף לגופם של דברים, לא מצאתי ממש בטענות המערערים. חלק מטענותיהם של המערערים מופנה כנגד החלטות שונות שניתנו בעניינם. מבלי להביע עמדה באשר לנכונות ההחלטות לגופן, הרי כפי שנפסק לא פעם, הדרך הראויה לתקוף החלטות אלו הוא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לבקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו למשל: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)).
6. באשר לשאלת בית המשפט את המערערים מדוע הם סבורים כי יוכלו לשכנע את בית המשפט לבטל את הסכם הפשרה, הרי שאין בהצגת שאלה זו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. שאלה זו הופנתה למערערים במהלך ישיבת קדם המשפט, אשר נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין" (תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). השאלה אותה הציג בית המשפט למערערים נועדה לבירור עמדתם בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם נשמעו ראיות, ואין בהצגתה כדי להצביע על כך כי בית המשפט גיבש דעה סופית ונחרצת בעניינם של המערערים וכי דעתו "ננעלה".
7. באשר להתערבות הנטענת מצד בית המשפט בחקירתה הנגדית של המערערת 1, ולאופן ניהול החקירה, הרי שדין טענת המערערים בעניין זה להידחות, לאור ההסבר אותו נתן בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי נוכח התמשכות החקירה, הציע למערערת 1 להפסיק את החקירה ולהמשיכה במועד אחר, אך המערערת היא שבחרה להמשיך בחקירה. כן קבע בית המשפט, כי החקירה אותה ניהל ב"כ המשיבים היתה תכליתית ועניינית וכי התערבותו בניהול החקירה נועדה להבהיר למערערת 1 את השאלות שהוצגו לה על ידי ב"כ המשיבים. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המערער בבקשת הפסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המערערים, במקרה דנן, לא עמדו בנטל זה. אף עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי אין יסוד עובדתי לטענת המערערים כי בית המשפט נקט עמדה לטובת המשיבים. כך גם לא מצאתי באמירת בית המשפט בעניין הקלטת הדיון, כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, לאור ההסבר שנתן בית המשפט בהחלטתו לאמירה זו.
מטעמים אלה, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 7,500 ש"ח.
ניתן היום, א' בשבט התשס"ב (14.1.2002).
ה נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 01100270.A01 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il