פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בש"פ 4118/14

שמחה גנה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי להחרים תכשיטים שנתפסו אצל המבקשות, בטענה כי מדובר ברכוש גנוב.

הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית ?
תאריך פרסום 13/11/2014 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בש"פ — בקשות שונות פלילי.
מספר התיק 4118/14 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חקירה, חיפוש ותפיסה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי להחרים תכשיטים שנתפסו אצל המבקשות, בטענה כי מדובר ברכוש גנוב.
החלטת בית המשפט הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית — בית המשפט החזיר את התיק לדיון נוסף בערכאה שמתחתיו.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בש"פ 4118/14 — שמחה גנה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי להחרים תכשיטים שנתפסו אצל המבקשות, בטענה כי מדובר ברכוש גנוב.

הוחזר לערכאה הקודמת / הערכאה הדיונית ?

סיכום פסק הדין

המבקשות עתרו נגד החלטת בית המשפט המחוזי להחרים תכשיטים שנתפסו אצלן בחשד שהם רכוש גנוב, למרות שלא הוגש נגדן כתב אישום. בית המשפט העליון קבע כי מבחינה משפטית, סמכות השופט להחרים חפצים חלה גם על רכוש גנוב ולא רק על חפצים שהחזקתם אסורה כשלעצמם (כמו סמים). עם זאת, בית המשפט מצא כי למבקשות לא ניתנה הזדמנות נאותה להוכיח את בעלותן החוקית על התכשיטים. לפיכך, הוחלט להחזיר את התיק לבית משפט השלום כדי לאפשר למבקשות להגיש תצהירים ולהיחקר עליהם, על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בטענותיהן לגבי זכות הקניין ברכוש.

הנימוק המרכזי

בית המשפט קבע שניתן להחרים רכוש גנוב גם ללא משפט פלילי, אך הדגיש כי יש לתת לאדם שממנו נלקח הרכוש הזדמנות הוגנת להוכיח בבית המשפט שהרכוש שייך לו כדין.

השלכות רוחב

הבהרת הפרשנות של סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) בנוגע לסמכות החרמת רכוש גנוב בהיעדר הליך פלילי.

פרטי ההליך

סוג הליך בקשות שונות פלילי (בש"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים א' רובינשטיין, א' חיות, נ' סולברג
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2014

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • שמחה גנה
  • פרידה קרחילי
  • אילנה בן עזרא

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי מאפשר להחרים חפצים שנתפסו אם המחזיק לא הוכיח הצדק חוקי להחזקתם, גם אם לא הוגש כתב אישום.
  • הפרשנות התכליתית של הסעיף חלה על כל חפץ שאסור למחזיק להחזיק בו, לרבות רכוש גנוב.
טיעוני ההגנה
  • משלא הועמדו המבקשות לדין, יש להחזיר להן את התכשיטים שלא הוכח כי הם גנובים.
  • לא ניתנה למבקשות הזדמנות מספקת להוכיח את בעלותן החוקית בתכשיטים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התכשיטים שנתפסו הם רכוש גנוב.
  • האם למבקשות יש זכות קניין חוקית בתכשיטים שנתפסו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאתה הכללית של המבקשת 1 בחקירתה כי התכשיטים חשודים כרכוש גנוב.

תגיות נושא

  • סדר דין פלילי
  • סמכויות שופט
  • תפיסת חפצים
  • זכות הקניין

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"ח 35662-01-14
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב
תקדימים משפטיים
  • בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל

חקיקה שאוזכרה

שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בש"פ 4118/14 בבית המשפט העליון בש"פ 4118/14 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג המבקשות: 1. שמחה גנה 2. פרידה קרחילי 3. אילנה בן עזרא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ס' הנשיא מודריק) מיום 13.5.14 בע"ח 35662-01-14 תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"ה (13.11.14) בשם המערערים: עו"ד אמיר נבון בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן; עו"ד איתי פרוסט פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. השאלה שהועלתה בפרשה זו היתה פרשנות סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, שעניינה "סמכויות שופט לגבי חפצים שנמצאו". הסעיף קובע כי "הובא לפני שופט, מכוח צו חיפוש, חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו ולא הוכיח המחזיק הצדק חוקי, רשאי השופט להורות על החרמתו, השחתתו או השמדתו, אף אם לא יובא אדם לדין בקשר אליו". ב. בנידון דידן נתפסו אצל המבקשות תכשיטים שהיו חשודים כרכוש גנוב, והמבקשת 1 גם הודתה בכך כללית בחקירתה. בסופו של יום לא הועמדו המבקשות לדין, והמדינה ביקשה להחרים את התכשיטים; ואולם, לשיטת המבקשות משלא הועמדו לדין, יש להחזיר להן מה שלא הוכח כגנוב. ג. בית משפט השלום פירש את סעיף 31 כחל על חפצים שהאיסור להחזיק בהם נובע ממהותם (סמים או נשק ללא רשיון, למשל). בית המשפט המחוזי פירש פרשנות תכליתית, המביטה אל מהות הנסיבות, לרבות איסור החל על מי שמידיו נתפס החפץ, להחזיק בו. ד. לטעמנו, במישור המשפטי, נכונה פרשנות בית המשפט המחוזי, "חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו" הוא חפץ שלמחזיק בו אסור להשתמש בו או להחזיקו, שכן הוא רכוש גנוב – למשל, ולא רק חפץ שכל אדם אינו רשאי להחזיק בו כמו סמים מסוכנים. ה. ואולם, מצאנו כי במישור הדיוני לא ניתנה הזדמנות מספקת למבקשות לטעון את טענתן באשר לבעלותן בתכשיטים או חלקם ולהוכיחה. נוכח חשיבותה של זכות הקניין יש מקום להקפיד בכגון דא, ועל בית המשפט לנקוט הליך שבו הדבר יתאפשר, תוך שהנטל על המבקשות, הטוענות לזכות ברכוש. הנושא יטופל איפוא בדומה להליך שנקבע כ"פרוצדורה מתקנת" בבש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 817, 826. בהסכמת הצדדים נותנים אנו איפוא רשות ערעור, ומקבלים את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום, ובו יגישו המבקשות-המערערות תצהירים וייחקרו עליהם, ולאחר מכן יכריע בית המשפט. הערעור מתקבל לפי האמור, אך נשוב ונאמר כי במישור המשפטי הפרשני קיבלנו עמדת המדינה. ניתן היום, ‏כ' בחשון התשע"ה (‏13.11.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14041180_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il