פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 97 /
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' זמיר
העותר: היועץ המשפטי לממשלה
נגד
המשיבים: 1. ועדת השחרורים בית סוהר מעשיהו
2. הררי יוסף
התנגדות למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ט"ו באייר התשנ"ז (22.05.97)
בשם העותר: עו"ד ענר הלמן
בשם המשיבים: עו"ד חכם יורם
עו"ד אביגדור פלדמן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
המשיב מרצה עונש מאסר של שבע שנים ועשרה חודשים בגין עבירות סמים, סחיטה וגרימת חבלה של ממש. ועדת השחרורים סירבה תחילה לשחררו ברשיון. עתה (ביום 25.3.97) החליטה - בדיון חוזר בבקשת המשיב לשחרור ברשיון - לשחררו. בפנינו עתירת היועץ המשפטי כנגד החלטה זו.
בפתיחת הדיון נטען בפנינו כי ההליך הראוי הוא בעתירה לבית המשפט המחוזי. דין הטענה להידחות. עתירת אסירים נשמעת בבית המשפט המחוזי (על-פי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971. ואילו עתירת היועץ המשפטי נדונה - בהעדר הסדר חקיקתי מיוחד - בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראה בג"ץ 390/95 היועץ המשפטי לממשלה נ. ועדת השחרורים של גוש הצפון (לא פורסם)). לדעתנו, יש לשקול הסדר זה, תוך בחינת האפשרות לפיה יקבע כי גם היועץ המשפטי לממשלה צריך לפנות בעתירה לבית המשפט המחוזי. מבקשים אנו להפנות את תשומת לב משרד המשפטים לעניין זה.
לגוף העניין נראה לנו כי בהחלטת ועדת השחרורים נפלו פגמים המצדיקים התערבותנו. לעניין זה עיינו - בהסכמת המשיב - בחומר חסוי, ממנו עולה לכאורה כי המשיב מעורב בפעילות עבריינית קשה בהיותו בין כותלי בית הסוהר, וקיימת סכנה מוחשית ביותר כי שיחרורו המוקדם יביא לפגיעה קשה בשלום הציבור. ועדת השחרורים ביססה החלטותיה על טעויות בעובדה, תוך שנתנה משקל בלתי ראוי לשיקולים השונים, תוך מתן משקל יתר לשיקוליו האישיים של המשיב.
התוצאה הינה כי אנו עושים הצו-על-תנאי למוחלט, במובן זה שהחלטת ועדת השחרורים בדבר שחרור מוקדם של המשיב מתבטלת.
ניתן היום ט"ו באייר התשנ"ז (22.05.97) בפני באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97019890.A03/דז