פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בש"פ 1700/01
בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש
העוררת: פלונית
נגד
המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. עיתון הארץ 3. עיתון מעריב 4. רשות השידור
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 28/2/2001 בתיק בש' 90187/01 שניתן ע"י
כבוד השופטת רות לבהר-שרון
תאריך הישיבה: ה' בניסן התשס"א (29.03.01)
בשם העוררת: עו"ד משה מרוז; עו"ד יוסי שילוח
בשם המשיבה מס' 1: עו"ד הדסה נאור; עו"ד אורלי בן ארי-גינזברג
בשם המשיב מס' 2: עו"ד שירה בריק
בשם המשיב מס' 3: עו"ד ניר הוף
בשם המשיב מס' 4: עו"ד שי סגל
פסק-דין
המערערת עומדת לדין לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת רצח, עבירה כהגדרתה בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-.
לעת החקירה ניתן צו האוסר על פרסום שמה של המערערת, אך בשלב מאוחר יותר נתבקש בית המשפט להתיר את האיסור ולאפשר את פרסום שמה ברבים.
הבקשה להתיר את הפרסום באה לפני בית המשפט, וביום 28.2.2001 החליטה כבוד השופטת לבהר-שרון להתיר את פרסום שמה וזהותה של המערערת.
על החלטה זו הערעור שלפנינו, ועתירת המערערת היא כי נבטל את החלטתו של בית משפט קמא וכי נוסיף ונאסור על פרסום שמה וזהותה.
לפי החלטתנו, הגישו לנו בעלי הדין סיכומים ממצים בכתב, ובהם מעלים הם, כל אחד מהם לעניינו, טיעונים שלעניין, מזה ומזה; המערערת סומכת טיעוניה על הוראות חוק אלו ואחרות ועל פסיקה שניתנה בעבר, ומסקנתה היא - למותר לומר - כי יש וראוי לאסור על פרסום שמה. המשיבים, כל אחד מהם, גם הם טענו בכתב בהרחבה, ומסקנתם-שלהם היא, כי יש לדחות את הערעור ולהתיר את פרסום שמה וזהותה של המערערת.
הוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי כוח בעלי הדין, והנה היא החלטתנו.
הוראות חוק אחדות הן לענייננו, ובראשן הוראות אלו: הוראת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ולפיה ידון בית המשפט בפומבי זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק; הוראה סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ולפיה "בית משפט ידון בפומבי"; הוראת סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט, ולפיה לא יפרסם אדם, בלי רשות בית המשפט, שם קטין שלא מלאו לו 18 שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי; הוראות הסעיפים 24(א)(1) והוראות סעיף 24א לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960-, לרבות הגדרת המושג "קטין" בסעיף 1 של אותו חוק, ולפיה קטין הוא מי שלא מלאו לו 18 שנה; הוראת סעיף 1 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א1971-, שלפי סעיף 1 בו "קטין" הוא "לרבות בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו 18 שנה". בנוסף להוראות חוק אלו נזכיר את פסק דינו של בית המשפט בפרשת ארבל אלוני ומשה בן איבגי נ' מדינת ישראל (בש"פ 2794/00, פ"ד נד(3) 363), שגם הוא נסב על פרסום שמם של קטינים שעמדו לדין בפני בית המשפט.
אין חולקים כי בית משפט דן, על דרך העיקרון, בפומבי, והכל מסכימים כי דיון בפומבי משמיע, מיניה-וביה, פרסום שמו וזהותו של נאשם. השאלה הנשאלת היא, איפוא, אם דין מיוחד נקבע לעניינו של קטין. המערערת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום בעת היותה בת 17 שנים וחצי - דהיינו: בהיותה קטינה - אך כתב האישום נגדה לא הוגש לבית המשפט אלא לאחר כארבע שנים, בהיותה בגירה. על רקע זה נדרשנו לשאלה, אם יש בנמצא הוראת חוק האוסרת, ולו לכאורה, על פרסום שמה של המערערת, לאמור: פרסום שמה של נאשמת אשר בעת ביצוע העבירה היתה קטינה ואילו ביום הגשת כתב האישום לבית המשפט היתה כבר בגירה. בשאלה זו נתגלעו חילוקי דעות, ובעלי הדין טענו לפנינו, זה בכה וזה בכה, למסקנות נוגדות: המערערת טוענת כי הוראות החוק שלענין אוסרות, לכאורה, על פרסום שמה - אלא אם כן יחליט בית המשפט אחרת - ומיקצת מן המשיבים טוענים כי ביודענו שכתב אישום הוגש נגד המערערת בהיותה בגירה, אין בנמצא הוראת חוק הקובעת דין מיוחד לעניינה. פירוש: יחול הכלל המקובל, ולפיו ישמע בית המשפט את המשפט בפומבי ושמה וזהותה של המערערת ייגלו ממילא לציבור הרחב.
החלטנו שלא להידרש לשאלה אחרונה זו לגופה, ולהותיר את ההכרעה בה לימים יבואו. אמרנו, נצא מן ההנחה כי על ענייננו חלה הוראת סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט - כטענת המערערת - ולפיה בית משפט קנה שיקול דעת אם להתיר את פרסום שמה אם לאו, ולהנחת מוצא זו לדיון טען בא-כוח המערערת. השאלה הנשאלת היא, איפוא, אם בשיקול הדעת המוקנה לנו, ראוי הוא כי נוסיף ונאסור על פרסום שמה של המערערת, או אם נתיר את האיסור כדברו של בית משפט קמא.
הכל מסכימים כי יובלים אחדים יזינו את שיקול הדעת בשאלת היתר פרסום שמה של המערערת, ולענין זה קראנו בתשומת לב את טיעוניהם בכתב של בעלי-הדין והוספנו ושמענו בקשב רב את טיעוניו של בא-כוחה. ואם עד כה הארכנו בדברים נוכל עתה לקצר בהם.
כפי שאמרנו בראש דברינו, עומדת המערערת לדין בעבירת רצח. ואם בכך אין די, הנה עבירת הרצח שעומדת היא עליה לדין נסיבותיה נסיבות יחידות ומיוחדות הן. לא נחזור על דברו של כתב האישום, שאין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאמור בו. נאמר אך זאת, שקריאה בו מעוררת פלצות בקורא עד שחש הוא בראשו, בליבו ובבטנו. גורם זה עצמו, לדעתנו, גובר - וביתר גובר הוא - על כל שאר שיקולים שהעלה לפנינו בא-כוח המערערת באשר לנסיבותיה האישיות של המערערת. אנו מאמצים לנו את עיקרי שיקוליו של בית משפט קמא בצוותו על פרסום שמה של המערערת, ואנו מחליטים על דחיית הערעור.
הערעור נדחה.
היום, ה' בניסן התשס"א (29.03.01), בפני באי כוח הצדדים.
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01017000.G02/עע/