פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בש"מ 1371/17
בבית המשפט העליון
בש"מ 1371/17
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
Yu Zhongwang
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים - יחידת הטיפול במבקשי מקלט
2. ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי-זיו מיום 22.1.2017 בבש"מ 3993/15
בשם המערער:
עו"ד מיכל פומרנץ
פסק-דין
1. ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו (בש"מ 3993/15 – י"ג) מיום 22.1.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד הגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו מיום 22.3.2012.
2. המערער עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את החלטת המשיב שלא להכיר בו כפליט ולהעניק לו מקלט מדיני בישראל. בקצרה יצוין כי המערער, אזרח סין, נכנס לישראל באשרת עבודה בשנת 2002, כעבור 6 שנים הגיש בקשה למקלט מדיני על יסוד העובדה שהחל לתרגל בשיטת הפאלון גונג וחששו כי אם ישוב לסין לא יוכל להמשיך ולתרגל את השיטה וכן יהיה נתון לסכנת רדיפה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו נוכח חוסר נקיון כפיים שנבע מהעיכוב בהגשת הבקשה למקלט מדיני; נוכח השיהוי בהגשת העתירה – כחצי שנה לאחר התכתובת האחרונה בינו לבין המשיב; ונוכח היעדר הוכחה מספקת של הסכנה בה מצוי המערער. כשנתיים לאחר מתן פסק הדין, המערער ביקש הארכה למועד הגשת ערעור עליו. בבקשתו טען כי האיחור נגרם נוכח היעדר יכולת כלכלית, וכי בתקופה זו פעל למעבר למדינה שלישית באמצעות נציבות האו"ם לפליטים.
בהחלטתו מיום 22.1.2017 דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד, בקבעו כי בבקשה לא מתקיים טעם מיוחד למתן ההארכה המבוקשת. הרשם עמד על הנסיבות הייחודיות של המערער, בהיותו נתין זר הנעדר מעמד בישראל, ואולם מצא כי חוסר מסוגלות כלכלית מצידו אינה מצדיקה איחור של שנתיים בהגשת ערעור, זאת בשים לב להכנסות עליהן דיווח באותה התקופה. הרשם הדגיש כי הדיווח הלקוני של המערער בדבר ניסיונותיו להסדיר ייצוג משפטי וכן ניסיונותיו להסדיר מעבר למדינה שלישית, כמו גם העובדה שבמשך שנה וחצי הגישו הצדדים בקשות דחייה בהסכמה – אין בהם כדי להכשיר את האיחור. בנוסף, הרשם קבע כי היות שלא צורפו נימוקי הערעור אין מקום לקבוע כי סיכויי הערעור הלכאוריים גבוהים ולכן אין שיקול זה מטה את הכף למתן ההארכה. לבסוף, הרשם קבע כי היות שחלפו שנתיים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקש ועד לבקשת הארכת המועד, גוברים עיקרון הסופיות ואינטרס הציבור בדבר ניהול תקין של המשאבים השיפוטיים על נסיבותיו האחרות של המערער. על יסוד האמור, נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין.
3. בערעור על החלטת הרשם, חוזר המערער על טענותיו לפיהן היה מקום לזמנו לראיון טרם נדחתה בקשתו לקבלת מקלט, זאת בדומה למקרים דומים, לשיטתו, בהם הורה בית המשפט המחוזי לבצע הליך בדיקה מחודש. אשר לנימוקים בדבר האיחור בהגשת הבקשה, טען המערער כי התקשה להגיש את הבקשה בשלב מוקדם יותר נוכח מצב כלכלי קשה, זאת לאור היעדר הכנסה מסודרת במשך מספר חודשים. עוד גרס, כי אמנם מדובר בשיהוי משמעותי, אך נוכח השתהות המשיבים בבקשות הדחייה הממושכות שהוגשו ונוכח מקרים דומים בהם ניתנו הארכות, היה מקום לשיטתו לקבל את הבקשה. עוד גרס כי ניסה באמצעות נציבות האו"ם לפליטים לעבור למדינה שלישית ורק משנכשל מהלך זה חזר ופנה לבית המשפט, וכן צירף בשלב זה סימוכין לטענתו זו. נוסף על כך, המערער גורס כי היה מקום לייחס חשיבות רבה יותר לנסיבותיו האישיות, לטענתו לפליטות ולסכנה הפוטנציאלית בה הוא נמצא, לשיטתו.
4. לאחר שעיינתי בהחלטת הרשם, בבקשת רשות הערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הערעור להידחות.
5. הרשם התייחס בהחלטתו המפורטת למכלול השיקולים הרלוונטיים ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו, זאת בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לו (בש"מ 656/16 אזוב נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז ירושלים, פסקה 5 (16.3.2016); בש"מ 2070/15 המרכז לאקונמיה בישראל נ' עירית רחובות - מנהל הארנונה, פסקה 7 (8.6.2015); בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005)). נוכח האיחור הניכר בהגשת בקשת הארכת המועד להגשת הערעור, נוכח חלוף הזמן ממועד כניסתו של המערער לישראל ועד שהגיש את בקשת המקלט, ונוכח היעדר הוכחת הסכנה הנשקפת למערער לטענתו מחזרתו לסין – לא מצאתי כי קיים בעניינו טעם מיוחד אשר מצדיק הארכת המועד בהתאם לקבוע בסעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על כן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשם.
6. סוף דבר, הערעור נדחה. משכך מתייתרת גם הבקשה לסעד זמני.
ניתנן היום, י"ז בשבט התשע"ז (13.2.2017).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17013710_H01.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il