בש"א 583/15 — משה חיו נ. עיריית הרצליה

פסק-דין בתיק בש"א 583/15 בבית המשפט העליון בש"א 583/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: משה חיו נ ג ד המשיבה: עיריית הרצליה ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 30.12.2014 ברע"א 6614/14 בשם המערער: עו"ד ז'ילבר חדד יצחק פסק-דין ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 30.12.2014, במסגרתה מחק הרשם את ההליך ברע"א 6614/14. 1. ביום 9.1.2013 בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו סילק על הסף ערעור שהגיש המערער על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב. ביום 2.10.2014 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי היא נודעה לו רק ביום 21.9.2014. משלא הופקד העירבון בהליך הנ"ל, שיגרה המזכירות לבא כוחו של המערער הודעה על רישום ההליך לדחייה. המערער ביקש לבטל הוראה זו בטענה שההודעה בדבר קביעת העירבון לא הגיעה לידיו, ובנוסף ביקש לקבוע את גובהו. 2. ביום 7.12.2014 קבע הרשם ג' שני כי ההודעה על קביעת העירבון שוגרה בפקסימיליה לבא כוח המערער, וכי קיים פלט המאשר זאת. עם זאת, בא כוח המערער לא הגיש תצהיר הטוען אחרת. הרשם אף ציין כי אין כל הסבר מדוע בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ניכר, ומדוע לטענת המערער נודע לו על קביעתו של בית המשפט המחוזי באיחור ניכר גם כן. על כך הוסיף הרשם כי במערכת "נט המשפט" קיים אישור מסירה מיום 9.1.2014, בציון כי דבר הדואר "לא נדרש". בסיום אפשר הרשם למערער להציג תוך חמישה ימים טעם ברור מדוע לא יימחק ההליך. 3. המערער עשה כן, וביום 16.12.2014 קבע הרשם ג' שני שאין בתשובת המערער מענה מספק. שכן, התצהיר שצורף הוא של בא כוח המערער ולא של המערער עצמו, כנדרש על פי תקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כמו כן, הרשם קבע כי הטיעון בעניין המצאת החלטתו של בית המשפט המחוזי באיחור – בשל מעבר משרד בא כוחו – אינו מניח את הדעת. לפנים משורת הדין, אפשר הרשם למערער להגיש התייחסות נוספת תוך שלושה ימים. התייחסות זו הוגשה, וביום 24.12.2014 קבע הרשם כי המשיבה תמסור את תגובתה, וזו אכן מסרה. 1. ביום 30.12.2014 קבע הרשם ג' שני כי דין ההליך להימחק על הסף. הרשם קבע כי המערער לא ציין כיצד ומדוע לא בירר בכל אותה תקופה אודות החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו, וכי הוא לא התייחס לאישור שניתן במערכת "נט המשפט". כן קבע הרשם, כי ההסבר לאיחור בקבלת ההחלטה – בשל מעבר משרדו של בא כוחו – אינו מתקבל, שכן נמצא כי בעת מסירת ההחלטה, משרד בא כוחו עדיין היה בכתובתו הראשונה. הרשם ציין כי התנהלות המערער בסוגיה מעוררת קושי ותמיהה. עוד ציין הרשם, כי לפי אישור המסירה דבר הדואר "לא נדרש", ובהיעדר הסבר מספק ההנחה היא כי ההמצאה בוצעה כדין. זאת ועוד ציין הרשם, כי לאחר החלטת בית המשפט המחוזי זוכה חשבונו של בא כוח המערער בגין יתר העירבון שהופקד, עובדה שיש בה אינדיקציה ברורה לכך שניתנה החלטה מסיימת בתיק. 2. ביום 25.1.2015 הגיש המערער את הערעור שלפניי, בגדרו הוא טוען כי במישור הדיוני, ראוי היה להעניק לו זכות להשיב לתגובת המשיבה (אשר הוגשה בעקבות החלטת הרשם ג' שני מיום 24.12.2014), שכן זו המציאה מסמך אשר קיבל משמעויות בהחלטת הרשם. עוד טוען המערער, כי במישור הראייתי, המסמך המדובר לא נשלח אליו, ועל כן המשקל שניתן לו הוא שגוי. אשר לתוכן המסמך, אשר הורה על הפקדת סכום של 12,788 ש"ח בחשבון בא כוח המערער, טוען המערער כי לא ניתן היה ללמוד ממנו על שיוך לערעורו. עוד טוען המערער במישור הראייתי, כי נדרש היה לשלוח את החלטת בית המשפט המחוזי בפקס ידני, דבר אשר לא נעשה לפני יום 16.12.2014. לבסוף טוען המערער במישור המהותי, כי הוא מסר עובדות כנות ונכונות בעניין הסיבה בגינה התקבלה אצלו ההחלטה באיחור – מעבר משרד בא כוחו – וכי בהתעלמות מכך נפגעת זכותו החוקתית לגשת לערכאות. כן מציין המערער, כי מאחר שיוזם ההליך היא המשיבה, האינטרס המידי לדעת מה הוחלט לגבי ההליך הוא שלה, ולא שלו. 3. דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). 4. תחילתו של סיפור בהגשת בקשת רשות ערעור כשנה ועשרה חודשים לאחר מתן החלטה בבית המשפט המחוזי. המשכו באי הפקדת עירבון, הגשת התייחסויות משלימות לקוניות וסופו בהגשת ערעור שאין בו מן החידוש. המערער לא הציג עובדות מספקות בעניין העיכוב בהגשת בקשת רשות הערעור או בעניין אי הפקדת העירבון, ובהודעת הערעור הוא חוזר על טענותיו כפי שהועלו בפני הרשם, ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מפסק דינו. משנמצא כי החלטת בית המשפט המחוזי נתקבלה במשרדו של בא כוח המערער, עוד בכתובתה הראשונה לפני המעבר, ומשהמערער לא הגיש תצהיר מטעמו הסותר זאת, אין לי אלא לקבוע כי החלטתו של הרשם ג' שני מיום 30.12.2014 היא סבירה ונכונה. המערער לא עמד בנטל להוכיח מדוע התעכב זמן כה רב בהגשת בקשת רשות הערעור, וטענותיו סבבו סביב עובדות לא ברורות ובלתי מגובות. איני מקבל את הטענה כי מאחר שהמשיבה היא שיזמה את ההליך – לא היה לו אינטרס לבדוק את קצב התקדמותו. בעל דין הוא בעל דין, ועניין לו בהליך המתקיים בעניינו גם אם הוא אינו היוזם. 5. אשר לטענת המערער כי לא ניתנה לו זכות להשיב לתגובת המשיבה, הרי שאין מדובר בזכות, והעניין גם הוא מצוי בשיקול דעתו של הרשם, אם וכאשר מוגשת בקשת רשות להשיב. במקרה שלפנינו כלל לא הוגשה בקשה שכזו. 6. אשר לטענת המערער כי נפלו פגמים במישור הראייתי, ידועה ההלכה כי בית המשפט שלערעור לא מתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו לאחרונה: ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב, פסקה 31 (16.9.2014); ע"א 7787/12 עזבון המנוח אברהם מאמא ז"ל ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 30 (3.11.2014); וכן רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר נ' טחינת השלום, פסקה 12 (4.1.2010)). אני סבור כי לא נפל פגם בקביעותיו של הרשם בעניין המסמך שהמשיבה צירפה, וכי אכן ניתן היה ללמוד על סיום ההליך מהסכום ששוחרר מהעירבון לחשבון בא כוח המערער, או לכל הפחות – לברר במה מדובר. 7. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. ניתן היום, י' בניסן התשע"ה (30.3.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15005830_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il