בש"א 3625/18 — רונן איזק נ. מדינת ישראל - משרד האוצר אגף מס הכנסה

פסק-דין בתיק בש"א 3625/18 בבית המשפט העליון בש"א 3625/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: רונן איזק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד האוצר אגף מס הכנסה ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך ברע"א 9951/17 מיום 25.4.2018 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 25.4.2018 ברע"א 9951/17, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון. 1. ברקע לערעור מחלוקת שהתגלעה בין המערער לבין רשות המיסים בעניין שומת מס שהוצאה למערער בגין שנת המס 1997 על אודותיה הגיש המערער ביום 14.2.2017 תביעה לבית משפט השלום באשקלון. בפסק הדין מיום 15.6.2017 נדחתה התביעה על הסף מפאת התיישנותה. על פסק דין זה הגיש המערער ערעור לפני בית המשפט המחוזי, אשר נדחה ביום 22.11.2017 על סמך תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א) (ע"א 33338-07-17). 2. ביום 20.12.2017 פנה המערער לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לצד הליך זה הוא הגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון. בהחלטתה מיום 25.4.2018, מושא הערעור שלפנַי, דחתה הרשמת את הבקשה. צוין כי המערער לא הניח תשתית עובדתית המבססת את חוסר מסוגלותו הכלכלית לעמוד בהפקדת העירבון, שכן לא צורפו לבקשה כל אסמכתא, פירוט או תיעוד לעניין מקורותיו הכספיים. כן נלקחה בחשבון העובדה שבבעלותו מספר כלי רכב, דירה וזכויות במקרקעין. באשר לסיכויי הערעור ציינה הרשמת, כי על פניו הם אינם גבוהים, לנוכח העובדה שמדובר בערעור ב"גלגול שלישי" ובהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן מכוח תקנה 460(ב) לתקסד"א. אף על פי כן, לנוכח "פערי הכוחות" בין בעלי הדין הופחת סכום העירבון מסך של 20,000 ש"ח לסך של 15,000 ש"ח. 3. המערער לא השלים עם החלטת הרשמת ומכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער, סיכוייו לזכות בבקשת רשות הערעור טובים מאוד, שכן הערכאות הקודמות שגו בקביעותיהן העובדתיות ובמסקנות המשפטיות הנגזרות מהן. באשר ליכולתו הכלכלית, נטען כי גובה העירבון שנקבע בעניינו אינו מידתי. מאז שנת 2002 המשיבה "מוטטה כלכלית" את המערער, הוא לא עובד מזה כשנתיים, רשומים לחובתו עיקולים רבים ועוד. נטען כי כלי הרכב שבבעלותו אינם בעלי ערך וכי זכויותיו במקרקעין אינן מניבות לו תשואה. עוד טען המערער כי הדרישה לפירוט הכנסות בני המשפחה צריכה להתפרש בצמצום, באופן שתתייחס רק לבני משפחה המקיימים עם המערער יחידה כלכלית-משפחתית משותפת, ולא להתפרש על בני משפחה וחברים ממעגל רחוק יותר. 4. לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, בהחלטת הרשמת ובטענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 5. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם בית המשפט בקביעת גובה עירבון הינו רחב ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בו בנקל. מתחם ההתערבות מוגבל רק למקרים שבהם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או שנפל בה פגם מהותי (ראו למשל: בשג"ץ 6455/17 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (27.8.2017); בש"א 3438/14 אדלר נ' חברת החשמל, פסקה 3 (23.7.2014); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקה 13 (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין)). אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים. הרשמת בחנה את התנאים והשיקולים הצריכים לעניין, ולא מצאתי כי החלטתה בלתי סבירה או כי נפל בה כל פגם. 6. במסגרת בקשה למתן פטור מהפקדת עירבון, על המבקש מוטל הנטל להוכיח כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בהפקדת העירבון וכי סיכויי הצלחתו בהליך גבוהים (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (17.10.2007)). 7. המערער לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי מתקיים התנאי הראשון, ודי בכך כדי לדחות את הערעור. חרף טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הרעוע ואי-יכולתו לממש את הנכסים והזכויות שבבעלותו, טענות אלו לא נתמכו בתשתית ראייתית כלשהי. כך בהליך לפני הרשמת וכך גם בהליך שלפנַי. כמו כן, המערער טען כי יש לפרש באופן מצומצם את הדרישה להוכיח כי ניסה להסתייע בקרובים שמעבר למשפחתו הגרעינית. אלא שטענה זו עומדת בסתירה להלכה הפסוקה, לפיה כדי להוכיח את היעדר המסוגלות הכלכלית לשאת בהפקדת העירבון, נדרש המבקש להוכיח כי ניסה להסתייע בחבריו ובקרוביו, ולא רק בני משפחתו הקרובה (עניין גורנשטיין, פסקה 11). לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נעשו ניסיונות אמיתיים להסתייע במכרים כאמור לצורך הפקדת העירבון. 8. בנוסף, ומבלי לומר דברים נחרצים, הסיכויים שתתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש המערער לא גבוהים: ראשית מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" ועל פניו המערער אינו עומד בתנאים לקבלת הליך מעין זה (וראו לעניין התנאים: רע"א 2317/18 זוטא נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (22.3.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)); שנית, כפי שהצביעה הרשמת פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א; שלישית, מדובר בערעור התוקף ממצאי עובדה אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. 9. נוסף על כל האמור, יש ליתן משקל להתנהלות המערער בהליכים עד כה. חרף העובדה שבית המשפט המחוזי השית על המערער הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח, מהחלטת הרשמת עולה כי הוא טרם שילם את מלוא ההוצאות כאמור. בנוסף, הרשמת נתנה משקל לנסיבות המקרה ולפערי הכוחות בין הצדדים, ובתוך כך הורתה על הפחתת העירבון לסך של 15,000 ש"ח. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בסיון התשע"ח (‏15.5.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18036250_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il