בש"א 240/18 — שרון כוכבי נ. עיריית רחובות

פסק-דין בתיק בש"א 240/18 בבית המשפט העליון בש"א 240/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: שרון כוכבי נ ג ד המשיבה: עיריית רחובות ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך בדנ"א 9384/17 מיום 3.12.2017 פסק-דין ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 3.12.2017 בדנ"א 9384/17, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. 1. ברקע להליך הגישה המערערת לפני בית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר) מיום 22.6.2016 בה"פ 11058-10-15. בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים: י' דנציגר, מ' מזוז ו-י' אלרון) מיום 22.11.2017 בע"א 5574/16 נדחה הערעור. פסק הדין ניתן פה אחד מכוח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בעקבות זאת הגישה המערערת בקשה לדיון נוסף (דנ"א 9384/17) ובגדרה אף ביקשה לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בהחלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 3.12.2017 נדחתה בקשת המערערת. נקבע כי היא לא עמדה בתנאים הקבועים לקבלת פטור כאמור: ראשית, משום שלא הונחה תשתית עובדתית עדכנית ומלאה באשר למסוגלותה הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון; שנית, צוין כי על פני הדברים סיכויי ההליך נמוכים. למרות זאת, הופחת גובה העירבון כך שהועמד על סך של 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנַי. 2. לטענת המערערת, שגתה הרשמת בקביעתה כי סיכויי הבקשה לקבלת דיון נוסף על פסק הדין בע"א 5574/16 הם קלושים, וכי לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את זכותה לקבלת פטור מאגרה ומהפקדת עירבון. 3. דין הערעור להידחות. 4. על המבקש פטור מתשלום אגרה לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: האחד, כי אינו מסוגל לעמוד בחיוב זה; השני, כי ההליך שהגיש מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). המערערת לא הניחה תשתית עובדתית מתאימה לפני בית המשפט על אודות התקיימותו של התנאי הראשון, הוא אי-יכולתה לשאת בתשלום האגרה. עיון בבקשה שהגישה לפני הרשמת מעלה כי המערערת הפנתה לעניין זה להליך אחר שבו לטענתה ביססה את התשתית העובדתית הנדרשת. אלא שאין ללמוד מהחלטה בהליך אחד לעניינו של הליך אחר שנסיבותיו שונות (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). המערערת לא עמדה בדרישה זו ולכן בצדק דחתה הרשמת את בקשתה לפטור מתשלום אגרה. 5. אשר לבקשת המערערת לפטור מהפקדת עירבון. בעניין זה מוטל עליה הנטל להוכיח כי מצבה הכלכלי אינו אפשר לה לעמוד בהפקדת העירבון, וכי סיכויי ההליך טובים (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007)). ויודגש, כי הרף הניצב לפני המבקש פטור מהפקדת עירבון להוכיח את התקיימותם של שני התנאים לעיל, הוא גבוה יותר מאשר רף ההוכחה הדרוש בבקשה לפטור מתשלום אגרה. זאת על רקע התכליות הנבדלות בין שני ההליכים ומיהות הצדדים – בעוד שתשלום אגרה נועד לשרת תכלית ציבורית מערכתית, העירבון נועד להגן על האינטרס הפרטני של בעל הדין שכנגד מפני חיסרון כיס, טרדה וניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות (בשג"ץ 6470/09 פלד נ' שירות בתי הסוהר, כלא מעשיהו (11.9.2011); רע"א 321/07 גושן נ' גיא (21.8.2007); רע"א 8998/08 Al Zafar General Contracting נ' מדינת ישראל (23.11.2008)). בהתאם לכך, כדי לבסס את אי-יכולתו הכלכלית לעמוד בהפקדת העירבון, נדרש המבקש לשכנע כי ניסה להיעזר בסביבתו הקרובה לצורך גיוס הסכום הדרוש להפקדה, ולא רק כי הוא לא יכול לשאתו בעצמו (בש"א 3711/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב (3.10.2011)). באשר לתנאי השני בדבר סיכויי ההליך, נדרש המבקש לשכנע כי סיכויי הצלחתו בהליך הם גבוהים, זאת בשונה מבקשה לפטור מתשלום אגרה שבה די בהוכחה לכאורית של סיכוי כלשהו (בשג"ץ 4934/14 בעניין גורנשטיין לעיל). כאמור, המערערת לא תמכה את בקשתה במסמכים על אודות מצבה הכלכלי, והיה די בכך כדי לדחות את הבקשה. אך למעלה מן הנדרש, בצדק קבעה הרשמת כי סיכויי ההליך נמוכים במיוחד. 6. הסמכות להורות על קיומו של דיון נוסף מעוגנת בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף 30(ב) לאותו חוק קובע את אמות המידה בגדרן תתקבל בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית משפט זה. על פי לשונו, בקשה מעין זו תתקבל רק "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף". המדובר בתנאים הכרחיים אך שאינם מספיקים, ורק במקרים חריגים ונדירים תקום הצדקה לקיום דיון נוסף (דנ"א 7336/17 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.11.2017); דנ"א 1902/17 אייזנברג נ' הוס (6.4.2017); דנ"א 8184/13 דבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2014)). 7. אלא שפסק הדין בע"א 5547/16, מושא הבקשה לדיון נוסף, ניתן כאמור פה אחד מכוח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משכך, ודאי שלא נקבעה בגדרו הלכה חדשה או כזו העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה. מטעם זה אף נקבע כי ככלל, כאשר נדחה ערעור על סמך תקנה 460(ב) האמורה, לא תתקבל בקשה לקיום דיון נוסף על פסק הדין (ראו למשל: דנג"ץ 2603/14 ריינר נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (23.10.2014)). לפיכך, סיכויי ההליך שהגישה המערערת בדנ"א 9384/17 הם אכן קלושים. 8. בשולי הדברים אף יוער, כי ככלל, שיקול דעתה של הרשמת הוא רחב וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בו. מתחם ההתערבות מצטמצם אף יותר שעה שמדובר במקרים כגון זה, המתייחסים להחלטות הרשמת לעניין פטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון (ראו למשל: בשג"ץ 6455/17 מזרחי נ' מדינת ישראל (27.8.2017); בשג"ץ 4934/14 בעניין גורנשטיין לעיל). הערעור נדחה, אך משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18002400_N01.doc יש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il