פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בר"ם 5181/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ג' רביד) בעת"ם 40612-06-21 מיום 25.7.2021
בשם המבקשים:
עו"ד רועי שרמן
בשם המשיבה:
עו"ד רן רוזנברג
פסק-דין
המבקשים, תושבי הרשות הפלסטינית, טוענים כי הם נתונים בסכנת חיים בשל "[]ניסיון מכירת אדמות". הם הגישו למשיבה בקשות שונות לקבל היתרי שהייה בישראל על רקע מאוימות. בין היתר, ביום 29.4.2021 הם ביקשו היתר שהייה זמני עד להחלטה בבקשתם הנוכחית. ביום 20.5.2021 נענו המבקשים שעניינם יובא לפני המשיבה לפי סדר הבקשות המונחות לפניה, ושאין בכך משום היתר לשהות בישראל. באותו יום שלחו המבקשים מכתב למשיבה, ובו "ערר" על החלטת קצינת המאוימים שלא לתת להם סעד זמני. ביום 17.6.2021 הגישו המבקשים עתירה מינהלית ובה ביקשו היתרי כניסה ושהייה לישראל עד שתוסר הסכנה האמורה. לצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיאסור על המשיבה לנקוט צעדים להרחקת המבקשים מישראל. ביום הגשת העתירה דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ג' רביד) את הבקשה לתת צו ביניים במעמד צד אחד. צוין שהעתירה אינה תוקפת החלטה של המשיבה, שבית המשפט לעניינים מינהליים אינו מחליט במקומה, ושהעדר עילה להתערבות משפיע על הבקשה לסעד ביניים. עוד נכתב כי אם העתירה היא נגד עיכוב בתשובת המשיבה, יש לנסח בהתאם את העתירה ואת הסעד המבוקש. המבקשים הגישו עתירה מתוקנת ביום 20.6.2021. ביום 5.7.2021 נתן בית המשפט צו ארעי שאוסר לנקוט הליכי הרחקה מישראל כלפי המבקשים, משום שהמשיבה טרם הגישה את תגובתה אף שניתנה לה אורכה. לאחר קבלת תגובת המשיבה דחה בית המשפט ביום 25.7.2021 את הבקשה לצו ביניים. נקבע כי העתירה אינה מכוונת כלפי החלטה של המשיבה, מפני שזו טרם החליטה בעניין המבקשים; כי אם העתירה מכוונת כלפי החלטה של קצינת המאוימים שלא להעניק למבקשים סעד זמני עד להחלטת המשיבה, הרי שמבוקש סעד ביניים שזהה לסעד הסופי; כי מאז שהעלו המבקשים לראשונה טענת מאוימות, בשנת 2018, הם לא קיבלו סעד של איסור הרחקה; וכי המבקשים לא עררו על החלטת קצינת המאוימים לפני הגשת העתירה. עוד צוין כי סיכויי העתירה "אינם נראים גבוהים", בשל הנימוקים בתגובת המשיבה.
מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הוגשה בקשה לצו ארעי לתקופת הערעור שיאסור להרחיק את המבקשים מישראל. נטען כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא קיבל את תגובת המבקשים לתגובת המשיבה; כי חייהם בסכנה; כי הם עררו על החלטת קצינת המאוימים; כי הוועדה טרם החליטה בעניינם בחלוף שנה וחצי מפנייתם הראשונה אליה; וכי במקרים אחרים נתן בית המשפט צווי ביניים דומים. המבקשים מוסיפים כי גירושם לשטחי הרשות הפלסטינית יפגע בזכויות יסוד שלהם, וכי המשיבה לא שקלה את הסכנה לחייהם בסרבה לתת צו ארעי לטובתם.
המשיבה טוענת בתגובתה כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. לשיטת המשיבה, אין מדובר במקרה חריג שמוצדק בו להתערב בהחלטה בעניין סעד זמני, ודאי נוכח "[ה]פערים המהותיים" בטענות העובדתיות של המבקשים בהזדמנויות שונות, העיכוב בהמצאת מסמכים שצריכים לעניין והיעדר מיצוי הליכים. נוסף על כך, נטען כי סיכויי העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים "נמוכים ביותר", כי מתבקש צו עשה שחופף לסעד שמבוקש בעתירה עצמה, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, בין היתר משום שהורשעו בעבירות פליליות שונות. המשיבה מציינת שהיא צפויה לדון בעניין המבקשים בחודש ספטמבר הקרוב, כפוף לאילוצים שונים; וכי מועד הגשת התגובה לעתירה קבוע אף הוא לאותו חודש.
בהחלטתי מיום 11.8.2021 התבקשה התייחסות המשיבה לשאלה האם אפשר לראות במכתב של המבקשים אליה מיום 20.5.2021 משום ערר על החלטת קצינת המאוימים שלא להעניק להם סעד זמני עד לתום בירור עניינם. בהתייחסותה הודיעה המשיבה כי היא נכונה לראות במכתב משום ערר כאמור, כי הערר יועבר למרכזת המשיבה, וכי זו תודיע למבקשים על החלטתה מייד לאחר שתתקבל. לצד זאת, המשיבה סבורה שיש לדחות את בקשת הרשות לערער מהטעמים שפורטו בתגובתה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, החלטתי להשתמש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כידוע, בהכרעה בבקשה לסעד זמני יש להידרש לאיזון בין סיכויי ההליך למאזן הנוחות, ומאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית (בר"ם 2583/20 פלוני נ' ועדת מאוימים, פסקה 5 (20.5.2020); בר"ם 8557/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, פסקה 5 (13.2.2020)). בלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי העתירה, אני סבור שמאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המבקשים. המבקשים טוענים שאם יורחקו לשטחי הרשות הפלסטינית, חייהם יהיו נתונים בסכנה. בנסיבות המקרה, ובהינתן אופיין של הרשעות המבקשים בפלילים, שעיקרן שהייה בלתי חוקית בישראל ועבירות נלוות, מאזן הנוחות – למצער לתקופה המוגבלת שעד למתן החלטת מרכזת המשיבה – נוטה לטובת המבקשים. בית המשפט לעניינים מינהליים מנה בין נימוקיו אי הגשת ערר על החלטת קצינת המאוימים. אולם, כפי שמוסכם כעת גם על המשיבה, המבקשים עררו על החלטה זו, ועררם תלוי ועומד בימים אלה. להגשת הערר השפעה גם על הטענה שלפיה המבקשים לא מיצו הליכים בהקשר האמור. באיזון הכולל אני סבור כי, על אף הפגמים הדיוניים בהתנהלות המבקשים בהליכים לפני המשיבה, יש לתת להם סעד זמני שימנע הרחקתם לפרק זמן מוגבל עד להחלטה בערר על החלטת קצינת המאוימים. אם יידחה הערר, יוכלו המבקשים לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט יעשה כחוכמתו.
הערעור מתקבל אפוא במובן זה שהמבקשים לא יורחקו מישראל עד להחלטה בעררם על החלטת קצינת המאוימים. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו באלול התשפ"א (23.8.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21051810_M06.docx מג
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il