פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ 988/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
העותרים: 1. מטה מותקפי הטרור
2. מאיר אינדור
נ ג ד
המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל - מר בנימין נתניהו
2. שר המשפטים - מר צחי הנגבי
3. אלוף פיקוד מרכז - האלוף עוזי דיין
4. מ"מ היועץ המשפטי לממשלה -
הגב' עדנה ארבל
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ד' באדר א' התשנ"ז (11.2.97)
בשם העותרים: מאיר אינדור
בשם המשיבים: עו"ד יהודה שפר
פ ס ק - ד י ן
אתמול דן בית משפט זה בעתירה שכוונה נגד ההחלטה לשחרר אסירות פלסטיניות. בית המשפט בדק את חוקיות ההחלטה והגיע למסקנה כי מבחינה משפטית אין בה פגם (בג"צ 932/97).
היום בשעות אחר-הצהרים הוגשה עתירה חדשה, על ידי שניים מן העותרים בעתירה שנדונה אתמול, ואף היא מכוונת נגד החלטה לשחרר אסירות ועצירות פלסטיניות. ומה נשתנה מאתמול עד היום? שאתמול נדונה החלטת הממשלה לשחרר 25 אסירות בהתאם להסכם שנחתם בין מדינת ישראל לבין אש"ף, ואילו היום נדונה החלטה לשחרר עוד 6 אסירות ועצירות שלא בהתאם להסכם זה. מה פירוש שלא בהתאם להסכם זה? שבהסכם הוסדר שחרור אסירות שעברו עבירה קודם שנחתם ההסכם, ואילו 6 האסירות והעצירות שעכשיו הוחלט לשחררן נעצרו, ושתים מהן אף נדונו והורשעו, בגין עבירות בטחוניות שנעברו לאחר שנחתם ההסכם. מכאן ששחרורן של אלה אינו נדרש על פי ההסכם, אם כי, כמובן, ההסכם אינו מונע בעד הרשויות המוסמכות בישראל להפעיל את הסמכות המוקנית להן בחוק לשחרר עצירות או להקל בעונשן של אסירות, והכל במסגרת החוק. אם סמכות זאת עומדת לרשויות המוסמכות, מה טענה יש לעותרים נגד הפעלת הסמכות במקרה זה? היום, כמו אתמול, יש לעותרים טענות במישורים שונים. אך היום, כמו אתמול, בית משפט זה לא יבדוק את הטענות אלא במישור אחד, הוא המישור המשפטי.
מה, אם כך, הטענות של העותרים במישור המשפטי? הטענה הראשונה היא שהמשיבים הטעו את בית המשפט כאשר לא גלו את אוזנו, בעת הדיון שנערך אתמול, על ההחלטה לשחרר עוד 6 אסירות ועצירות. אולם, כפי שמתברר מהודעת המשיבים, המשיבים לא העלימו החלטה זאת, כיוון שהחלטה זאת לא היתה קיימת אותו זמן. החלטה זאת נתקבלה, כך נמסר לנו, רק לאחר שניתן פסק הדין, בהתייעצות של ראש הממשלה, שר החוץ ושר הבטחון על יסוד שיקולים מדיניים. לאחר שנתקבלה ההחלטה ניתן לה פרסום רשמי בכלי התקשורת ואף הודע על כך הבוקר לאחד העותרים.
הטענה השניה של העותרים מתייחסת לשיקולים שביסוד ההחלטה. אולם, כידוע, אין בית המשפט נוטה להתערב בהחלטות בנושאים מדיניים, שבהם שיקול הדעת של הרשויות המוסמכות רחב ביותר. וכך אמר בית משפט זה ביוני 1994 בנוגע לביקורת השיפוטית על החלטה לשחרר אסירים ערביים על יסוד שיקולים מדיניים:
"כבר פסקנו כי החלטות בענין שחרור אסירים על יסוד שיקולים מדיניים (וגם 'מחוות' בקשר אליהם) ענין הוא לרשויות השלטון המוסמכות הפועלות לפי שיקולים שאין בית משפט זה נוטה להתערב בהם". ראו בג"צ 1704/94 ביסו נ' ממשלת ישראל (לא פורסם).
על הלכה זאת חזר בית המשפט שוב ושוב. אין לנו יסוד לסטות מהלכה זאת במקרה זה.
העותרים ביקשו שבית המשפט ידחה את המשך הדיון, ולו רק ליום המחרת, כדי לאפשר להם לערוך בירורים נוספים. אולם, שאלנו את העותרים, מה יכול בירור כזה להעלות שיש בו כדי לשנות את עמדת בית המשפט, ןלא קיבלנו תשובה טובה. אכן, אין אנו רואים תועלת מעשית או שינוי אפשרי כתוצאה מדחיית הדיון.
לפיכך אנחנו מחליטים לדחות את העתירה.
ניתן היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97).
הנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97009880.I03