פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9369/99

סרגיי טרנובוי נ. משרד הפנים , מינהל האוכלוסין

העותרים ביקשו לקבל מעמד של קבע בישראל מטעמים הומניטריים לאחר ששהו בארץ ללא היתר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 01/11/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9369/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אשרות ורישיונות ישיבה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו לקבל מעמד של קבע בישראל מטעמים הומניטריים לאחר ששהו בארץ ללא היתר.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9369/99 — סרגיי טרנובוי נ. משרד הפנים , מינהל האוכלוסין

העותרים ביקשו לקבל מעמד של קבע בישראל מטעמים הומניטריים לאחר ששהו בארץ ללא היתר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, זוג מאוזבקיסטן, נכנסו לישראל באשרת תייר ונותרו לשהות בה ללא היתר. לאחר שנדחתה בקשתם למעמד קבע, עתרו לבג"ץ בטענה כי יש להעניק להם מעמד מטעמים הומניטריים, שכן העותר גדל בבית בעלה היהודי של אמו, אשר עלה ארצה. המדינה טענה כי העותרים אינם עומדים בקריטריונים להסדרה הומניטרית, וכי העותר חי חיים עצמאיים באוזבקיסטן שנים לאחר שאמו עלתה לישראל. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי לא נמצאו טעמים הומניטריים חריגים המצדיקים מתן מעמד קבע, תוך שהוא מציין כי המדינה הצהירה שתקל עם העותרים בבקשות עתידיות לביקור משפחתי.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים מ' חשין, ד' דורנר, י' טירקל
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2000

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • סרגיי טרנובוי
  • ולנטינה טרנובוי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר גדל בבית בעלה היהודי של אמו מאז גיל 6.
  • העותר מבקש להתאחד עם משפחתו (אמו, בעלה ואחיו) החיים בישראל.
טיעוני ההגנה
  • העותרים אינם עומדים בהנחיות להקניית מעמד מטעמים הומניטריים.
  • העותר חי חיים עצמאיים באוזבקיסטן במשך שנים לאחר שאמו עלתה ארצה, ולא הצטרף אליהם בזמן אמת.
  • קיימות הלכות קודמות השוללות זכות למעמד במקרים דומים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימים טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד קבע בישראל.

סכום הוצאות משפט

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בג"ץ 3905/99
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט העליון
תקדימים משפטיים
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9369/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל העותרים: 1. סרגיי טרנובוי 2. ולנטינה טרנובוי נגד המשיב: משרד הפנים, מינהל האוכלוסין תאריך הישיבה: ג' בחשון התשס"א (1.11.2000) בשם העותרים: עו"ד אבי אפטקמן בשם המשיב: עו"ד אבי ליכט עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין העותרים לפנינו הם זוג נשוי ולהם בן קטן. בשנת 1996 באו העותרים מאוזבקיסטן ארצה באשרות תייר אשר פגו לאחר זמן, אך למרות זאת המשיכו העותרים לשהות בארץ ללא היתר כדין אף שנצטוו לעוזבה. עברו חלפו מספר שנים והעותרים ביקשו כי יוענק להם מעמד של קבע בישראל. בקשתם נדחתה, ומשנעצרו עתרו לבית-המשפט. בבית-המשפט הושג הסכם, ולפיו ישוחררו העותרים ממעצרם והוסכם כי יוגש ערר לשר הפנים על ההחלטה לגרשם מהארץ (בג"ץ 3905/99). העותרים הגישו ערר לשר הפנים אלא שהערר נדחה, ומכאן העתירה שבפנינו. העותרים אינם טוענים לזכות שבות, ומוסכם על הכל כי סומכים הם את בקשתם על טעמים הומניטריים. ומהם טעמים אלה? העותר הינו בן אמו מנישואין קודמים. לאחר מכן נישאה האם ליהודי, ובשנת 1993 עלו בני-הזוג ארצה וזכו לקבל אזרחות מכוח יהדותו של הבעל. לטענת העותר, הוא גדל בבית בעלה של אמו מאז היותו בן 6, ואותו יהודי הוא למעשה אביו. עתה, כך מוסיף הוא וטוען, מבקש הוא להתאחד עם משפחתו, הוא ועמו אשתו (העותרת מס' 2) ובנם הקטן. לטענות העותרים משיבה המדינה כי אין עניינם בא בגדרי ההנחיות להקניית זכויות מטעמים הומניטריים, ומוסיפה ומצביעה על הלכות שנקבעו, לא אחת ולא שתיים - בעניינים כעניינם של העותרים - ולפיהן אין קנויה להם זכות ולו מטעמים הומניטריים. ראו, למשל, בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15; בג"ץ 1482/97 מרקוביץ נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522. יתר-על-כן: המדינה מוסיפה וטוענת כי אֵם העותר ובעלה עלו ארצה בשנת 1993, ועמם אחיו של העותר, אשר גר בבית אמו אותה עת (ואשר מחזיק באזרחות מכוח עצמו), ואולם העותר לא הצטרף אל המשפחה, נשאר באוזבקיסטן, ורק בשנת 1996 הגיע ארצה. נדע מכל אלה כך טוענת המדינה, כי העותר חי את חייו-שלו, ושלא כאחיו - אשר זכאי היה לעלות ארצה מכוחו-שלו ואשר בא ארצה עם האם - המשיך לחיות את חייו העצמאיים באוזבקיסטן. כאמור, אין עניינם של העותרים בא בגידרי ההנחיות להקניית זכות מטעמים הומינטריים, ולאחר בחינת עניינם לא נמצא לנו כי מצבם הוא כה קשה עד שיזכו לזכות בישיבת קבע בארץ. שלוש שנים חי העותר באוזבקיסטן, ולבד מביקורים שביקר בארץ - אם ביקר - חי הוא במקומו, ואמו, בעלה ואחיו למחצה חיו בארץ. לא נמצא לנו כל טעם לקבוע דין מיוחד בעניינם של העותרים, אך רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה ולפיה יקלו הרשויות עם העותרים אם יבקשו, ולכשיבקשו, לבקר את המשפחה בארץ. סוף דבר: העתירה נדחית. היום, ג' בחשון התשס"א (1.11.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99093690.G08