פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8710/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כב' השופט א' א' לוי
העותרים: 1. רבקה טייטלבוים
2. לימור אבנצור
נגד
המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה - ירושלים
2. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
פסק-דין
לבית הדין האזורי הוגשה בקשה להכיר בתובענת העותרות כתובענה ייצוגית. בית הדין האזורי דחה את הבקשה ובית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה לו. על כך העתירה שבפנינו.
עניינה של תביעת העותרות היא תיקון אופן חישוב דמי לידה המשולמים לעובדות עצמאיות כאשר לטענת העותרות חסך המוסד לביטוח לאומי - המשיב 2 לעצמו, במשך השנים עשרות מיליוני שקלים עקב צורת חישוב בלתי נכונה ומקפחת.
בית הדין האזורי היה מוכן להניח לצורך החלטתו כי בבסיס התובענה מונחות סוגיות משפטיות המשותפות לעשרות אלפי נשים וכי אם תתקבל התביעה וייקבע כי יש לשנות את שיטת החישוב, תהיינה לכך השלכות כלכליות ניכרות בהתייחס לציבור רחב של נשים יולדות. אף על פי כן, מצא כי אין לנקוט בדרך של תובענה ייצוגית ממספר טעמים: החשוב והעיקרי הוא כי המוסד לביטוח לאומי "התחייב לפני בית הדין שאם יזכו התובעות בתביעתן, הוא ינהג בשוויוניות עם שאר היולדות העשויות להנות מההלכה שתצא מלפני בית דין זה". טעם אחר הוא, כי בית המשפט לא היה בטוח כי הסוגיות העובדתיות הנחוצות לבירור התובענה הנוכחית, רלבנטיות לגבי כל עובדת עצמאית הזכאית לדמי לידה. עוד הוסיף בית הדין ואמר, כי אין לאפשר דיון בדרך זו כדבר שבשגרה ויש להקפיד כי זכותם של כל התובעים את הסעד להיות מיוצגים, תמומש מטעמים עניינים, ולא לשם הפעלת לחץ דיוני על בעל דין שכנגד.
בית הדין הארצי (כבוד הנשיא ס' אדלר) דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו, כי לא נפלה טעות משפטית המצדיקה התערבותו בהחלטת הביניים של בית הדין האזורי. הוא הוסיף וציין, כי "בבקשות כגון דא, יש לאזן בין שיקולי מעשיות, הגינות, יעילות ונוחות הדיון בהליך מחד גיסא, לבין הפגיעה בזכותם של ה'מעוניינים' ליומם בבית הדין, מאידך גיסא. כך נהג ביה"ד קמא". הוא הוסיף וקבע כי החלטת בית הדין קמא עולה בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי במקרים אחרים.
דין העתירה להידחות על הסף.
לא מצאנו בנימוקי העתירה המפורטים בצורה סדורה ומקפת, עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה.
מתן רשות להגשת תובענה ייצוגית, נתונה לשיקול דעת בית הדין, כך גם בקשת רשות ערעור. מכאן שמדובר בשתי החלטות שכל אחת מהן היא החלטה שבשיקול דעת. זוהי משוכה ראשונה אותה לא עברו העותרות באשר לא שכנעונו שיש מקום להתערב בשיקול הדעת של בתי הדין לעבודה.
מעבר לכך, לא מצאנו כי קמה עילה להתערבותנו בהחלטת בית הדין הארצי, לפי המבחנים הנקוטים בידינו להתערבות כזו. כבר נאמר לא אחת, כי בית משפט זה אינו יושב כבית משפט לערעורים על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה וכי הביקורת השיפוטית על פסקי דין אלה מצומצמת ביותר. התערבות כזו תבוא רק אם נתגלתה טעות משפטית מהותית ואם הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של העניין (בג"ץ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ(1) 673, 693בג"ץ 4205/99 גאולה בן-עמי נ' בית הדין הארצי לעבודה, תקדין-עליון 99(2), 919). לא מצאנו כי אלה התקיימו בענייננו, בעיקר לנוכח ההתחייבות שניתנה על-ידי המשיב 2, שהיא התחייבות ראויה ומספקת.
העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ו' בכסלו תשס"א (3.12.00).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00087100.J01