פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8603/23
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופט יחיאל כשר
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משרד המשפטים
3. הנהלת הסיוע המשפטי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל דניאלי צ'רני
פסק-דין
המשנה לנשיא נעם סולברג:
בעתירה שלפנינו, מעלה העותר טענות כלפי התנהלותה של המשיבה 3, הנהלת הסיוע המשפטי (להלן: המשיבה), בכל הנוגע למינוי אפוטרופסים-לדין ולפיקוח על פעולותיהם.
ברקע העתירה ניצב סיפור אנושי כאוב ומורכב, המגולל מסכת חיים קשה ומתמשכת – בבחינת "אַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן" (מתוך תפילת השחר). ראשיתה של מסכת זו בשנת 2010, אז אובחנה אשתו של העותר במחלת הנטינגטון – מחלה ניוונית תורשתית, חשׂוּכת מרפא, המובילה בהדרגה לדמנציה, אובדן זיכרון ואובדן שליטה על יכולת התנועה. מכאן, עשור וחצי של התמודדות ומאבק עם המחלה, תוך התדרדרות מתמשכת והתגברות התסמינים, עד לשנת 2025, אז נפטרה לבית עולמה (להלן: המנוחה). במקביל למאבק הרפואי והאישי, נוהלו לאורך השנים עשרות הליכים משפטיים, שעיקרם בשאלה מי יְיַצֵּג את ענייניה של המנוחה, יקבל החלטות באשר לגופה ולרכושה, ומה יהיו מקורות המימון לטיפול בה.
במסגרת הליך קודם שבו פנה העותר לבית משפט זה, תיארה השופטת ד' ברק-ארז, כי "מן הדברים מצטיירת תמונה של אדם שנותר כמעט לבדו בקרב על חייה וכבוד האדם של אשתו" (בג"ץ 816/19 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 21 (21.2.2019)). אכן, מתיאוריו של העותר, בהליך זה ובהליכים אחרים אליהם הפנה, עולה תמונה קשה, של מאבק ממושך ועז בגורמים שונים, אשר נראים בעיניו כפועלים בניגוד לטובתה של אשתו או באדישות למצוקתה, לעיתים תוך ניצול חוסר הישע שלה לטובת אינטרסים עצמיים, בעוד הוא עצמו נדחק לאט-לאט החוצה מחייה ומהאפשרות לטפל בה.
העתירה הנוכחית מופנית כלפי המשיבה, הנהלת הסיוע המשפטי, ובמסגרתה מלין העותר על האופן שבו מונו שלושה עורכי-דין מטעם המשיבה לייצוג ענייניה של אשתו בהליכים המשפטיים השונים, כאפוטרופסים-לדין, ועל התנהלותם בגדר המינוי. בעתירה נתבקש צו על-תנאי המורה למשיבה לנמק את סירובה "למנות לאשתו של העותר מייצג שיביא את עניינה להוצל"פ ככל אדם שלא שולמו מזונותיו, לאחר שמי שמינתה לה קודם לכן, זנחה אותה" (להלן: הסעד הראשון); לנמק מדוע היא מסרבת "לנקוט כל מעש כלפי מי שמינתה לשמש כאפטרופוסים לדין לאשתו של העותר נוכח התנהלותם הבלתי סבירה באופן קיצוני אשר הובאה בפניה" (להלן: הסעד השני); וכן לנמק מדוע היא "מאשרת מינויים של אפטרופוסים לדין ללא כל אבחנה, בלא כל נהלים סבירים, תוך ריקון כל מהותו ותכליתו של התפקיד" (להלן: הסעד השלישי).
ביום 5.12.2023, הוריתי למשיבה להגיש תגובה מקדמית בתוך 60 יום. המשיבה הגישה בקשות ארכה חוזרות ונשנות, לדבריה – על מנת להשלים את הכנת התגובה. בהעדר התנגדות מטעם העותר, נעתרתי לבקשות. ביום 25.3.2025, כמעט שנה וחצי ממועד הגשת העתירה, כאשר טרם הוגשה התגובה, הודיע העותר, כי אשתו הלכה לעולמה. בתגובה לכך, ביום 11.5.2025, הגישה המשיבה בקשה קצרה למחיקת העתירה, מהטעם כי בנסיבות אלו התייתר הדיון בה. העותר, מנגד, הודיע כי עודנו עומד על עתירתו, שכן הוא סבור שבירור הטענות נדרש לצורך תיקון הדברים במבט צופה פני עתיד, לטובת חסרי-ישע רבים נוספים המצויים במצב דומה לזה של אשתו המנוחה. בנסיבות אלו, בהחלטה מיום 5.6.2025, ביקשתי תגובה ממוקדת מאת המשיבה באשר לסעד השלישי שהתבקש, העקרוני, שעניינו בנהלים הנוגעים למינוי אפוטרופסים-לדין. תגובה זו הוגשה ביום 4.9.2025, והודעה משלימה לה הוגשה ביום 11.11.2025.
כפי שיפורט להלן, נוכח פטירתה של המנוחה, סבורני כי מוטב אם נותיר את מחלוקות העבר – לעבר, ונתמקד בתיקון הדברים במישור העקרוני, במבט צופה פני עתיד. עם זאת, על מנת שניתן יהיה להבין את טענותיו העקרוניות של העותר לאשורן, לא נוכל להימנע מסקירה תמציתית של ההליכים המשפטיים שהתנהלו סביב עניינה של המנוחה.
רקע בתמצית
ממעוף הציפור: ההליכים החלו בשנת 2015, ביוזמת העותר, אשר הגיש תביעת נזיקין נגד הוריה ואחותה של המנוחה, בטענה כי הסתירו ממנו את דבר קיומה של המחלה התורשתית במשפחתם, עובר לנישואיו עם המנוחה. מספר חודשים לאחר מכן, הגיש העותר תביעה נוספת נגדם – להשתתפות בתשלום מזונותיה של המנוחה, לפי סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות). מן הצד השני, הגישו הוריה ואחותה של המנוחה, בשנת 2017, בקשה לבטל את מינויו של העותר כאפוטרופוס קבוע לגופה ולרכושה, מינוי שניתן לו בשנת 2014.
ביום 15.6.2020, ניתן פסק דין אשר הכריע בשלושת ההליכים במאוחד (השופטת ר' קודלר עיאש – סג"נ) (להלן: פסק הדין). בתוך כך, תביעת הנזיקין של העותר – נדחתה; תביעת המזונות, שהוגשה בשמה של המנוחה – התקבלה בחלקה, תוך חיוב העותר לבדו בתשלום מזונותיה; ובקשת משפחת המנוחה לביטול האפוטרופסות של העותר – התקבלה בחלקה, כך שבוטל מינויו של העותר כאפוטרופוס לרכושה של המנוחה, אך מינויו כאפוטרופוס לגופה – נותר על כנו.
בעקבות פסק הדין, ביום 23.7.2020, מונתה עמותת 'גג לנזקק ולחוסה' (להלן: העמותה) כאפוטרופא לרכושה של המנוחה, תוך שהעותר נדרש לשלם לה את חיוב המזונות שהושת עליו. סביב גביית חיוב זה התנהלו הליכים רבים, בין העמותה לעותר, לרבות תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו. ביום 17.5.2022, התקבלה בקשתה של העמותה להתפטר מתפקידה כאפוטרופא לרכושה של המנוחה, ובמקומה מונה 'המרכז הישראלי לאפוטרופסות'. מינוי זה, הוביל לנקיטתם של הליכים נוספים, במסגרתם ביקש העותר להתמנות מחדש כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה, אך עמדתו, בסופו של דבר, נדחתה.
טענות הצדדים
בעתירה שלפנינו מכוון העותר את טענותיו, נגד התנהלותם של 3 אפוטרופסים-לדין שהיו מעורבים בהליכים שנסקרו לעיל.
האפוטרופא-לדין הראשונה, מונתה בקשר לתביעת המזונות שהגיש בשם אשתו, ולנוכח ניגוד העניינים בו הוא מצוי בקשר לתביעה זו, כמי שחייב גם הוא במזונותיה. האפוטרופא-לדין מונתה אפוא על מנת להגיש תביעה מתוקנת, אשר תופנה גם כלפי העותר. בעתירה טוען העותר, כי בניהול ההליך פעלה נגד טובתה של המנוחה, בכך שתמכה בעמדת המשפחה אשר ביקשה להציג את צרכיה כמצומצמים יותר, גילתה עוינות כלפיו בפוֹעלה לבטל את המינוי שניתן לו כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של אשתו, ולא נקטה בהליכי גבייה נגד המשפחה, אף שלא שילמו את חיוב המזונות הזמניים שנפסק נגדם לטובת המנוחה במסגרת ההליך, כסעד זמני.
האפוטרופא-לדין השניה, המתמחה בהליכי גבייה בהוצאה לפועל, מונתה בעקבות הליכים שונים שיזם העותר, לצורך גביית אותו חיוב מזונות זמניים. אולם לדבריו, גם אפוטרופא זו לא פעלה לגביית חוב המזונות, בניגוד לאינטרס המובהק של המנוחה. לשיטת העותר, הרקע להתנהלות זו הינו קשר מוקדם שהתקיים בין האפוטרופא-לדין השניה לבין העמותה, שמונתה בהמשך כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה, ואשר "הדיחה [את האפוטרופא השניה] לוותר למשפחה על המזונות שלא שילמו ללקוחתה [המנוחה], בתמורה לכך ש[העמותה] תשכור את שירותיה נגד העותר".
טענה לניגוד עניינים מעין זה, מעלה העותר גם נגד האפוטרופוס-לדין השלישי, אשר יִצֵּג את המנוחה במסגרת הליכי גביית חוב המזונות של העותר, לאחר שניתן פסק הדין, ובהליכים שבהם התעוררה מחדש סוגיית האפוטרופסות לגופה ולרכושה של המנוחה. לדברי העותר, בתחילה נטה האפוטרופוס השלישי להסכים עם עמדתו-שלו שהובעה בהליכים אלו; ברם, בהמשך "חזר על עצמו אותו 'התרחיש' כשם שהיה עם [האפוטרופא השניה], וביתר שאת. [...] [האפוטרופוס השלישי] 'התהפך' וצידד בעמותה". לטענת העותר, כגמול לכך, "נשלח [האפוטרופוס השלישי] 'באופן תחבולני' בידי העמותה, להתמנות אצל המשיבה בכובעים שונים תחת כסות של 'ייצוג ניטרלי' ל[מנוחה], בעודו מגן למעשה על האינטרסים של[ העמותה]".
על רקע טענות פרטניות אלו, מעלה העותר מספר טענות עקרוניות. באופן כללי, טוען העותר כי המשיבה אינה מפקחת על האפוטרופסים-לדין שמונו על-ידה, וכי פניות ותלונות שמגיעות אליה בעניינם לא מטופלות כדבעי. הוא אף טוען כי הן דרכי המינוי של אפוטרופסים-לדין, הן החובות המוטלות עליהם בגדר המינוי – אינם מוסדרים באופן הולם, בהשוואה לנהלים הרבים הקיימים ביחס לאפוטרופסים לגוף ולרכוש, המתמנים בהתאם לפרק השלישי של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות). באופן ספציפי, מצביע העותר על "המצב הבעייתי בו [המשיבה] מאשרת מינויים ללא כל אבחנה בין מי שמונה לשמש אפוטרופוס לדין בהליך מסוים לראשונה 'ובאקראי', לבין מי שכבר שימש בתפקיד, נחשף לצדדים בסכסוך, ומשתמש במינוי הראשוני שניתן לו 'כקרש קפיצה' לתיקים נוספים, בהזמנת מי מהצדדים המעורבים". לדבריו, נהלים המייצרים הבחנה כאמור, היו מונעים את התנהלותם הבעייתית, לשיטתו, של האפוטרופסים-לדין שמונו בענייניה של אשתו.
המשיבה, מנגד, מכחישה את טענותיו של העותר ביחס לאפוטרופסים-לדין שמונו, ומדגישה כי "גם לאחר בחינת טענות העותר נמצא כי אלה פעלו במסירות ובמקצועיות במספר רב של הליכים ולא נמצאה עילה להחליפם". באשר להיבטים העקרוניים של העתירה, נטען כי עורכי הדין המתמנים מטעם הסיוע המשפטי עוברים מיון והכשרה יעודית, כאשר לאחר המינוי, נותן הסיוע המשפטי "ליווי, הנחיה ופיקוח מקצועי הדוק [...] באופן שוטף על-ידי הממונים המחוזיים על התחום [...] באמצעות הנחיות ונהלים הקיימים בתחום, ובכפוף לפיקוח המקצועי של הסיוע המשפטי". בקשר לכך הפנתה המשיבה גם למדריך המתפרסם באתר המרשתת שלה, המיועד לעורכי דין המייצגים בתחום הכשרות המשפטית והזִקנה.
בנוסף, נטען כי בחירת עורך הדין שישמש כאפוטרופוס-לדין, נעשית לפי שיקול דעת המשיבה, "בהתאם לנסיבותיו של כל תיק ולשיקולים פנימיים (כגון מידת הפניות של עורך הדין לטיפול מהיר במידת הצורך, ניסיון רלוונטי לנסיבות הספציפיות של תיק מסוים וכן הלאה)". זאת, תוך שבידי המשיבה האפשרות, ככל שהנסיבות מצדיקות זאת, להחליף את עורך הדין שמונה כאפוטרופוס-לדין, ולעיתים אף להסירו לצמיתות ממאגר המייצגים. המשיבה גם פירטה על קיומו של מנגנון לבירור פניות ציבור ותלונות, לרבות הדרכים להגשת התלונות, הגורמים המעורבים בטיפולן, וכמו כן ציינה כי ישנו נוהל המסדיר את לוחות הזמנים ואופן הטיפול בתלונות.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, ולמקרא הבקשות והתגובות שהוגשו מטעם הצדדים – באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. עם זאת, כפי שאבהיר להלן, דומני כי בחלק מטענות העותר לגבי היבטים הטעונים הבהרה, ושמא אף הסדרה, בעבודתו של האפוטרופוס-לדין – יש ממש; אדרש לכך בהמשך.
ראשית, כנזכר לעיל, מוסכם כעת אף על העותר כי נוכח פטירתה של המנוחה, אין עוד תוחלת, למצער, בשני הסעדים הראשונים שהתבקשו בעתירה. כזכור, סעדים אלו נוגעים למינוי אפוטרופוס-לדין חדש לגביית מזונותיה של המנוחה, ול'נקיטת צעדים' נגד האפוטרופסים-לדין שמונו לה זה מכבר. בנסיבות המצערות, אין חולק כי סעדים אלו אינם נדרשים עוד. למעלה מן הצורך, אציין כי יש קושי בכך שהאפוטרופסים-לדין, נגדם הפנה העותר טענות קשות, לא צורפו כמשיבים לעתירה ולא ניתנה להם הזדמנות להציג את גרסתם-שלהם לאירועים ולהפריך את ההאשמות שיוחסו להם. אף מסיבה זו איני רואה מקום לחוות דעה, במישור הפרטני של העתירה, בקשר להתנהלותם, מה גם שמסגרת הדיון בבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננה מתאימה לבירור העובדתי הנדרש לכך (ראו: בג"ץ 5567/18 אוריאל יסכה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 12 (30.8.2018)).
באשר לסעד השלישי שהתבקש בעתירה – סעד זה, כזכור, נוגע לבקשתו של העותר במישור העקרוני, כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבה לנמק מדוע היא "מאשרת מינויים של אפטרופוסים לדין ללא כל אבחנה, בלא כל נהלים סבירים, תוך ריקון כל מהותו ותכליתו של התפקיד". לאחר שעיינתי בדבר, מצאתי כי אין מנוס מדחיית העתירה גם בכל הנוגע לסעד השלישי, אביא את הטעמים לכך, בקצרה.
ראשית, הסעד המבוקש לוקה במידה רבה של כוללניות. כידוע, "הלכה פסוקה היא שבית-משפט זה אינו נענה לעותר המבקש סעד כוללני" (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994)). האמור, ברמה הבסיסית, במצבים שבהם "העותר לא ביקש [מבית המשפט] להורות למשיב לעשות, או להימנע מעשות, פעולה מסויימת [...] [אלא להורות] למשיב באופן כללי, שידאג לביצוע החוק הנדון, וברור שאין כל תועלת ממשית במתן תרופה שכזאת" (בג"ץ 223/67 בן-דב נ' שר הדתות, פ"ד כב(1) 440, 445 (1968). כן ראו למשל: עע"מ 46993-07-25 שקופית נ' ועדת הקצאות שע"י עיריית בית שמש, פסקה 11 (24.3.2026)). כפי שניכר על פני הדברים, הסעד השלישי אינו מופנה כלפי פעולת פיקוח או הסדרה קונקרטית, אשר מבוקש כי המשיבה תבצע, ומשכך יש קושי של ממש בהיענות לו, מהטעמים האמורים. לזאת אוסיף כי קיים קושי מוּבנה בבקשה מבית המשפט לחבוש את כובעו של הרגולטור ומגבש המדיניות, ולהורות, ללא עוגן קונקרטי להיאחז בו, על הסדרה של תחום מסוים. הסדרה דורשת מטבעה עבודת מטה, בחינת אילוצים מערכתיים, קביעת סדרי עדיפויות ובחירה בחלופה אחת מתוך סל שלם של אפשרויות סבירות. מטעם זה ממש, מתחם הסבירות בעניינים אלו נוטה להיות רחב, ובהעדר חריגה קיצונית ממנו – יותיר בית המשפט את מלאכת ההסדרה לרשות המופקדת על כך (ראו למשל: בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012); בג"ץ 8013/10 המועצה האזורית אשכול נ' ראש הממשלה, פסקאות 15-13 (8.8.2011) בג"ץ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הבטחון, פסקה 6 (30.7.2008)).
אמנם, במסגרת העתירה העלה העותר טענה ספציפית יותר בקשר לצורך ביצירת הבחנה בין מינוי אפוטרופוס-לדין הנעשה "לראשונה, 'ובאקראי'", לבין מינוי חוזר, של מי "שכבר שימש בתפקיד [ו]נחשף לצדדים בסכסוך". לשיטת העותר, הבחנה זו נחוצה למניעת ניגוד עניינים מובנה, המתבטא בחשש כי האינטרס של האפוטרופוס-לדין לקבל תיקים נוספים, יוביל לכך שהוא יהיה מוטה כלפי אחד הצדדים, וישתמש "במינוי הראשוני שניתן לו 'כקרש קפיצה' לתיקים נוספים, בהזמנת מי מהצדדים המעורבים". טענה זו כן יוצקת, במידת מה, תוכן קונקרטי אל הסעד השלישי המבוקש. ברם, הסמכות למנות אפוטרופסים-לדין נתונה לבית המשפט, וכפי שקובע סעיף 68 לחוק הכשרות, הוא רשאי לעשות זאת "בכל עת [...] לבקשת צד מעונין ואף מיוזמתו הוא" (יצוין כי מקור נוסף למינוי אפוטרופסים-לדין, מצוי בתקנה 172א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). בטענת המבקש מגולמת ההנחה, לפיה לצדדים מסוימים יש עדיפות ב'הזמנת מינויים' נוספים של אפוטרופסים-לדין (ואף יכולת לקבוע את זהות עורך הדין המסוים שימונה לתפקיד). על בסיס הנחה זו, נטען כי האפוטרופוס-לדין עלול להטות את חסדו לצדדים אלו, על פני צדדים אחרים. אולם, בהתאם לדין, לכל הצדדים יש מעמד שווה לפני בית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס-לדין; בסופו של דבר – בית המשפט הוא היחיד שמכריע. קשה אפוא להבין מהו היתרון המדובר, שיש ל"מי מהצדדים", לשיטת העותר, ואשר בכוחו לגרום לאפוטרופוס-לדין להטות אליו את חסדו.
לסיום, יש לציין כי סעיף 68 לחוק הכשרות ותקנה 172א לתקנות שהוזכרו לעיל, מחדדים מיהו הגורם המוסמך למנות אפוטרופסים-לדין. גורם זה איננו המשיבה, כפי שעשוי להשתקף מדברי העותר, כי אם בית המשפט. בית המשפט הוא גם הגורם המוסמך לשנות מהחלטת המינוי, ובכלל זה להורות על ביטול מינויו של האפוטרופוס-לדין או החלפתו (ראו בסעיף 74 לחוק הכשרות). אמנם, בפרקטיקה מתבצע המינוי לרוב בדרך של מתן הוראה למשיבה לקבוע את זהות עורך הדין שישמש במינוי זה; אולם, אין בכך מן ההכרח, ובית המשפט יכול לקבוע בעצמו את זהות האפוטרופוס-לדין, ואז לא תהיה המשיבה מעורבת בעניין כלל (ראו גם: מיטל סגל-רייך "לכובע שלי שלוש פינות: ייצוג מותאם בהליכי כשרות משפטית של בגירים" הון משפחתי ב2 3, 19 (2017) (להלן: סגל-רייך "ייצוג מותאם")).
דברים אלו מעמידים את דרישות הפיקוח וההסדרה של העותר נגד המשיבה, בהקשר מעט שונה. אף שהדבר אינו פוטר אותה מחובותיה, יש משמעות לכך שבית המשפט הוא הגורם הממנה, אשר על פי רוב גם מעורה בנסיבות הפרטניות של ההליך. בית המשפט הוא הכתובת הראשונה להעלאת תלונות כנגד התנהלות האפוטרופוס-לדין, ובכלל זה בקשה ליתן לו הוראות ספציפיות ואף לבטל את מינויו. בית המשפט גם יכול במידת הצורך, ליתן הוראות מיוזמתו-הוא לאפוטרופוס-לדין, ובמסגרת זאת לברר התנהלות המעוררת חשד לאי-תקינות. הדבר אינו גורע כמובן מחובת המשיבה לפקח גם היא על האפוטרופסים הממונים על-ידה, ולברר תלונות על התנהלותם, וכך הצהירה שהיא נוהגת בפועל.
בטרם סיום – על הצורך בהסדרה
לצד האמור, אציין כי מצאתי טעם בטענת העותר, לפיה התחום של אפוטרופסים-לדין, חובותיהם ודרכי המינוי שלהם, אינו מוסדר די צרכו כפי שניתן היה לצפות. אף שאין בכך די על מנת להביא לקבלת העתירה, ראיתי להוסיף בהקשר זה כמה הערות לעתיד לבוא.
כפי שעולה מטענות העותר, כמו גם מהתשובות שניתנו להן, ההתייחסות בחקיקה ובפסיקה לתפקיד האפוטרופוס-לדין – אינה רבה. תקנה 172א לתקנות, המסמיכה את בתי המשפט האזרחיים למנות אפוטרופוס-לדין, אינה מפרטת את אופן מינויו, תפקידיו, חובותיו ודרכי הפיקוח עליו. אף סעיף 68 לחוק הכשרות, המסמיך את בתי המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופסים-לדין, אינו עוסק בכך. סעיף זה, שכותרתו "סמכות כללית לאמצעי שמירה", מצוי בפרק הרביעי של חוק הכשרות, העוסק ב"הוראות שונות", והוא נתפס כ"'סעיף סל', לעניינים החורגים מדרך המלך ה'שגרתית'" (בע"מ 421/17 פלונית נ' פלוני, פסקה י (21.3.2017)). זאת, בניגוד למינוי אפוטרופוס רגיל (לגוף, לרכוש ולעניינים כיוצא בזה), אשר נעשה לפי הפרק השלישי לחוק, שכותרתו "אפוטרופוסים על פי מינוי", ובו מפורטות הוראות רבות המסדירות את עניינם של אפוטרופסים אלו, לרבות אופן מינויים, תפקידם, סמכויותיהם ודרכי הפיקוח עליהם (בין היתר, על-ידי האפוטרופוס הכללי).
השאלה אם הוראות הפרק השלישי (וכן פרק שלישי 1, שכותרתו "עקרונות ודרכי פעולה של אפוטרופוס") חלות, באופן מלא או חלקי, ישיר או עקיף, על אפוטרופסים-לדין, טרם נדונה בפסיקת בית משפט זה, למיטב השגתי, והיא איננה חפה לחלוטין מספקות (ראו, מחד גיסא, את החלטת בית המשפט המחוזי, על טעמיה, ברמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 39805-10-14 י"ע נ' זוארץ (28.4.2015); מאידך גיסא יצוין, כי בהצעת החוק המקורית היה סעיף 68 חלק בלתי נפרד מהפרק השלישי, כאשר בדברי ההסבר נכתב כי "המגמה היא לראות באפוטרופסות על פי מינוי מוסד אחד ואחיד לכל המקרים שבהם אדם או רכוש זקוקים לדאגה מטעם בית המשפט. [...] פרט להבדלים אלה הנובעים מהבדלי התפקידים, יחול בדרך כלל דין אחד על כל האפוטרופסים למיניהם" (הצעת החוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"א-1961, ה"ח 170, 179). רק מאוחר יותר הועבר הסעיף, מטעם לא ידוע, לפרק הרביעי העוסק ב"הוראות שונות").
מבלי להכריע בשאלה זו, שכאמור אינה פשוטה כלל ועיקר, סבורני אפוא כי יש ממש בטענה שתפקיד האפוטרופוס-לדין זכה להסדרה פחותה בהשוואה לתפקיד האפוטרופוס הרגיל. זאת, אף שמדובר בנושא שיש חשיבות רבה בהסדרתו. כפי שהטעים העותר, לא תמיד ישנם בני-משפחה וצדדים רלבנטיים, המסוגלים לבטא את מצוקתו של חסר-הישע לפני הגורמים המוסמכים, במקרים שבהם מי שמונה לייצג את עניינו – אינו ממלא את תפקידו נאמנה. עלינו לשים אל לב, כי מדובר בסוגיה רגישה של זכויות אדם, בה נדרשת זהירות רבה. על חברה מתוקנת לדאוג כי בעניינים אלו יותקנו מנגנוני פיקוח ברורים לשמירת זכויותיהם של חסרי-ישע, ויוצבו סייגים הרבה, "גדר לפנים מן גדר" (בבלי, ברכות סב, ב). החשיבות שבהסדרת התחום אף מתחדדת לנוכח מקרים, אשר המקרה הנוכחי נמנה עליהם, בהם מלאכת האפוטרופוס-לדין איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא מעלה דילמות מורכבות. אלו, דורשות קביעה של כללים ואמות מידה, אשר בכוחם לספק הנחיה לעוסקים במלאכה, ולתרום לבקרה, ודאות ושקיפות.
דילמות מורכבות כאלה מתעוררות, למשל, כאשר מדובר בניהולם ובקידומם של הליכים משפטיים שיש שאלה אם נכון לנקוט בהם, באשר הם מעוררים מתח בין רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס (או למצער, רצונו המשוער) לבין טובתו, או בין אינטרסים שונים המרכיבים את טובתו של אותו אדם – אינטרסים כלכליים וחומריים אל מול אינטרסים חברתיים ומשפחתיים. אף יש סכנה לעיתים, כי עמדתו של האפוטרופוס-לדין לגבי מה שטוב ורצוי לאדם שהוא מונה לו כאפוטרופוס, תאפיל על רצונו וטובתו של אותו אדם כפי שהוא עצמו תופס אותה, או היה תופס אותה לוּ היה כשיר לכך:
"לא ניתן להתעלם מחיסרון מובנה במינוי האפוטרופוס לדין להבדיל מעורך דין מייצג: עצם ה'תפקיד' איננו בגדר 'ייצוג' בלבד, במובנו המקובל, מעצם שמו, וכפי שנלמד מכותרת הסעיף ומההקבלה לסעיפים שמקנים סמכות דומה. התפקיד כורך עמו אפשרות שיש בה יתרונות גדולים לאדם, אולם גם סכנה מובנית, והיא האפשרות לתת "מקום" לבעל התפקיד ולעמדותיו בהליך. יש בכך סכנה לפטרונות, ואפשרות שבהצגת הדברים יינתן משקל מרכזי דווקא לעמדת האפוטרופוס לדין, בעל המקצוע שבית המשפט מינה להביא את דברו של האדם, אשר יוביל את הדיון באופן מוטה מתוך עמדתו המקצועית האישית ויציג אותה במרכז, ואילו רצון האדם יישאר ברקע בלבד" (סגל-רייך "ייצוג מותאם", בעמוד 22).
הדילמות המתעוררות עקב מתחים מעין אלו, מקבלות מענה, ולוּ עקרוני, בהסדרה הסטטוטורית של תפקיד האפוטרופוס הרגיל (ראו בסעיפים 67ד-67ח לחוק הכשרות, ובפרט בסעיפים 67ה(ו) ו-67ו(ב)), אך כאמור, מבחינת הדין הפוזיטיבי, לא ברור אם עקרונות אלו חלים גם על אפוטרופסים-לדין, והאם ניתנה הדעת למידת התאמתה של הסדרה זו לעבודתם (למודל מוצע באשר לדילמה בין רצונו לבין טובתו של האדם המיוצג, בקשר לאפוטרופסים-לדין בפרט, ראו: מיטל סגל-רייך "דילמת הכשרות המשפטית בייצוג לקוחות זקנים – אתיקה מקצועית של עורכי הדין ב'זירת המסוגלות'" המשפט כ 229, 265 (2015) (להלן: סגל-רייך "דילמת הכשרות")).
מינוי אפוטרופוס-לדין עשוי אף לעורר שאלות מורכבות באשר לסוגיית ניגוד העניינים. מבלי לקבוע דבר לגבי עניינם הפרטני של העותר ואשתו המנוחה, או להביע ביקורת על מייצגי המנוחה בהליכים השונים, נראה כי יש לתת את הדעת, במבט כללי, על השפעותיה האפשריות של היכרות מוקדמת בין עורכי הדין המשמשים כאפוטרופסים-לדין ובין עמותות וגופים מוסדיים הפועלים כאפוטרופסים לרכוש ולגוף; במיוחד כאשר אינטראקציות כאלו חוצות תיקים ומתרחשות תוך ייצוג חוסים שונים במקביל. יש להקפיד כי 'שרשרת הייצוג', המתרחשת במצבים שבהם האפוטרופוס-לדין מייצג את האפוטרופוס לרכוש אשר מייצג אדם חסר-ישע – לא תוביל להתרחקות מרצונו וטובתו של אותו אדם, שהם 'כוכב הצפון' אשר צריך להדריך את האפוטרופוס-לדין, אלא לביקורת ולפיקוח הדדיים, המבטיחים הגנה ושמירה יתרה עליו. אף העובדה שעורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי עשויים לפעול בשני כובעים שונים, כאפוטרופסים-לדין וכמייצגים רגילים מטעם הסיוע המשפטי – לעיתים אף באותן מערכת נסיבות, כפי שקרה בעניינו של העותר – עשויה לעורר מורכבויות מסוימות, גם כאן מבלי שאביע עמדה מצִדי באשר לפתרון הראוי להן.
בהתחשב בכל אלה, ובתשומת לב לרגישות הכרוכה בנושא של ייצוג חסרי-ישע, סבורני כי יהיה טוב אם המשיבה, כמי שמטעמה מתמנים רבים מהאפוטרופסים-לדין, תשקול את חלקה בהסדרה ברורה יותר של סוגיה זו. פרסום והנגשה של הנהלים הנוגעים לאופן מינויים של אפוטרופסים-לדין, לשיקולים שיש לקחת בחשבון לצורך מינויים אלו, לפיקוח על האפוטרופסים-לדין ולעקרונות דרכי פעולתם – עשויים לתרום לשמירה על זכויותיהם של חסרי-ישע, וליצירת ודאות ואפיקי פעולה ברורים יותר לאפוטרופסים-לדין, כמו גם לקרוביו של האדם חסר-הישע הבאים איתם במגע (ראו: סגל-רייך "דילמת הכשרות", עמוד 262). כל זאת, מבלי להטיל איזה דופי שהוא במלאכתם המסורה של עורכי הדין הפועלים מטעם המשיבה, במקצועיות ובשם שליחות חברתית וציבורית, תוך ייצוג בתיקים מורכבים הדורשים משאבים פיזיים ונפשיים בלתי מבוטלים. אף לא מן הנמנע כי התפקיד המרכזי בהסדרת הסוגיה שמור לגורמים הרלבנטיים ברשויות המחוקקת והמבצעת, וגם להם אציע לתת דעתם לעניין.
סוף דבר – נוכח כלל האמור, אציע לחברַי כי נורה על מחיקת העתירה. בנסיבות המקרה, אציע כי לא יעשה צו להוצאות.
נעם סולברג
משנה לנשיא
השופט יחיאל כשר:
אני מסכים.
יחיאל כשר
שופט
השופטת רות רונן:
אני מסכימה.
רות רונן
שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא נעם סולברג.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"ו (26 יולי 2026).
נעם סולברג
משנה לנשיא
יחיאל כשר
שופט
רות רונן
שופטת