פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8286/00
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העותרת: האגודה לזכויות האזרח בישראל
נגד
המשיב: מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו תשס"א (13.12.00)
בשם העותרת: עו"ד נטע עמר
בשם המשיב: עו"ד יהודה שפר
פסק-דין
העותרת, האגודה לזכויות האזרח בישראל, טוענת נגד החוקיות של פעולות מסויימות שננקטו לאחרונה על ידי המשיב, הוא מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון. על-יסוד הטענות היא מבקשת שני סעדים.
כסעד ראשון היא מבקשת שבית המשפט יצווה על המשיב לבטל את הצו שהוציא ביום 31.10.00, בדבר סגירתם של ארבעה בתי ספר בכפר אל-ח'אדר שבנפת בית לחם, ולפתוח את בתי הספר באופן מיידי. לעניין סעד זה הודיע המשיב לבית המשפט, בתצהיר חתום על ידי מפקד החטיבה, כי הצו לסגירת בתי הספר הוצא על ידו מכיוון שמתחם בתי הספר היה "מוקד להפרות סדר אשר כללו זריקות אבנים על כלי רכב של ישראלים וכלי רכב צבאיים" וכי "זריקות האבנים היו גם ממתחם בית הספר וגם מחוצה לו, גם על ידי תלמידי בתי הספר וגם על ידי אחרים, גם בשעות הלימודים וגם אחריהם". העותרת מציגה תמונה עובדתית שונה המתבססת על תצהירים של עובדי הרשות הפלשתינית. אולם העיקר הוא, שהמשיב הודיע לבית המשפט כי תוקפו של הצו הנדון יפוג בום 15.12.00, כלומר בעוד יומיים, וכי הוא החליט שלא להאריך את תוקף הצו, ולאפשר חידוש הלימודים במקום, בתנאי שהפרעות הסדר וזריקות האבנים לא יחודשו. במצב זה ברור שאין שום טעם להוציא על-תנאי, ולהמשיך את ההתדיינות, שבעוד יומיים תיעשה תיאורטית.
הסעד השני המתבקש על ידי העותרת מתייחס לתפיסת שלושה בתי ספר באזור חברון על ידי הצבא. העותרת מבקשת שבית המשפט יצווה על המשיב לפנות בתי ספר אלה באופן מיידי.
המשיב הודיע לבית המשפט, בתצהיר חתום על ידי מפקד החטיבה, כי בתי ספר אלה נתפסו לצרכים צבאיים, ואחד מהם משמש כמאחז צבאי, וזאת בתגובה לירי שבוצע לעבר הישוב הישראלי ולעבר חיילים באיזורים שונים בעיר חברון. כדבריו, "כתוצאה מכך התעורר צורך צבאי, חיוני ודחוף, בהצבת כוח צבאי בנקודה אשר תשלוט בתצפית ובאש על המקומות מהם מתבצע הירי לכיוון הישוב הישראלי והחיילים בחברון". אולם העותרת טוענת כי הצורך הצבאי אינו מצדיק, על פי המשפט הבינלאומי, את תפיסתם של בתי ספר. על כך עונה המשיב כי המשפט הבינלאומי בהחלט מתיר תפיסה כזאת כאשר הדבר נדרש עקב מעשי איבה בשטח הכבוש. הוא מסתמך על תקנות האג: תקנה 43 המטילה על כוח כובש את החובה לשמור על הסדר הציבורי ועל הבטחון בשטח הכבוש, ותקנה 23(g) הקובעת כי במצב של פעולות איבה אין לתפוס או להרוס את רכוש האויב, אלא אם התפיסה או ההריסה נדרשות באופן מוחלט על פי צורכי הלחימה.
במקרה הנדון קיימות בשלב זה פעולות איבה באזור חברון, המתבטאות גם בירי לעבר אזרחים וחיילים, כפי שנאמר בתצהיר של המשיב, וכפי שגם העותרת מודה. במצב זה תפיסת בתי הספר, על יסוד שיקולים של המפקד הצבאי שהוצגו בפירוט בתצהיר התשובה, אינה נוגדת את המשפט הבינלאומי. לפיכך לא ראינו מקום להיענות לעותרת.
נוסף שהמשיב הודיע כי עם הפסקת פיגועי הירי במקום, תיבחן האפשרות של ביטול צו התפיסה והשבת המצב לקדמתו.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו תשס"א (13.12.00).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
נוסח זה אינו סופי, והוא כפוף לשינויי עריכה.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00082860.I02/צש