פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 7890/95

עריף גוראל נ. שר הפנים

העותר מבקש לחייב את משרד הפנים להאריך את רישיון השהייה והעבודה שלו בישראל לאחר שמשרד הפנים סירב להאריכו ודרש את עזיבתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/05/1997 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 7890/95 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עובדים זרים ומהגרי עבודה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר מבקש לחייב את משרד הפנים להאריך את רישיון השהייה והעבודה שלו בישראל לאחר שמשרד הפנים סירב להאריכו ודרש את עזיבתו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 7890/95 — עריף גוראל נ. שר הפנים

העותר מבקש לחייב את משרד הפנים להאריך את רישיון השהייה והעבודה שלו בישראל לאחר שמשרד הפנים סירב להאריכו ודרש את עזיבתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

עריף גוראל, עובד זר שהגיע לישראל מתורכיה ועבד בה במשך שבע שנים ברישיונות שהייה מתחדשים, עתר לבית המשפט העליון לאחר שמשרד הפנים הודיע לו כי רשיונו לא יוארך עוד ועליו לעזוב את הארץ. העותר טען כי עצם הארכת הרישיון במשך שנים רבות יצרה מצג מחייב המונע מן הרשות להפסיק את שהותו. בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי למדינה יש שיקול דעת מלא לקבוע את מדיניות ההגירה שלה וכי הארכות קודמות אינן יוצרות הבטחה מנהלית או מחויבות להמשיך ולהאריך את הרישיון לנצח.

הנימוק המרכזי

למדינה יש זכות רחבה לקבוע את מדיניות ההגירה שלה, ועובד זר השוהה בישראל ברישיון זמני אינו יכול לצפות שרישיונו יוארך ללא הגבלת זמן רק בשל העובדה שהוארך בעבר.

השלכות רוחב

מאשש את סמכותה של הרשות המנהלית לקבוע מדיניות קשיחה נגד שהייה ממושכת של עובדים זרים ומבהיר כי הארכות רישיון זמניות בעבר אינן יוצרות הבטחה מנהלית מחייבת.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים א' גולדברג, י' קדמי, י' זמיר
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין ממאי 1997

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עריף גוראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הארכת רישיון השהייה של העותר פעמים רבות במשך שבע שנים יצרה מצג מחייב המצדיק או מחייב את המשך חידוש הרישיון.
טיעוני ההגנה
  • ההחלטה מבוססת על המדיניות הכללית של משרד הפנים המסרבת להתיר לעובדים זרים שהות ארוכה בישראל למעט מקרים חריגים.
  • למדינה יש שיקול דעת רחב וזכות לקבוע את מדיניות ההגירה המתאימה לאינטרס הלאומי שלה.
  • הארכות הרישיון בעבר היו מותנות ביציאה מהארץ ובשיקול דעת, ולכן לא יצרו מצג או התחייבות להארכתן האינסופית.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הארכת רישיון השהייה במשך שבע שנים יצרה מצג או התחייבות מחייבת מצד הרשות.

הדגשים פרוצדורליים

  • בית המשפט הוציא צו ביניים בתחילת ההליך לבקשת העותר, אשר בוטל עם דחיית העתירה בסופו של דבר.

טענות מנהליות

הטענה הועלתה ונדחתה

תגיות נושא

  • עובדים זרים
  • מדיניות הגירה
  • רישיון שהייה
  • משפט מנהלי

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול צו הביניים

צווים וסעדים

צו ביניים
הטענה הועלתה והתקבלה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 95 / בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר העותר: עריף גוראל נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים בקשה למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: י"א באייר התשנ"ז (18.05.97) בשם העותר: עו"ד אבי אברמוביץ, עו"ד רונית ברון בשם המשיבים: עו"ד חובב ארצי פסק-דין העותר הגיע לישראל מתורכיה בשנת 1989 בעקבות מודעה בעתון שהציעה עבודה בישראל לעובדי דפוס. הוא קיבל רשיון ביקור בישראל מסוג ב1/, נקלט במקום עבודה קבוע, והרשיון שהתיר לו לשהות ולעבוד בישראל הוארך, לפי בקשתו מפעם לפעם. בשנת 1995, כאשר העותר שב וביקש הארכת הרשיון, הודיע לו משרד הפנים כי רשיונו לא יוארך יותר, ועליו לעזוב את הארץ. או אז הגיש העותר עתירה זאת, בה הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיבים לתת לו אשרה לשהיית קבע או לשהיית ארעי בישראל וצו-ביניים שימנע את גירושו מישראל עד להחלטה בעתירה. בית המשפט הוציא צו-ביניים כמבוקש, והיום שמענו את טענות העותר ואת תשובת המשיבים. המשיבים סומכים את החלטתם על המדיניות הכללית של משרד הפנים, לפיה מסרב המשרד להתיר לעובדים זרים שהות ארוכה בישראל, להוציא מקרים חריגים. מדיניות זאת נבחנה כבר על ידי בית המשפט במקרים קודמים ולא נמצא בה פגם מבחינה משפטית. אכן, לעניין זה אין מדינת ישראל יוצאת דופן, וזכותה של כל מדינה היא לקבוע לעצמה את מדיניות ההגירה הנראית לה תואמת את האינטרס הלאומי. לפיכך השאלה היחידה שנותרה במקרה זה היא אם קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות את משרד הפנים לחרוג מן המדיניות האמורה. הטעם היחיד עליו מסתמך העותר הוא שמשרד הפנים האריך את רשיונו פעמים אחדות, לתקופה של שבע שנים, ובכך נוצר כלפיו מצג, המצדיק או אף מחייב הארכת הרשיון באופן שיאפשר לו המשך השהייה והעבודה בישראל. אולם העובדה שרשיון העותר הוארך מפעם לפעם אינה יוצרת מצג ובוודאי אינה יוצרת מחוייבות להאריך את רשיון העותר. העותר ידע שכל הארכה של תוקף הרשיון מותנית ביציאה שלו את הארץ ובשיקול דעת של המשיבים, ולא היה לו יסוד להניח כי הרשיון יחודש שוב ושוב ככל שהוא ירצה. כיוון שכך, לא מצאנו כל פגם בהחלטת המשיבים שלא להאריך את תוקף הרשיון ולדרוש מן העותר שיצא את הארץ. לכן אנחנו מחליטים לדחות את העתירה ולבטל את צו-הביניים. העתירה נדחית. ניתן היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078900.D04