פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7854/22
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותרת:
חברת לויתן סחר ומוצרים חקלאיים בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מועצת הרבנות הראשית לישראל
2. הרבנות הראשית לישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד מאיר אברהם; עו"ד יגל דוד
בשם המשיבות:
עו"ד מוריה פרימן
פסק-דין
השופט י' אלרון:
העתירה שלפנינו עניינה בכשרותם של כ-300 טון בשר שהעותרת רכשה מחברת נחום יבוא ושיווק בע"מ (להלן: הבשר ו-היבואן, בהתאמה). בעתירה, בית משפט זה נתבקש להורות למשיבות "לאשרר" את תעודות ההכשר שהוענקו לבשר וכי המשיבות תחזורנה בהן מקביעתן כי מדובר בבשר שהוא בחזקת "נבילות וטריפות"; תפרסמנה הבהרה כי לא נפל דופי בכשרות הבשר ותפעלנה לטיהור שמה של העותרת.
עוד התבקש כי הדיון בהליך יתקיים בדחיפות, בשים לב למועד תפוגת שיווק הבשר– כ-3 חודשים לאחר הגשת העתירה.
במוקד העתירה הטענה כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות העותרת וכי נפלה קורבן להתנהלות היבואן אשר פעל, כביכול, שלא בהלימה מלאה לנהלי הכשרות. התנהלות שגרמה לחזרת המשיבה 2 מתעודת הכשרות שהוענקה לבשר. העותרת הוסיפה ומשיגה, בהרחבה, ביחס לקביעות המשיבות בדבר כשרות הבשר וסירובן להכשירו בדיעבד.
המשיבות בתגובתן המקדמית טענו, בין היתר, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי-צירוף היבואן כמשיב לעתירה. בתשובה לכך, העותרת טענה כי ממילא המשיבות "חרצו את דינו" של היבואן ב"קביעות חריפות מאין כמותן" וקבעו כי בוצעה הטעיית כשרות חמורה על ידו. כן נטען שעניינה של העתירה אינו היבואן "במובחן מהליכים נזיקיים" אלא המשיבות בלבד – "מעשיהן, ובעיקר מחדליהן במישור המינהלי", כלשון התשובה.
לאחר עיון בעתירה, בתגובתן המקדמית של המשיבות, ובתשובת העותרת לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, ולו בשל אי-צירוף היבואן כצד להליך.
העותרת הפנתה בעתירתה טענות משמעותיות כלפי היבואן. כך למשל, נטען כי הפגם בגינו המשיבה 2 חזרה בה מאישור הכשרות שהונפק לבשר נעוץ אך ורק בהתנהלות היבואן אשר החליף את ראש צוות השוחטים ללא ידיעת העותרת (עמ' 2 לעתירה). טענות נוספות בעתירה מתייחסות להתנהלות היבואן עצמו ודיות הסנקציות שהושתו עליו: "[...] מנגד ניצב בבירור האינטרס הלגיטימי של הרבנות הראשית להעניש את החוטא, את מי שפעל בניגוד לנהליה וחרג לשיטתה מן הנהלים הפרוצדוראליים אותם היא מבקש להנחיל – ובענייננו חברת נחום [היבואן – י' א']. [...] האם לא די בהחלטת ועדת השחיטה מיום 31.7.2022, לפיה לא יאושרו בקשות אשר יוגשו מטעמו של מר שוורצמן לקבלת אישור צוות שחיטה למשך ארבע עונות [...] לצד החלטה נוספת שהחל מסיום העונה הנוכחית לא תינתנה עוד תעודות הכשר לתוצרת בשר ממפעל לה פמפה ארגנטינה העובד עם חברת שוורצמן?! [...] האם אין בהחלטת ועדת השחיטה כדי להעניש את מי שראוי לכך לשיטתה ולהביא להגשמת שיקולי המדיניות הרחבים של הרבנות?!" (פסקאות 54-53 לעתירה; וראו גם, פסקאות 57-56 לעתירה).
הלכה היא כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה בה לא צורפו כל המשיבים הנוגעים בדבר – אלה המתבקש נגדם סעד, ואלה העלולים להיפגע כתוצאה מקבלת העתירה (בג"ץ 5826/22 פלוני נ' בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית גליל, פסקה 7 (7.9.2022)). כן נקבע כי די באי-צירופם של משיבים רלוונטיים לעתירה כדי לדחותה, נוכח הפגיעה בשלמות המצג עובדתי המובא לפני בית המשפט ומחמת הפגיעה בזכות הטיעון של המשיב הרלוונטי שלא צורף (בג"ץ 1460/22 משולמי נ' שרת התחבורה, פסקה 6 (6.6.2022)).
על רקע הלכות אלו, נהיר כי הפגם שבאי-צירוף היבואן כמשיב לעתירה הוא מהותי, ואינו מאפשר דיון בעתירה לגופה. נדגיש, כי טענות העותרת כלפי היבואן מפורשות וקשות; חרף נחרצותן, לא ראתה העותרת לצרף את היבואן כצד להליך זה מלכתחילה, או לבקש לתקן מחדל זה לאחר הגשת העתירה ולאור טענות המשיבות בנדון. זאת, כאשר בהחלט ייתכן כי קביעות כאלו ואחרות בפסק הדין, לו העתירה הייתה נדונה לגופה, היו משפיעות גם עליו. בנסיבות העניין ברור מאליו כי ביכולתו של היבואן אף לשפוך אור על תמונת המצב העובדתית, בפרט כאשר המשיבות מבהירות כי "היבואן אף עמד בקשר מול הרבנות הראשית, וההחלטה המנהלית מושא העתירה, היא המשך ישיר לדין ודברים שהתקיים גם בין הרבנות הראשית ליבואן שוורצמן".
אין מקום אפוא לדון ולהכריע בסוגיה אשר בליבה התנהלות היבואן, מבלי שצורף כצד לעתירה; מבלי לקבל את גרסתו; ומבלי שיוכל להשיב למיוחס לו.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.
העותרת תישא בהוצאות המשיבות בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז בכסלו התשפ"ג (11.12.2022).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
22078540_J04.docx עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il