פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7517/99
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העותרים: 1. פאדוואה עבד אל סאלם
2. עמותת רופאים לזכויות האדם
נגד
המשיבים: 1. שר הבטחון
2. הפרקליט הצבאי הראשי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ל' בסיון התש"ס (03.07.00)
בשם העותרים: עו"ד ערן לב
בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן
פסק-דין
1. עתירת העותרים מתייחסת לנהלי ואופן התנהגות חיילי צה"ל במחסומים אשר הוקמו ומוקמים בעיר חברון.
בעתירה אשר הוגשה בשעתו בבג"ץ 3109/96 הוגשה על ידי העותרת עתירה הנוגעת לנהלים הנוגעים לקבלת טיפולים רפואיים בעת הטלת "סגר פנימי". במהלך הדיון בעתירה שם, הושגה הסכמה בין הצדדים לדיון, על פיה יקויים נוהל אשר מצא את ביטויו במסמך המצורף כנספח 2 לעתירה הנוכחית (או מש1/ הנספח להודעה מטעם המדינה). על סמך נוהל זה, אשר אמור היה להיות מופץ בין חיילי צה"ל, נמחקה העתירה הנ"ל.
2. אחד מראשי העתירה שבפנינו היא, טענת העותרים כי הוברר שחיילי צה"ל אינם נוהגים לפי הנוהל הנ"ל, וכי נוהל זה גם לא הופץ בין חיילי צה"ל. לאור טענה זו, נבדק העניין ונמצא שהנהלים שנמסרו לחיילי צה"ל אכן לא היו זהים לנוהל המפורט ב-מש1/ אלא דומים לו בלבד (ראו הנוהלים מש2/, מש3/ ו-מש4/). במצב דברים זה, נבדק הנושא על ידי אלוף משנה אשר נתמנה לכך על ידי האלוף גיורא איילנד, ראש אגף המבצעים בצה"ל, ושימש לצורך זה כועדת חקירה. בבדיקה זו נמצא שאכן, כלשון דו"ח הוועדה, "אין הוכחה לכך שהנוהל שהוצג בבג"ץ הופץ בשטח". ובמילים ברורות יותר, נוהל זה לא הופץ. בדו"ח החקירה מפורטים הגורמים שהביאו לתוצאה זו. מכל מקום, מיד לאחר שהועלו ספקות בדבר הפצת הנוהל מש1/ בקרב חיילי צה"ל, ניתנה הוראה ליחידות המשרתות באיו"ש לדאוג לכך שכל החיילים המשרתים בגיזרת איו"ש יונחו על פי הוראות הנוהל הנ"ל. בהודעה לבית משפט מיום 4.1.00 הודע לבית המשפט כי הנוהל האמור הופץ לכל החטיבות המרחביות באיו"ש והוטל על היחידות לוודא כי כלל החיילים המשרתים במחסומים מודעים לו. נוכח פני עובדות אלה, הודיע בא כוח העותרת שלעניין ראש זה של העתירה באה העתירה על סיפוקה.
3. הראש השני של העתירה מתייחס לארוע שארע ביום 25.8.98, כשנמנע על ידי חיילים במחסום אשר בחברון מיולדת לעבור במחסום שעה שזו היתה, עקב צירי לידה, בדרכה לבית החולים. היולדת ילדה את תינוקה קודם הגיעה לבית חולים, וזה מצא את מותו. נסיבות המקרה אינם מלמדים לכאורה על קיום קשר סיבתי בין המקרה למות התינוק. זאת, בשל שהוכח שלתינוק היה מום מלידה. אך טענת העותרים היא, שהחיילים במחסום לא נהגו לפי הנוהל.
טענה זו נבדקה על ידי מצ"ח, אשר חקרה את כל הנוגעים לפרשה זו. בקשר לחקירה זו ניתנה גם חוות דעת על ידי פרקליט פיקוד המרכז. על פי חוות דעתו, אין מקום להעמיד את חיילי המחסום לדין. לדעתו, אין לשלול את קיומה של התרשמות כנה של מפקד המחסום וחייל נוסף שהיה עמו, שהטענה שנטענה בפניהם בדבר היות אותה יולדת בהריון, לא היתה טענת אמת וכי מדובר בטענת שוא. במקרה כזה, פעלו חיילי המחסום במסגרת שיקול הדעת המוקנה להם, ללא כל כוונת פגיעה או בשוויון נפש.
על אף כל טענות בא כוח העותרים בפרשה זו, הננו סבורים שאין עילה בנסיבות המקרה שנתערב בשיקול דעתו של הפרקליט, כשהחליט כי אין להעמיד את חיילי המחסום לדין. על פי העובדות אשר באו בפניו, החלטתו אינה חורגת ממיתחם הסבירות ועל כן אינה מצדיקה התערבות.
4. העניין הנוסף המועלה בעתירה מתייחס לאי הרשאת מעברו של תינוק בן שלושה חודשים על ידי חיילי מחסום בתאריך כלשהו בחודש אוגוסט 1998. למרבה הצער, תינוק זה נפטר בדרכו לבית החולים, לאחר שלא אופשר המעבר לבית חולים. נושא זה נבדק על ידי שלטונות צה"ל, ועל אף כל המאמצים לא ניתן היה לאתר את אותו כוח מזדמן שהיה חלק מכוחות צה"ל שהוזרמו לחברון לאור המצב המתוח ששרר אותה עת, אשר לטענת העותרים מנע את מעבר התינוק. ממילא, לא היה ניתן לקיים חקירה של אותם חיילים אלמונים שמנעו את מעבר התינוק בדרכו לבית החולים.
5. עניין אחרון המועלה בעתירה הטרידנו. מסתבר, שהנוהל עליו הוסכם בעתירה הקודמת, שהיה צריך להיות מועבר בשרשרת הפיקוד אל החיילים במחסומים, לא הועבר לידיעתם. לא יכול להיות ספק שהיתה במקרה זה תקלה שמישהו או מישהם אחראים לו. אף בא כוח המשיבים הסכים שהיתה בעניין זה תקלה. שקלנו אם לא ראוי להעניק לעותרים סעד בנושא זה, על מנת שהרשויות המוסמכות בצה"ל תחקורנה ותבררנה מי האחראי לכך, ואם יש מקום להעמיד את מאן דהוא לדין בקשר לכך. בסופו של דבר, החלטנו שאין להוציא צו על תנאי גם בנקודה זו. הטעם לכך הוא, שלפי האמור בהודעה מטעם המדינה, הועבר חומר החקירה לפרקליטת פיקוד מטכ"ל, על מנת שתכין חוות דעת משפטית באשר לתיק החקירה. העניין הועבר אליה ב6.6.00- והיא טרם השלימה את חוות דעתה (ראו בפיסקה 7 להודעה מטעם המדינה).
בנסיבות אלה, הננו סבורים שדין העתירה גם בנקודה זו להידחות, בהיותה עתירה מוקדמת. על מנת למנוע ספקות, לעותרים שמורה הזכות לחזור ולפנות לבית משפט זה, אם ימצאו זאת לנכון, לנוכח מה שיעלה מחוות הדעת האמורה.
התוצאה של כל האמור לעיל היא, שהעתירה נדחית על כל חלקיה.
ניתן היום, ל' בסיון התש"ס (3.7.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99075170.E08 /עכב