פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 95 / 7295
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט א' מצא
המערער: עידו דיסנצ'יק
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום 3.9.95 בע"פ 1576/93
שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ. טלגם
והשופטים: ח. אדר, ד. ברלינר
תאריך הישיבה: י"ב באדר א' התשנ"ז (19.2.97)
בשם המערער: עו"ד י. ליבוביץ
בשם המשיבה: עו"ד נ. בן-אור
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1. שמה של קטינה הופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב". מתוך הכתבה עלה כי קיים חשד שאביה של הקטינה גרם למות אימה. המדינה האשימה את העיתון (להלן - "מעריב"), את עורכו הראשי (להלן - "דיסנצ'יק") ואת הכתב בעבירה על סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960- (להלן - "חוק הנוער (טיפול והשגחה)"). העיתון הודה בעובדות והורשע על פי הודאתו. המשפט בפני בית משפט השלום (השופטת לידסקי) המשיך להתנהל בעניינם של העורך והכתב. התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט היתה הכתבה שפורסמה בעיתון והודעותיהם של דיסנצ'יק והכתב במשטרה. השניים לא העידו במשפט. מתוך החומר שהיה בפני בית המשפט התברר כי דיסנצ'יק לא עיין כלל בכתבה.
2. בית משפט השלום (השופטת לידסקי) הרשיע את דיסנצ'יק ואת הכתב. מכיוון שהערעור שלפנינו הוא של דיסנצ'יק, נתמקד בהרשעתו שלו. נקבע כי תפקידו של עורך עיתון להשגיח על מה שמתפרסם בעיתון. עליו להבטיח בדרך ההאצלה ובדרכים אחרות, פעילות תקינה של העיתון. הוא אחראי - כאורגן מרכזי של העיתון - לנעשה בו. הוא אחראי בפלילים, כמי שעומד בראש ההירארכיה הארגונית, לעבירות שעובר העיתון עצמו. בית משפט השלום דחה הטענה כי אין להטיל אחריות פלילית על העורך בהיעדר הוראה מפורשת הקובעת אחריות פלילית של עורך לעבירה שנעברה על ידי העיתון. כן נקבע כי ניתן לראות בעורך כמי שפרסם את הכתבה, וכמי שמוטלת עליו אחריות אישית לפרסומה. לעניין אחריותו בפלילים של העורך-המפרסם, זו תוטל עליו רק אם התקיים בו יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. על רקע מסגרת נורמטיבית זו נפסק כי הנאשם מס' 2 (העורך) אחראי בפלילים. בית המשפט קבע כי דיסנצ'יק התרשל בכך שלא קבע הנחיות אשר ימנעו פרסום שמו של קטין.
3. דיסנצ'יק ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה ברוב דעות. סגן הנשיא, השופט טלגם, פסק כי עורך עיתון אחראי בפלילים - אחריות שהיא במהותה שילוחית - לעבירות העיתון. משהורשע העיתון (על פי הודאתו) די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. לגישה זו הסכים השופט אדר. השופטת ברלינר סברה כי בהיעדר הוראת חוק, אין להטיל על עורך אחריות "שילוחית" בפלילים לעבירה של עיתון. השופטת ברלינר הכירה אמנם באפשרות ליצור אחריות שילוחית בפלילים של עורך מכוח ההלכה השיפוטית. עם זאת היא סברה כי לעניין אחריות עיתון על פי הוראת סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), אין מקום לאחריות שילוחית זו. השופטת עברה לבחון השאלה, אם אין מקום להטיל אחריות אישית על העורך כמי שמקיים בעצמו את היסודות שבעבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). לדעת השופטת ניתן לראות בעורך כמי שמקיים את היסוד העובדתי של "פרסום". היסוד הנפשי הנדרש, לדעתה, לעבירה זו הוא מחשבה פלילית או רשלנות. הנטל בעניין זה יוטל על התביעה. בנטל זה לא עמדה התביעה בעניין שלפנינו. על כן יש לזכות את דיסנצ'יק.
4. הוראת החוק, על פיה הורשע המערער, קובעת:
"אלה דינם מאסר שנה אחת:
(1) המפרסם שמו של קטין הנמצא בישראל, או שמקום-מושבו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב1962- הוא בישראל (להלן בסעיף זה - קטין), או המפרסם כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או כי פקיד-סעד פועל לגביו לפי חוק זה, או כי קטין ניסה להתאבד או התאבד, או שיש בהם כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות-מידות או לרמוז שהוא ילדו, אחיו, אחותו, נכדו או נכדתו של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות-מידות או שיש בהם כדי לגלות פרט המקשר קטין לבדיקה לגילוי נגיפי איידס או לבדיקה, טיפול או אישפוז פסיכיאטריים" (סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960-).
השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם מכוח הוראת חוק זו ניתן להטיל אחריות פלילית על העורך הראשי של עיתון, בו נתפרסמה כתבה המהווה עבירה על הוראות הסעיף. לעניין זה אנו מניחים כי העיתון עצמו אחראי בפלילים. השאלה הינה אם ניתן להטיל אחריות פלילית - ואם כן, באלו נסיבות - על העורך הראשי של העיתון. אין מחלוקת כי העורך הראשי הוא אורגן מרכזי בעיתון, ומחשבתו ומעשיו, בגדרי תפקידו, הם מחשבתו ומעשיו של העיתון. בכך נוצר הקשר בין התנהגות העורך לבין אחריות העיתון. אך מה הדין כאשר השאלה היא "הפוכה". דהיינו, מה הקשר בין אחריות העיתון לבין אחריות העורך?
5. עקרונית, אחריותו של אורגן הפועל בתאגיד יכולה לנבוע משני מקורות עיקריים: האחד, אם האורגן מקיים, על ידי התנהגותו שלו, את היסודות (העובדתיים והנפשיים) של עבירה. "בני האדם הפועלים בתאגיד אחראים בפלילים אישית, אם הם מקיימים את יסודותיה של הנורמה" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 384). לעניין זה, יתכן והאורגן יהא מבצע העבירה (בצוותא או עם אחר). ייתכן, כמובן, שהאורגן הוא צד לעבירה שלא כמבצע, אלא כמשדל או כמסייע. אחריות זו היא אישית. היקפה נקבע על פי היסודות העובדתיים והנפשיים הקבועים בעבירה הפלילית בה הוא הואשם. אין היא מותנית באחריותו הפלילית של העיתון. המקור השני לאחריות האורגן עשוי להיות בהוראת דין הקובעת כי האורגן יהא אחראי בפלילים אם התאגיד אחראי בפלילים. אחריות זו היא במהותה כעין שילוחית. האורגן עצמו אינו אחראי אישית בפלילים. האחריות הפלילית מוטלת עליו משום אחריותו הפלילית של התאגיד. באין אחריות פלילית על התאגיד, אין האורגן אחראי. לעתים נקבע בדין הקובע אחריות כעין שילוחית כעין זו, כי האורגן אינו אחראי אם מוכח כי הוא לא התרשל. האם ניתן לייחס לדיסנצ'יק, עורכו של העיתון "מעריב", אחריות לפי אחד משני מקורות עיקריים אלה?
6. נפתח באחריות האישית. השאלה הינה, אם דיסנצ'יק, מקיים את היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? נוכל להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם ניתן לומר כי דיסנצ'יק "מפרסם" דבר המתפרסם בעיתון. אפילו התשובה על שאלה זו היא בחיוב - וכאמור, אין אנו נוקטים כל עמדה בשאלה זו - הרי נתקלת אחריותו של דיסנצ'יק בבעיית היסוד הנפשי. מהו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה על פי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? הסעיף עצמו שותק בעניין זה. בוודאי שמחשבה פלילית (כמשמעותה בסעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - "חוק העונשין")) מקיימת את היסוד הנפשי. דא עקא, שלא נטען על ידי התביעה ולא הוכח על ידה כי היתה לדיסנצ'יק מחשבה פלילית. נותרה הרשלנות כיסוד נפשי (סעיף 21 לחוק העונשין). על פי ההלכה הפסוקה, ניתן היה לקבוע כי עבירה, שלשונה אינה נוקטת עמדה באשר ליסוד הנפשי, היא עבירת רשלנות (ראה ע"פ 696/81 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 565). דין זה שונה על ידי הוראת סעיף 19 לחוק העונשין. הוראה זו - שהוכנסה לדיני העונשין בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- - קובעת:
"אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם -
(1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או
(2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה".
נמצא, כי בהיעדר הוראה בעבירה לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה, היסוד הנפשי הנדרש הוא מחשבה פלילית. אין עוד מקום לקבוע יסוד נפשי של רשלנות בעבירה "השותקת" באשר למצב הנפשי. כל שתיקה צריכה להתפרש כדורשת מחשבה פלילית או כאחריות קפידה. לא נטען בפנינו - ועל כך נעמוד בהמשך - כי האחריות היא קפידה. נמצא, כי נדרש מצב נפשי של מחשבה פלילית. מצב נפשי כזה אין לייחס - והתביעה אף לא ביקשה לייחס זאת בערכאות השונות - לדיסנצ'יק. אמת, הכתבה פורסמה לפני השינוי בחוק, ועל פי הדין אשר שרר בעת פרסומה, ניתן היה עקרונית לקבוע כי היסוד הנפשי בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא רשלנות. אך משנכנס תיקון זה לתוקפו, יש להחילו מקום שהוא מקל, על העושה (סעיף 5(א) לחוק העונשין). בהיעדר טענה לאחריות קפידה, הגישה הדורשת מחשבה פלילית כיסוד נפשי מקילה עם העושה על פני הגישה המסתפקת ביסוד נפשי של רשלנות. סיכומו של דבר: אין להטיל על דיסנצ'יק אחריות אישית בגין פרסום בניגוד לסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
7. המוטלת על דיסנצי'ק אחריות כעין שילוחית לעבירה הפלילית שבוצעה על ידי "מעריב"? התשובה על שאלה זו היא בשלילה. כדי שתוטל על אורגן של תאגיד אחריות כעין שילוחית כזו דרושה הוראה בחוק. הוראה כזו אינה בנמצא. שלא כמו בעניינים שנידונו בפרשת חברת מודיעים, סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אינו קובע כי על נושאי משרה בתאגיד המפרסם פרסום אסור מוטלת אחריות בצד אחריותו של התאגיד עצמו. אין גם מקום לקבוע אחריות מעין זו בדרך החקיקה השיפוטית. קביעת אחריות כזו נוגדת את עיקרון החוקיות בפלילים (סעיף 1 לחוק העונשין, התשל"ז1977-), היא אינה עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
8. מטעמים אלה, הנני סבור כי דין הערעור להתקבל. משהצגנו לבאת כוח המדינה את עמדתנו (בפיסקה 6 לעיל) באשר לעניין דרישת הרשלנות אחרי התיקון בחוק העונשין, סברה גם היא כי אם זו אכן עמדתנו, כי אז דין הערעור להתקבל.
9. אשר על כן יש לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין של ערכאות קמא ולזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו.
ה נ ש י א
השופט א' גולדברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, ג' אדר ב' התשנ"ז (12.3.97).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
95072950.A01
דז/