בג"ץ 7187/06 — רוסלן סושקו נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין

החלטה בתיק בג"ץ 7187/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7187/06 - א' בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. רוסלן סושקו 2. טטיאנה סושקו נ ג ד המשיב: משרד הפנים,מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד מקסיק לורה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה דנא בקשת העותרת 2 (להלן העותרת), אזרחית אוקראינה, לקבל אזרחות ישראלית מתוקף נישואיה לעותר 1, אזרח ישראלי (להלן העותר), שעלה לישראל בשנת 2000. לחלופין מבקשים העותרים, כי תינתן לעותרת אשרת שהייה לתושב ארעי מסוג א/5. ב. ביום 11.10.01 נישאו העותרים באוקראינה. ביום 12.3.02 נכנסה העותרת לישראל מכוח אשרת שהייה מסוג ב/2 (רישיון ביקור ללא אפשרות לעבוד). ביום 15.6.03 הגיש העותר בקשה לאיחוד משפחות עם העותרת. במועד זה הוארכה אשרת השהייה של העותרת בשלושה חודשים, וביום 2.9.03 הוארכה האשרה בשלושה חודשים נוספים. ביום 2.1.04 ניתנה לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1 (תייר בעל רישיון עבודה). תוקפה של אשרה זו הוארך מעת לעת, והוא פג ביום 25.7.06. בקשתה של העותרת להארכת אשרת השהייה – נדחתה, ובהחלטה מיום 20.9.06 הודיע לה המשיב כי עליה לעזוב את הארץ. בהחלטתו ציין המשיב, כי "ההחלטה נבעה מכך כי בעלך (העותר - א"ר) שוהה רוב הזמן בחו"ל עקב עסקיו, ואין לכם חיים משותפים ביחד בישראל". ג. מכאן העתירה, בה נטען כי על פי הנוהל המדורג של תהליך איחוד המשפחות, הייתה העותרת זכאית לקבל אשרת שהייה לתושב ארעי מסוג א/5 כחצי שנה לאחר שהגישה בקשה להסדרת מעמדה בישראל, היינו בחודש ספטמבר 2002. לטענת העותרים, קבלת אשרת שהייה כאמור הייתה מאפשרת לעותרת לקבל אזרחות ישראלית בחודש ספטמבר 2006. עוד נטען בעתירה, כי העותרים חיים יחד ומקיימים משק בית משותף, וכי בעובדה שהעותר שוהה מפעם לפעם באוקראינה לרגל עסקיו, אין כדי לפגוע בכנות נישואיהם. ד. נתבקשה תגובת המשיב. בתגובה נטען, כי אין בנישואיה של העותרת לאזרח ישראלי, כשלעצמם, כדי להעניק לה אזרחות ישראלית. נטען, כי הליך הענקת האזרחות מורכב ממספר שלבים: בשלב הראשון ניתן לבן הזוג הזר מעמד זמני בישראל, ובסופו יכול שתינתן לו אזרחות על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952. הוטעם, כי ההתקדמות במסגרת ההליך המדורג מותנית בקיומו של תא משפחתי בישראל. לטענת המשיב, במשך מרבית ימות השנה שוהה העותר מחוץ לתחומי מדינת ישראל בעוד שהעותרת שוהה בארץ. לטענתו, לעותרים נערכו מספר שימועים על מנת לאפשר להם להוכיח כי הם מקיימים חיים משותפים בישראל, אולם לא עלה בידיהם להרים נטל זה. בנסיבות אלה, כך נטען, לא מתקיים הרציונל למתן מעמד לעותרת. ה. לאחר עיון בעתירה, בתגובה ובצרופותיהן, אין בידינו להיעתר לה, שכן אין היא מגלה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב. ההחלטה בעניין קבלת אזרחות ישראלית כפופה לשיקול דעתו של שר הפנים. במסגרת שיקול דעתו החליט השר על נוהל 'הסדר מדורג' בדבר התאזרחותו של בן-זוג זר של אזרח ישראלי (על ההסדר המדורג ראו בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481 (השופטת - כתארה אז - ביניש)). לעניין זה נפסק, כי ההתקדמות במסגרת ההסדר המדורג מותנית בהמשך קיומו של התא המשפחתי בישראל: "אין בעובדה שהעותר נישא לאזרחית ישראלית, כשלעצמה, כדי להעניק לו זכות לקבלת אזרחות ... ההחלטה בעניין כפופה לשיקול דעתו של שר הפנים. במסגרת שיקול-דעת זה החליט המשיב על נוהל "ההסדר המדורג", שנפסק כי הוא הסדר חוקי וסביר בתנאיו [ראו: בג"ץ 7139/02 הנ"ל]. תמצית מהותו של הסדר זה הינה קיום הליך הדרגתי, שבתחילתו ניתן לבן הזוג הזר מעמד זמני בישראל מכוח סמכותו של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, ובסופו, ובמידה שהתקיימו תנאיו, יכול בן הזוג להתאזרח על פי סעיף 7 לחוק האזרחות. כאמור בדברים שהבאנו מפרשת סטמקה לעיל, ההתקדמות במסגרת ההסדר המדורג והמעבר בין שלב לשלב בו, מותנים בהמשך קיומו של התא המשפחתי בישראל..." (בג"ץ 2527/03 אסעיד נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 139, 144 (השופטת - כתארה אז - ביניש); הדגשה הוספה). ובמקום אחר נאמר כי: "ביסוד גישתו של שר הפנים מונחת התפיסה, כי מתן אזרחות ישראלית לבן-זוג זר של אזרח מותנית, בין השאר, בקשר נישואין תקף ואמיתי ... מקום שבו התא המשפחתי התפרק הלכה למעשה, בני-הזוג חיים בנפרד ... שוב אין קיים הטעם המונח ביסוד ההקלה בהתאזרחות" (בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (הנשיא ברק); הדגשה הוספה). ו. בנדוננו, הפסיק המשיב את ההסדר המדורג בעניינה של העותרת מן הטעם של העדר חיים משותפים ותא משפחתי בישראל. מתגובת המשיב עולה, כי החל ממועד כניסתה של העותרת לארץ ועד למועד הגשת העתירה שהה העותר מחוץ לישראל תקופה (מצטברת) של קרוב לשלוש שנים מתוך תקופה כוללת בת ארבע שנים וחצי (ראו מש/11), וכי בכל פרק הזמן האמור שהתה העותרת בארץ. עוד עולה, כי החל מיום 13.3.06 שוהה העותר מחוץ לישראל. בעתירה נטען (סעיף 9), כי העותר אינו יכול לשוב לישראל מפאת מצבו הרפואי, אולם לא הומצאו מסמכים או הובאו ראיות התומכים בטענה זו. ועוד: אשרת השהייה של העותרת הוארכה מספר פעמים על מנת לאפשר לעותרים להוכיח, כי הם מקיימים חיים משותפים בישראל, ולצורך כך אף נערכו להם מספר שימועים (ראו מש/5, מש/7, מש/8, מש/9). בהחלטות מיום 21.11.04 ו - 16.2.06 צוין במפורש, כי המשיב רואה את מרכז חייו של העותר בחו"ל, ועל כן אין העותרים מקיימים חיים משותפים בישראל. חרף האמור בהחלטות אלה, המשיך העותר לשהות מחוץ לישראל לפרקי זמן ממושכים. מהמקובץ עולה, כי בדין החליט המשיב לדחות את בקשתה של העותרת לקבל אזרחות ישראלית או ליתן לה מעמד של תושב ארעי. מתן אזרחות או הליכים המובילים לאזרחות הם בכל אומה ולשון, בכל מדינה, עניין רציני ורב חשיבות; ראו דברי השופט (כתארו אז) ברק בבג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים (לא פורסם). אין להתייחס לנושא האזרחות כמובן מאליו וכנתון בקופסה. ז. בשולי הדברים נוסיף, כי בהחלטת המשיב מיום 20.9.06 נמסר לעותרת, ש"בעתיד תוכלי להיכנס חזרה לישראל על ידי הזמנתו של הבעל במשרד הפנים". בפני העותרת פתוחה אם כן הדרך לפעול בערוץ זה, על פי שיקול דעת בהתאם לנסיבות. ח. לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה, וממילא מתייתרת הבקשה לצו ביניים. ניתן היום, י"א באדר תשס"ז (1.3.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071870_T07.doc לח + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il