בג"ץ 7141/06 — ראובן גרוס נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 7141/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7141/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ד' ברלינר העותר: ראובן גרוס נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. רחל כהן עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופטת ד' ברלינר: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שדחה את בקשתו של העותר לעכב את ההליכים המתנהלים נגדו בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתובענה שהוגשה מטעם המשיבה 2, עד לסיום הליכי החקירה וההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו. רקע 1. העותר הינו הבעלים והמנהל של חברת רם-חן חניונים בע"מ. ביום 22.6.05 הגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ע"ב 6112/05) נגד העותר בגין הטרדות מיניות שביצע בה, לטענתה, בתקופה בה עבדה אצלו כמזכירתו. במקביל, החלה להתנהל במשטרת ישראל חקירה פלילית נגד העותר בגין פרשה זו. נכון לעת הזו, טרם הוחלט האם ייסגר התיק בעניינו של העותר או יוגש כתב אישום. ביום 29.8.05 פנה העותר לבית הדין האזורי בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לסיום ההליכים הפליליים (ב"ש 9253/05). בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ד' ויסמן) דחה את הבקשה (להלן: ההחלטה). ביום 17.4.06 דחה בית הדין האזורי (השופטת מ' לויט) את ערעורו של העותר על ההחלטה (ע"ב 2207/06). בעקבות הדחייה, הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 368/06) להורות על עיכוב הדיון בתביעתה האזרחית של המשיבה עד לסיום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. ביום 21.5.06 דחה בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא ס' אדלר) את בקשת רשות הערעור (להלן: פסק הדין). העתירה שבפנינו היא לביטול פסק הדין. 2. העותר טוען כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי ולעכב את ההליכים האזרחיים המתנהלים נגדו בבית הדין האזורי לעבודה עד לסיום ההליכים הפלילים. העותר ער לכך שככלל אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא שלדעתו, המקרה דנן הוא מקרה חריג, שכן חיוב במתן גרסה עובדתית מפורטת, באשר לטענות נשוא ההליך האזרחי, יוביל בהכרח לפגיעה מהותית בזכויותיו החוקתיות הבסיסיות ובמיוחד בזכות השתיקה העומדת לו בהליך הפלילי ובאפשרות להתגונן ולמצות את זכויותיו הדיוניות והמהותיות. פגיעה מעין זו, לטענתו, אינה נוגעת לתחום הייחודי של דיני עבודה, ומצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. עוד טוען העותר בעניין זה, כי יש מקום לשוב ולבחון את ההלכה שנקבעה ברע"א 854/97 לופטין מוניקה תכשיטים, תקדין עליון 97(2) 151 (להלן: ענין לופטין) שכן, לדבריו "תחולתו האוטומטית של כל בקשה לעיכוב הליך אזרחי מפאת קיומו של הליך פלילי תלוי ועומד, מוליכה בהכרח לפגיעה בזכויותיהם של חשודים/נאשמים בהליך" (עמ' 2 לעתירה). 3. דין העתירה להידחות. הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות אלה מוגבלת לאותם מקרים שבהם נפלה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות בה, בנסיבות העניין (ר' בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"צ 525/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל- ועד הכבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). במקרה דנן לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי המצדיקה התערבות. העותר הביא לפתחו של בית הדין, במסגרת הליך המתנהל נגדו, את סוגיית עיכוב הדיון בהליך אזרחי בשל קיומו של הליך פלילי. מטבע הדברים, כאשר שני ההליכים קיימים זה לצד זה בדומה למקרה הנוכחי עולות טענות בדבר זכות השתיקה, הקשיים בהתגוננותו של הנתבע בהליך האזרחי בשל החשש מפני האשמתו בשיבוש הליכי משפט וכיו"ב. עדיין, כפי שנקבע בעניין לופטין, על ידי השופטת ט' שטרסברג-כהן, הכלל הוא כי: "הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו עניין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה". (פסקה 3). 4. העותר טוען, כי יש מקום להרהר מחדש בהלכת לופטין משום שמדובר "בכלל אוטומטי" אותו יש ליישם כל אימת שקיימים שני הליכים זה לצד זה. ולא היא. פסק הדין הנ"ל מותיר מקום לבחינה קונקרטית של הנסיבות הרלוונטיות. השיקולים האם לעכב הליך אזרחי בשל קיומו של הליך פלילי "נסוגים אם ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להיפגע" (שם, פסקה 4). 5. בשלוש הערכאות הקודמות שדנו בפרשה הנוכחית בחנו את העובדות הרלוונטיות ועמדו על הקשיים הכרוכים בתביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית ולא מצאו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מן הכלל. "הזכות שלא לחשוף קו הגנה... איננה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר" (שם פסקה 4; ראה גם רע"א 5381/91 חוגלה שיווק בע"מ ואח' נ' משה אריאל, פ"ד מו(3) 378, 381). שיקולים אלו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי בפרשה שבפנינו העותר אינו בגדר נאשם וטרם הוחלט האם ייסגר התיק או יוגש כתב אישום. כאמור, בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם הערכאות הקודמות לו, בחן את נסיבות הפרשה נתן דעתו לטיעוניו השונים של העותר והחליט כפי שהחליט. לאור האמור לעיל, אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה. העתירה נדחית. העותר ישא בשכ"ט עורך-דין המשיבה 2 בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג תשרי התשס"ז (5.10.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071410_Z02.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il