פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6849/22
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת ר' רונן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ר' רונן:
בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא ייסגר תיק החקירה בעניינו (פל"א 38319/2019).
כעולה מהעתירה, העותר הוא אדם בן 44, עורך דין במקצועו. בשלהי שנת 2019 נפתח כנגד העותר תיק חקירה בחשד לביצוע עבירות לפי סעיף 499(א)(1) ו-418 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
העותר טען כי מאז פתיחת החקירה בעניינו, המשיבה לא יצרה איתו כל קשר. הוא טען כי התנהלותה של המשיבה, שטרם סיימה את הליכי החקירה והטיפול בתיק, מנוגדת ללוחות הזמנים שנקבעו בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 ולהנחיית היועמ"ש 4.1202 "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (אוגוסט, 2010) שנקבעו מכוחו. עוד טען העותר כי התנהלות המשיבה גורמת לו נזק, בין היתר לאור כוונתו לפעול לקבלת רישיון נוטריון, דבר שאינו מתאפשר כל עוד פתוח תיק חקירה בעניינו.
העותר טען כי פנה אל המשיבה בבקשה לסגור את תיק החקירה אלא שפניותיו נותרו ללא מענה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים.
הלכה היא כי בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת על העותר החובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת בבקשה למתן הסעד המבוקש. פנייה שכזו מאפשר לרשות להגיב לטענותיו, היא עשויה לייתר את הצורך בפנייה לערכאות השיפוטיות או למצער לצמצם את המחלוקות בין הצדדים ולמקדן. כפי שהובהר לא אחת, יש לפנות אל הרשות תוך יצירת דיאלוג אמיתי בין הפרט לבינה ולא רק כדי "לצאת ידי חובה" בטרם הגשת העתירה. לכן אין די בפנייה לרשות כשלעצמה כדי להוציא את העותר ידי חובתו והעותר נדרש, בין היתר, לתת לרשות שהות סבירה למתן תשובתה לפנייה, שהות שמשכה משתנה בהתאם לנסיבות המקרה. זאת כדי לאפשר לרשות לבחון כראוי את נושא הפנייה, לגבש את התייחסותה ולהשיב בהתאם, ולאור ריבוי משימותיה של הרשות ותיעדופן על-ידיה (ראו מיני רבים: בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.2005); בג"ץ 2106/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 3 (28.3.2022); בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר (24.8.2022)).
כעולה מהנספחים שצורפו לעתירה, העותר אכן פנה למשיבה אולם לא נתן לה שהות מספקת לבחון את פנייתו בטרם פנה לבית המשפט בעתירה דנן. כך, ביום 5.9.2022 פנה העותר במכתב, שהתקבל אצל המשיבה ביום 8.9.2022, ובו ביקש לסגור את התיק לאלתר; ביום 11.9.2022 פנה העותר גם באמצעות הודעת דוא"ל. באותו היום אישרה המשיבה את קבלת הדוא"ל. היא השיבה לעותר כי העניין יועבר לטיפול ולתגובת הגורמים הממונים לכך. ממועד זה ועד להגשת העתירה חלף כחודש ימים, בהם חלו חגי תשרי ושימי העבודה בהם היו מעטים.
לא היה די בפרק הזמן הזה כדי לתת לרשות שהות סבירה למתן תגובה או להפעלת הסמכות הנתונה לה בדין בהתאם לשיקול דעתה. לאור מכלול הנסיבות היה על העותר להמתין פרק זמן ממושך מעט יותר עד שיפנה לבית המשפט בעתירה – ולתת בכך הזדמנות לרשות להשיב לו לפנייתו. משכך אין לראות בעותר כמי שמיצה את חובת הפניה המוקדמת לרשות בטרם פניה לבית משפט זה. מובן כי ככל שתשובת המשיבה תשתהה מעבר לפרק הזמן הסביר או ככל שהתשובה לא תניח את דעתו, יוכל העותר לשוב ולפנות לבית משפט זה.
סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בתשרי התשפ"ג (23.10.2022).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
22068490_P01.docx יכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il