בג"ץ 6594/12 — מרבי טופז נ. משרד המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6594/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6594/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: טופז מרבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: זוהי עתירה בה מבקש העותר, בין היתר, כי נורה על ביטול החלטות שניתנו בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה ובבית משפט זה, בהן נקבע כי עליו להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע כתנאי לבירורה של תביעה כספית שהגיש. 1. בשנת 2009 הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כספית בסך של 100,000,000 ש"ח נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) (ת"א 719-08-09). בהחלטתו מיום 21.3.2010 חייב בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רניאל) את העותר לבקשת הבנק בהפקדת ערובה להוצאות על-פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקובעו כי נוכח היותו של העותר חסר יכולת כלכלית לא יהיה בידיו לשלם את הוצאות הבנק אם תידחה התביעה. עוד נקבע כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה מבוררת וכי מדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים. סכום הערובה שבהפקדתה חויב העותר הועמד על סך של 200,000 ש"ח ועוד נקבע בהחלטה כי ככל שלא תופקד הערובה תסולק התביעה על הסף. העותר מיאן להשלים עם ההחלטה והגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3146/10). בהחלטתו מיום 12.10.2010 דחה בית המשפט (כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור) את הבקשה וקבע כי סכום הערובה שנקבע הוא אמנם גבוה, אך הוא תואם את סכום התביעה שאף הוא גבוה למדי. בהקשר זה צוין כי גם אם יוכיח העותר את כל הטענות שהעלה בכתב תביעתו קשה לראות כיצד יחויב הבנק בסכום שנתבע, או אפילו בסכום הקרוב אליו. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין חולק על כך שהעותר חסר יכולת כלכלית לשלם את הוצאות הבנק אם יפסיד וכי אף שהתביעה נוסחה בידי עורך-דין, קשה להבין אותה ואת טיעוני העותר לעניין סיכוייה. בית המשפט קבע, אפוא, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה אך הבהיר כי אם תוגש תביעה חדשה בסכום סביר, יהיה מקום לשקול מחדש את נושא הערובה ואת סכומה. 2. מכאן העתירה שבפנינו בה מבקש העותר, שאינו מיוצג, כי נורה על "בירור/ביטול" ההחלטות שתוארו לעיל כך שיתאפשר המשך ניהול התביעה שהגיש. כמו כן מבקש העותר, בין היתר, כי נורה למשרד המשפטים לערוך מעקב אחר המשך ניהולו של הליך בירור התביעה. לטענת העותר, סכום התביעה בו נקב אינו מופרז ואף נמוך מהנזק שנגרם לו בפועל, וכראיה לכך הוא טוען כי הלשכה לסיוע משפטי סייעה לו בגיבוש כתב התביעה ובדקה את העילות ואת הסכומים שפורטו בה. עוד טוען העותר כי ההחלטה בדבר חיובו בהפקדת ערובה שגויה שכן בית המשפט המחוזי התייחס לעילת תביעה שכלל לא נטענה בכתב התביעה, וקביעותיו השונות סותרות החלטות אחרות שניתנו בעניינו של העותר. העותר מוסיף וטוען כי ההחלטה בבקשת רשות הערעור שגויה אף היא משום שבית המשפט "הצדיק החלטה פסולה" והתעלם ממסמכים ומחוות דעת כלכליות שהוגשו לו. לטענת העותר, ההחלטות האמורות שהתקבלו בעניינו פוגעות בזכות הגישה לערכאות ובפרט בזכותו של אזרח לתבוע גופים כלכליים גדולים דוגמת הבנק. העותר מכוון טענותיו, בין היתר, גם כלפי באי-כוחו של הבנק הנתבע והשפעתם הנטענת על הלשכה לסיוע משפטי ועל החלטות שונות שהתקבלו בעניינו בערכאות שיפוטית. 3. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת וידועה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הניתנות בהליכים אזרחיים על-ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות. כמו כן, אין הוא משמש ערכאת ערעור על החלטות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו: בג"ץ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים, פיסקה 3 (לא פורסם, 22.4.2002); בג"ץ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה בית המשפט העליון, פיסקה 6 (לא פורסם, 15.6.2005); בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון בירושלים, פיסקאות 13-12 (טרם פורסם, 3.7.2008)). בעתירתו מעלה העותר טענות ערעוריות במהותן, אשר חלקן כבר הועלו ונדחו בהחלטה שניתנה לפני כשנתיים ימים ברע"א 3146/10. טענות אלו אינן מסוג הטענות המקימות עילה להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. יתר על כן, העותר שמט מן העתירה את העובדה שתביעתו סולקה בינתיים על הסף ביום 14.11.2010 משום שלא הפקיד את הערובה שנקבעה וכן את העובדה כי שתי בקשות לעיון חוזר שהגיש במסגרת רע"א 3146/10, נדחו אף הן. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתשרי התשע"ג (‏20.9.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12065940_V01.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il